מאמר עשירי - פרק יח
וראיתי להתנדב בסוף מאמר זה, ואקבע מיזוגי המוחשות זה עם זה, כדי שיהיו תוספת
בהדגמה ובהסברה למה שהקדמנו ממיזוג המידות.
ואומר, מן הידוע כי המוחשות חמישה סוגים: הטעם, והראייה, והשמיעה, והריח, והמישוש.
הנה שניים מהן, והן המישוש שאינו גורם הנאה אלא בדרך אחד והוא העדינות
15
וכן הטעם
מפני שהרכבו ידוע כמו שמרכיבין הפאלוד'ג'
16
מעמילן וסוכר ודבש וכרכום וזולתן, וכך כל
מיני המזונות והתבשילים.
ושמע דברי בשלושת המוחשים האחרים.
ואומר, כי המראה הנפרד מלובן או אודם או צהבות
17
או שחרות דרכו להחליש את החוש
כאשר מסתכל בו, כמו שכהה הראייה מחמת השלג, וכמו שנזוקת העין מן האודם, ויחלש הקף
הראייה
18
מן השחרות, וכל הדומה לכך.
והם נוסף לכך אינם מעוררים שמחה ולא עונג רב. אבל כאשר מתמזגים זה עם זה, יתחדשו
מהן סוגי ההנאות, והם מעוררים הרבה מכוחות הנפש.
ואומר, כי האדמימות המעורבת בצהיבות
17
מעוררת כוח המרה הירוקה ותכונותיה
19
ויתגלה בנפש כוח העוז.
והצהבות
17
המעורבת בשחרות, מעוררת כה המרה הלבנה, ויתגלה בנפש כוח הכניעה.
וכאשר מתערבים השחרות והאדמימות והצהבות
17
והלובן יעוררו כוח הדם, ותתגלה
בנפש המלכות והשלטונות.
וכאשר באים במגע הירקות
20
והצהבות מעוררים כוח המרה השחורה, ויתגלה בנפש כוח
המורך והיגון.
וכך אם הוסיף וגרע במיזוג אלו הגוונים, יארע לנפש מהתעוררות כוחותיה בהתאם לכך.
וכך הקול היחיד והנעימות והלחנים
21
אינם מעוררים מתכונות הנפש אלא דבר אחד בלבד,
ופעמים יזיקוה. אבל מיזוגם מאזן מה שמתגלה מתכונותיה וכוחותיה, וראוי שתדע
השפעותיהן כשהן נפרדות כדי שיהא המיזוג בהתאם לכך.
ואומר עתה, כי הלחנים שמונה
22
, ולכל אחד קצבה של נעימות.
הראשון מהן קצבתו שלוש נעימות רצופות האחת נחה.
השני שלוש נעימות רצופות ואחת נחה ואחת נעה ושני לחנים אלה מעוררים כוח הדם
ותכונת המלכות והשלטונות.
והשלישי מקצב שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה ואחת נחה, ובין כל ירידה
ועליה וירידה כדי נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הירוקה והאומץ והגישה בעוז* ודומיהן.
והרביעי מקצבו שלוש נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שלוש ושלוש כדי
נעימה, וזה לבדו מעורר המרה הלבנה ומגלה בנפש כוח הכניעה וההתרפסות והמורך
וכל הדומה לכך.
והחמישי מקצבו נעימה בודדת ושתים שונות זו מזו*
22
ואין ביניהן כדי נעימה, ובין עליה
וירידה כדי נעימה.
והששי מקצבו שלוש נעימות נעות.
והשביעי מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כדי
נעימה.
והשמיני מקצבו שתי נעימות רצופות שאין ביניהן כדי נעימה, ובין כל שתים ושתים כרי
שתי נעימות.
וכל ארבע אלה מעוררות מרה השחורה, ומגלות בנפש תכונות חלוקות, פעם לשמחה, ופעם
אחרת לתוגה
23
ומנהג המלכים למזגם זה בזה כדי לאזנם, ויהיה מה שיעוררו מתכונותיהם כאשר שומעים
אותם בכדי להטיב נפשותיהם להנהגת הממשלה, ולא יטו אותם לרוב רחמנות או אכזריות,
ולא הפרזת אומץ או מורך, ולא תוספת וגרעון בשמחה ובחדוה.
