אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קפא סיום הדברים
יעדתי בחבורי זה. כמה פעמים. ואביא להלן וכו'. על כמה דברים וביותר כתבתי כמה פעמים. בהגיעי אי"ה לדבר מדרכי לימוד התורה ומדרגותי'. אבל אין המועט מחזיק את המרובה, שכבר כלו העשר ניירות שיעדתי. ובעל כרחי, אני צריך להוסיף קצת. לכתוב איזה ליקוטים. מחדושי בגפ"ת. לבקשת כמה מהחברים. ושא"א לי להוסיף כעת, מפני הוצאות הדפוס שאין מחזיק בידי כעת, רק תקותי איפוא הוא. שכשישרו דברי הנאמרים באמת וצדק, שימצאו מסייעים לדבר מצוה דרבים. שאוכל להדפיס כהנה. הן מעניני כוללים ע"ד חבורי זה והן מחידושי בתנ"ך וגפ"ת. שאקוה. שלבד התכלית האמיתי. שיגיע מזה, עוד ישתעשעו בו הרואים. ויגילו המעיינים. בראותם. כמה ענינים שבדבר קל. יתורצו כמה קושיות חמורות, ועיקר המתיקות הוא בדרך הפשוט, עכ"פ כעת, אני מוכרח, לתת קנצי למילין, ולא אתחיל כלל מענין מדרגות לימוד התורה, זו למעלה מזו. מפני שנצרך לזה הרחבת הדיבור, שיחזיק כמה ניירות, רק דרך כלל, אבאר ענין א', לפי מה שהבאתי לעיל, הטעם שגדול נסיון העושר מנסיון העוני, מפני שעיקר התחלת התיקון בעולם הוא להיות יודע שאינו יודע, ושהוא חסר ונצרך לתיקון, והעשיר. אינו מכיר חסרונו בתחלת העיון, והוא עליו לטורח, להטות אוזן לשמוע חסרונותיו ותיקוניו, וכמו שהוא הענין בעושר, כן הוא הענין בחכמה, שגדול נסיון החכמים, מנסיון ההמונים. שהחכמים שמחים בחלקם, כשמחדשים כמה חדושי תורה, הן בחריפות, והן דיוק בכמה מקומות, בתנ"ך ובתורה שבע"פ, לישנא יתירה ולתרץ ע"ד הדיוק האמיתי, ובתחלת העיון. ג"כ אינם מכירים חסרונם, ונפשם קצה, מלשמוע איזה ידיעות חדשות ונצרכות, שאינם מכירי' הצורך והתועלת מזה, וחושבים. שדי לעולם, כל א' לפי ענינו, מה שמורגל בזה. וידיעות זולתו, הם למותר, ולפי מה שבארתי לעיל, בענין רב ומעט שהיא נערך, לפי ענין ההצטרכות, ואם ישימו לבם לזה. היו נפקחים עיניהם, היאך הם רחוקים מאוד, מהצטרכות להשגת התורה, שעיקר תכלית ענינה, לתת שלימות וסידור נכון, לכלל העולם, שהוא נמשל, לאיש א' מחובר מאברים רבים. ושנצרך שיהיו כל האברים על שלמות מזגם שעי"ז יהיו מוכנים, לקבל בשלימות, אור החיות והשכל, שהוא הנשמה, וכן בכלל העולם, כשהיו מסודרים ומתוקנים, כל חלקי ואברי העולם, וישובו לאחדים, ולתת לכל א' חלקו, הנצרך לשלימותו, לטובת חבור העולם, ועי"ז יהיו מוכנים, אברים הראשים, לקבל אור נשמת העולם בכללו, כפי שהבאתי מהגמ'. שכביכול הקב"ה נמשל להנשמה, של כל העולם בכללו. ושכל הבריאה מהמדריגה העליונה עד סוף העולם העשי' והגשמי שלנו, עד מרכז הארץ, הוא ענין א', מחובר מחלקים רבים, וכשנגיע לתכלית המקווה, היינו לסידור ותיקון כלל העולם, אז יהי' תכלית התיקון. שיהי' כל חלק מקבל השגת הטוב לפי ענינו, מהקב"ה, שהוא נשמת כלל העולם, כמו באיש א', שאף שמשכן עיקר החיות הוא בלב, ומשכן השכל, הוא במוח, עכ"ז כל האברים. מקבלים חיות והרגשה, כל א' לפי ענינו, ע"י עורקים וגידים, שהם מחוברים למקום חיות, הנמשך מהלב. עכ"פ כל זה כלול בתורה, ונרמז בצירופי אותיות וקוצי' ותגי', ונצרך לשום לב לזה, ושכל א' מהחכמים, כל א' בענינו, הוא אינו ענין בפ"ע רק הוא חלק קטן, מחלקי הידיעות הנצרכות לשלימות ידיעות התורה ואם ישימו לב לכל מה שכתבתי, היו מכירים מאוד