הקדמה
אקדים למאמר זה ואומר:
כי ראשית המדעים גסים
1
וסופם עדינים,
ושהם מגיעים אל מושג אחרון
2
שלא יהא אחריו מושג אחר,
ושהאדם מתרומם בידיעותיו ממצב למצב,
וכל דרגה שמגיע אליה היא בהחלט תהיה יותר עדינה ודקה מן הדרגה שלפניה,
עד שתהא הדרגה האחרונה העדינה והדקה שבכל המושגים.
וכאשר יגיע אליה האדם כפי אותה הדקות, הרי זהו מה שבקש, ואסור לו שיבקש להשיגה
באופן גס
3
, כי אם יחשוב על כך,
4
הרי הוא חושב לחזור אל המושג הראשון אשר ממנו החל,
או השני אשר אליו הגיע שני, ונוסף למה שהוא עושה עול ורשע לשלבי המדע,
5
הרי כל מה
שהוא תופש בגסות במושג האחרון, הרי הוא למעשה מבטל את עיונו
6
, ואף מבטל את
ידיעתו, וחוזר לאי ידיעתו בו.
וראוי שאבאר מנין אמרתי ששת הדברים הללו, ואחרי כן אזכיר את הסיבה אשר הביאתני
להקדימן בתחילת מאמר זה.
ואבאר תחלה כי ראשית המדעים גסים.
ואומר, מפני שהם מתחילים מן המוחש, וכל דבר שהחוש משיגו הוא הדבר הכללי אשר
אין בו יתרון לבני אדם זה על זה, שיהא אחד מהם גדול מן השני, ואף אין להם בו יתרון על
הבהמות, לפי שאנו מוצאים אותם
7
חשים בראותם ושמעם כמו שהם
8
חשים. ודבר אשר
שווה בו הבהמה לאדם - לא יתכן שיהא דבר יותר גס ממנו.
וכאשר יעמוד האדם על הדבר הזה המוחש, וידע שהוא גוף, יראה בעדינות שכלו שיש בו
מקרים
9
. והוא כאשר רואה אותו עתים משחיר עתים מלבין, עתים מתחמם ועתים מצטנן.
ואחר כך יוסיף להעמיק וימצא שיש בו עניין מושגי עניין הכמות, והוא בידיעתו עניין אורך
ורוחב ועומק
10
וכאשר יוסיף לדייק ימצא שיש בו עניין השייך לתנוחתו, מושג המקום, והוא מפגשו
11
ואחר כך ימשיך עם דקות עיונו ימצא שיש בו עניין צמוד לו, מושג הזמן, והוא קיומו
12
ועל דרך זו לא יחדל לדקדק ולחקור כשהוא צועד עם תבונתו והבחנתו, עד אשר יגיע אל
סוף מה שהוא יכול להשיג.
ויהיה אותו האחרון העדין מכל מה שהושג לו, כמו שהיה הראשון הגס מכל מה שהושג לו.
ומכאן החלטתי כי סוף המדעים
13
הוא העדין שבהם.
ואמרתי, כי האדם מתרומם ממושג למושג, עד שיגיע למושג שאין מושג אחריו מחמת שלוש
סיבות:
האחת לפי האדם. כיון שהוא גוף מוגבל ויש לו תכלית, הכרחי
14
שיהא לכל כוחותיו
תכלית, וכוח המדע הוא אחד מהם, וכפי שאמרתי בשמים, שזמן
15
קיומה הכרחי שיהא לו
תכלית
16
והשנית, כי המדע אינו מסתכם לאדם אלא מפני שיש לו סוף, ואם יחשוב שאין לו תכלית,
יבטל סכומו
17
, וכאשר יבטל זה יבטל שידעהו שום אדם.
והשלישית, כי היסוד אשר ממנו מסתעפים
18
כל המדעים כלומר החוש, יש לו תכלה בלי
ספק.
19
ולא יתכן שיהא מה שמסתעף ממנו אין לו תכלית, כי אז תשתנה התולדה מן העיקר.
ואמרתי כי האדם מתרומם בהם ממצב למצב, כי לכל המדעים יש יסוד שהם מסתעפים ממנו,
ואין לסכלות יסוד שתסתעף ממנו, כי אין הסכלות אלא העדר המדע בלבד, כמו שבארנו בעניין
החושך
20
שהוא העדר האור, ולא הפכו. וכמו שהוכחנו שם, כי החושך אילו היה היפך
האור, לא היה נהפך האוויר החשוך ונעשה אור.
כך נאמר כאן, כי אלו הייתה הסכלות יסוד כמדעים, לא יתכן שייהפך הסכל יודע, אלא היו
הידיעה והסכלות נקבצים בחלק אחד, והיו מונעים זה את זה
21
. ומכאן אמרתי שהאדם
מתרומם במדעים ממצב למצב, מפני שהוא מתפתח מיסוד ומסתעף. ולא יתכן להתרומם
בסכלות ממצב למצב, לפי שאין בסכלות דרגות ללכת בהן, אלא היא הזנחת ידיעת דבר אחרי
דבר והעדרו.
ואמרתי עוד, שתהיה הדרגה האחרונה
22
הדקה והעדינה מן הכל.
כפי שאנו רואים שהשלג יורד ממקור
23
האויר ונראה לנו כאבנים, וכאשר אנו חוקרים היטב
אז נדע שהוא מן המים.
וכאשר נעדן את המחשבה יותר, נדע שאותם המים לא עלו אלא דרך התאדות והתאבכות, ואז
ידענו שתחילתם אדים.
וכאשר נעמיק עוד נאמר, מוכרח שיהא לאותו האד סיבה המעלה אותו.
הנה נתבאר כי הסיבה המושגת לנו באחרונה היא יותר עדינה מן האד, שהוא יותר עדין מן
המים, שהוא יותר עדין מן השלג.
ווו היא הסיבה העדינה אשר אליה התכוון האדם והגיע.
ואמרתי: כי מי שביקש שיהיו סוף ידיעותיו
24
כראשיתן, עושה להן עוול, כמו שביארתי
מחוקיהם ודרגותיהן
25
ואמרתי: ואף מפסיד הוא את ידיעותיו
26
וחוזר בו מדרישתו
27
כמי שחייב את עצמו שתהא הסיבה המעלה את האד מן הארץ - שלג, כמו השלג אשר חקר בו
תחילה, שכבר איבד מבוקשו. לפי שאם כל חקירתו הוא השלג, הרי השלג כבר הושג לו בלי
חקירה.
28
ואם לא פירש דרישתו שיהא שלג או מים, אלא אמר רצוני לראותו, ואם לאו איני מקבלו
29
הרי הוא אומר 'אני דורשו שלג או מים או אד', אלא שדרש זאת בלשון שאינו כלשון
הראשון,
30
, כי לא יתכן לראות בכל העניינים הללו אלא דברים אלו
31
ואם הוא ישוב לבטל סבת האד בגלל שלא הושג לו בראייה
32
ואמר שאין זו סיבה, הרי הוא
מבטל עניין שכבר הושג לו, בגלל דרישת שווא או דעה נפסדת.
והואיל וכבר השלמתי ביאורים אלו, ראוי שאבאר את הסיבה אשר הביאה אותי להקדימם
כאן.
ואומר: כאשר הגעתי לעניין ידיעת העושה, ראיתי אנשים דוחים דבר זה מטעם שהם לא
ראוהו,
ואחרים מחמת עמקותו ועומק עניינו ודקותו מכל דק,
ואחרים חושבים שיש אחר ידיעתו ידיעה אחרת
33
ואחרים חושבים לציירו בדמיונם כגוף,
ואחרים אינם אומרים בפירוש שהוא גוף,
34
אלא שהם חוקרים בו הכמות או האיכות או
מקום או זמן או מה שדומה לכך.
וחקירותיהם אלה הם עצמם החקירה בגוף, כי התארים הללו הם עניין הגוף
35
ולכן הקדמתי הקדמה זו, כדי לסלק דמיונותיהם, ולהניח לנפש מתואנותיהם
36
ואברר כי היות עניין הבורא בתכלית העדינות הוא בירורו
37
, ומציאתנו אותו בשכלנו דק מכל
מושג היא אמיתותו, ואותם שאומרים אין אנו מאמינים אלא במה שראו עינינו, וביטלו את
המדעים - כבר השיבותי עליהם כאשר הזכרתי שיטת בעלי הקדמות ואנשי העיקשות
והחידלון
38
במה שיש בו די, ומי שצריך להתבונן בכך ישוב לעיין במה שאמרתי שם.
ואשר דוחים עניינו
39
מחמת דקותו ועמקותו, כבר הזניחו מבוקשם השני אחרי הראשון
40
, כי
אתה יודע שכבר פירשתי בעניין חידוש העולם שאנו נכנסנו בו לעניין עמוק, דק, עדין ומופלא
שלא נראה כמותו. ואמרתי שבו אמר הכתוב:
רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו
41
וכבר ראית זולתנו היאך דימה אותו העניין כאבק, וכשערות, וכחלקיק אשר לא יתחלק,
והיאך יצא לנו אנחנו יש מן האין
42
ואם זהו מצב הידוע באותה הדרגה
43