ועל דרך זו יהיה מצב הריח הנפרד, לכל בעל ריח מהן כוח מיוחד, וכאומר מתמזגים זה בזה
יורכב מצב כפי רוב המיזוג ומיעוטו.
מהן המור
24
חם ויבש, וה"כאפור"
25
קר ועדין, והכרכום
26
חם ויבש, וה"צנדל"
27
קר ולח,
וה"ענבר"
28
חם ממוצע, ומי הורדים קר ועדין.
וכאשר מתערב יסוד כל אחד מהם ביסוד השני מתמזגות סגולותיהן ונכשרים לתועליות בני
אדם.
15
כשאדם ממשש דבר עדין ורך.
16
מילה לא ערבית שהוכנסה לשימוש בערבית. והורכב ממתק זה כמו שכתב רבנו, ורי"ת
השמיט הדבש.
17
העדפתי לתרגם צהבות ולא ירקות, כי הירוק בעברית כולל שני גוונים כחלמון ביצה וכירק.
18
"אלדור אלבאצר" שחור שבעין. ותרגמתי "הקף הראות" כי נדמה לי שהוא ברור יותר.
19
אפשר אמנם לתרגם באופן מלולי.ומידותיה" אך לא יהא לפי הענין.
20
כמראה הירק. ורי"ת שלא זכר את "הצהבות" תרגם: הירוק והירקרק.
21
האחידים.
22
כך היה מקובל בעולם המוסיקה העתיק, וכך תירגם רבנו בתהלים ו א. למנצח על
השמינית-ישירו בו המתמידים במשמרותם בלחן השמיני. וכתב שם בפירושו: אמרו על
השמינית מלמדנו כי הלויים היו להם במקדש שמונה לחנים, כי קבוצה מהם ממונה על
אחד מהם.
* "אקדאם" והוא כוח העוז לגשת למצבים שאחרים היו נרתעים מהם, ותרגמתי "גישה"
בעקבות רבנו שכך תרגם בבראשית מד יח ויגש אליו יהודה.
22
יתכן שצריך לתרגם "מבודדות".
23
בכל תרגום קטע זה השתדלתי לתרגם תרגום מילולי מדוייק ככל כוחי. ואני מקווה
שכוונתי אל הנכון, כי איני מבין מאומה בעניין זה ואין לי ידיעה במוסיקה, וכבר כתבו על קטע
זה מלומדים שונים כגון י. וערנער וי, זנה, או ח, ג, פארמער, ועוד. ודברי רבנו במוסיקה
ובצבעים מובאים בדברי יעקב אלכנדי.
24
"מסך" תרגמתי "מור" בעקבות רבנו בתרגומיו למקרא שבכל מקום כתב כן. וכן כתב
הרמב"ם בפירוש המשנה כריתות פ"א מ"א, והוא נוזל קרוש לבן צהבהב המתהווה בכיס
בבטן חיה טהורה ממשפחת הצבאים, בכיס הבלוטה שבין הטבור ואבר המין. והראב"ד
בהשגתו בהלכות כלי המקדש פ"א הל' נ נתחלף לו בבושם.
26
"אלזעפראן" לשמו הלועזי לזהויו ולתיאורו ראה אחר "זבאד" המופק מזיעת חיה טמאה.
25
צמח ריחני ידוע "גלובולוס אכליפטוס קמפורה כינמומום".
בפירוש המשנה לרמב"ם כריתות פ"א מ"א מהדורתי הע'
46
27
גם זה עץ ריחני ידוע מצוי בהודו, דומה לעץ האגוז ויש לו גרגרים ירוקים הצומחים כעין
אשכולות, ושני מינים הוא לבן והוא "סנטלום אלבום", ויש אדום "סנטלונוס פטרוכרפוס"