חסרונם, ושבע"כ נצרך בעולם, לחפש ידיעות כלליות, ולא להפיג דעתייהו דצבורא, כמרגלא בפומייהו, בכמה מחכמי הזמן, וגדוליהם וראשיהם, מה לנו לחפש דרכים חדשים. הלא התורה כתובה ומנחא, ואף שבע"פ, התירו לנו, ואיך לא יבינו שהיא עדיין כספר החתום, ושנצרך לסלסל ולחפש בה, תוכן פנימיות כוונותי', וטעמי המצות ותועליותי' ע"פי חפוש, בהנהגת העולם, ותועליות חבורי', בגשמיותה וברוחניותה. וידוע לכל מאמר רשב"י, ווי למאן דחשיב דמילין דאורייתא וכו', אי הכי, כל אומין דעלמא, יכלין למיעבד אורייתא וכו', ואז יאמרו, מי לנו בדור יתום הזה, שיהא ראוי למעלה גדולה וגבוהה כזו, וע"כ יתנו נואש, מלהשתדל בזה כלל, הלא צריך לדעת. שבע"כ זה הוא תקוותינו, לתקנותינו באחרית הימים והוא רק ע"י שנשתדל ונתחזק, לפי מה שבכוחינו, ואיש את רעהו, יאמר חזק. לחבר כל חלקי הידיעות, המפוזרים בין אישים נפרדים, שישובו לאחדים, ועי"ז נהי' כלי מוכן, לקבל הטוב המקווה, כפי שבארתי לעיל, והוא מובן למשכילים בתחלת העיון כפי שהבאתי דוגמות לעיל, שמי שאינו מוכן לקבל איזה טובה, לא יועילו לו, מה שישפיעו לו. והחכמים יבינו מדעתם. כמה דוגמות, שבכל עניני העולם הוא כן, וא"א לקוות לתכלית הטיבה, רק ע"י השתדלותינו, להכין עצמינו, שנהיו ראויים לקבלת הטוב' וע"כ אני מבקש מחכמי הזמן שישימו לב בעומק לענין הדברים שכתבתי, ושיתחזקו עצמם, בידיעה שאינו יודע שהוא שער גדול. לכנס לפנימיות החכמה, כידוע מאמר החכמים, שאלת החכם חצי חכמה, ובר מן דין, ממה שכתבתי מענין עקרי התורה, אתמה מאוד, על מאור התורה, אשר יזרח אל כל, ויחשיך אלי, ביודעי, שאיני מבין שום פסוק ושום משנה, ושום דין על מכונו, ואף שת"ל האיר ה' עיני, לפרש כמה ענינים, ע"פי עומק פשוטו, על דרך האמת, כפי שאקווה, כשאעלה על ספר ליקוטי חידושיי, יהיו מקובלים לכל, כפי שידוע למכירי ולהמקשיבים לקולי, שת"ל, דברי ערבים, על אוזן שומעת, עכ"ז, כשאעלה על לבי גודל חסרוני להצטרכות, לידיעת התורה, שכל ידיעותיי, הם כגרגיר חרדל נגד הצטרכות ידיעת התורה, יגדל כוספי, שלא אוכל לנוח, ואני מתנפל לפני החכמים ותלמידיהם, שיסייעוני בהשתדלות בזה, ות"ל פתח לי הש"י ברוב רחמיו וחסדיו ע"פי רוב יגיעותי כמה וכמה כללים עקרים, שהם מפתח גדול ויש תקוה, להשיג עי"ז, חלק גדול מחכמת התורה, איש איש כפי ערכו וחלקו, כי זה כל מגמתינו, ולא נפרוץ לעלות, למעלה ממדרגותינו אבל כפי הסתכלותי בענין דורינו, אחר השתדלותי, לחפש לב וחכמת כל א', ת"ל יש בכח שכלנו, לעלות למדרגות גבוהות, ומאוד רחוקים אנחנו, ממה שבכחינו להוציא לפועל, וביותר אני מתנפל, לאלו שזכו לשתי שולחנות, לתורה וגדולה במקום אחד, שישתדלו בשני המעלות שלהם, היינו בידיעתם ויכולתם, להגדיל תורה ולהאדירה, כפי שבארתי, מה שאמרו, שער רבי, לא היה תורה וגדולה במקום א', והא הוה ר"א בן חרסום שהפליגו מאוד בעשרו, שהנראה שהיה יחיד בדורו בזה ובארתי שר"א ב"ח לא השתמש בגדולתו, שמימיו לא ראה אותן, רק בתורתו כמו שאמרו שהיה נוטל כד של קמח וכו', אבל רבי נשתמש בתורתו וגדולתו כא', הארכתי מאוד, מרוב שיחי וגו', וכולי האי ואולי, ולוואי שיקובלו דברי, אצל אנשים כוללים מבעלי ג' מעלות שהזכרתי, חכמה גבורה עושר סושיתו עצות בנפשם, להשתדל בטובת הכלל, שהיא טובה עקרית לכל אישי וחלקי הפרטים, וה' יגמור לטוב: