אור ברסלב
אלפי מנשה חלק א אלפי מנשה אות קעט תשלומי דברים

אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא

אלפי מנשה אות קעט תשלומי דברים

אלפי מנשה אות קעח עוד טעם על הנזכר מעין הקודם

יעדתי בסימן הקדום. לברר טעות, הסוברים שבדורינו זה זכינו, שאין ע"ה בזמן הזה, וכולנו יודעים את התורה, וכל א' בקי בתפלות וברכות, ורובם יודעים לקרא את הפרשה שמ"ות. שהוא נקרא אצל העולם. שיצא מגדר ע"ה, משא"כ בימי חכמי התלמוד שהיו כמה בורים וריקים, ואפי' ברכות מזונא לא גמירי. ואביא גמ' במגילה מעשה בראשית נקרין ולא מתרגמין ופריך בגמרא פשיטא, ומשני, מהו דתימא ניחוש דלמא אתו לשיולי, מה למעלה מה למטה וכו', הרי, שכל ענין עמי הארץ שהיו בזמניה'. הוא רק מפני שעסקו במלאכתם שבשדות, ולא הלכו לב"המד, בית וועד לחכמים, ללמוד תורה שרובה בע"פ. וכן נוסח הברכות והתפלות, כלליותיהם ופרטיותיהם, אבל שכלם היה רחב. וכמו שהבאתי למעלה, מריב"ז ור"א בן הורקנוס ור"ע, שאחר שהלכו לב"המד. הגיעו למעלה יתירה. ולא היו חסרים אלא ידיעה בתחלה, ומפני זה חששו, דלמא אתו לשיולי כו', ואלו בדורינו זה שרבו ספרים הנדפסים בלשון דייטש, ונמסרו לכל, לנשים וע"ה, ואף הרבה מדברי הזוהר וספרי מקובלים ודרשות, נעתקו ללועזים בלעז, ואין שואל, ואין מקשה, ואיש חכם נשפט וגו', כמו שהבאתי לעיל שמחמת ההרגל, ודמיוני טעותים, אף כמה חכמים ותלמידיה' אינם נותנים לב לשאול כלל וביותר בעניני ברכות ותפילות שהוא שבח ובקשה. שצריך לידע הענין שהוא אומר, ותפלה צריכה כוונה )וע' מה שאכתוב לקמן, בליקוטי חידושי, על הגמ' דברכות עד כאן צריכה כוונה(ובדורותינו אלו סברי, שבאמירה בעלמא סגי להו, ומרבים לספר, בתפלות ויה"ר.

שכל א' מוסיף מדעתו, ואף שאינו יודע מה שאומר, והוא כמו ענין סגולי, ונסמכים, על מה שנמצא בספרי מקובלים שיש מלאך שקושר כתרים לקונו, מצירופי שמות הקדושים, הנרמזי' בתפלות וברכות, אשר אין כאן מקום לבאר דבריהם הקדושים אבל חס להם שיסברו, שיצאו ידי חובת התפלה וברכת המזון מבלי שום לב, לידע מה שהוא אומר. ובהמ"ז דאורייתא ואכלת ושבעת וברכת וגו', על הארץ הטובה וגו'. וכי שבח והלול הוא זה, כשאינו יודע, פירוש דבריו, מה שאומר בפיו. וכן ענין הק"ש, ואהבת וגו'. והיו הדברים וגו'.

ובפרשה שניה והיה אם שמוע וגו', השמרו לכם וגו' ושמתם וגו', ואיך ישים הדברים על לבו. אם לא ידע כלל. מה כתיב בה. ואם היה עיקר הכוונה לצירופי שמות. א"כ למה חשבו, ואלו נאמרים בכל לשון. ק"ש ותפלה ובהמ"ז וכו'. הרי שלא חששו כלל. לצרופים ויחודים. ואני מוכרח לכתוב ענין א'. ולקיים כפי שפירשתי לעיל, הפסוק השמן לב וגו'' עד פן יראה בעיניו וגו' ושב ורפא לו והוא מענין תפלת כל נדרי, שאנו אומרים ביום הקדוש. יום כפור עוונותינו. ע' ברא"ש וטור, התחלתו מאין הוא, ושיש ב' דעות, אם קאי על העבר. להתחרט ולעקור הנדר ולבקש סליחה וכפרה אם נכשלנו ח"ו בעוון נדרים ושבועות. או קאי על להבא, ע"פי הגמרא, הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו'. והביא בטור. שבכמה ישיבות מהגאונים לא היו אומרים אותו. ואלו כעת ערבו הדברים, מב' הפכים. היינו לומר ע"פי נוסחא שלנו. שאנו מתחרטים. על נדרים ושבועות. שנדרנו ושנשבענו בשנה דלהבא, כדרך התינוקות הקטנים, שמהפכים העבר לעתיד, ואומרים למשל, שאכלנו מחר, ונאכל אתמול אתמהא. ואם היינו רוצים לתקן הלשון כמו שנתקן קצת מן הקצת. בנוסח ספרדי מיוה"כ העבר. עד יוה"כ דהאידנא, ומיום היוה"כ דהאידנא. עד יוה"כ הבא וכו'. ישתנה הניגון המקובל. שח"ו אם ישנוהו יגרמו כמה קלקולים בעולמות. שנתקן ע"פי הסוד, כמרגלא בפי כמה: ואם הייתי רוצה, להביא עוד כמה ענינים כאלו. יכלה הנייר וכו' ובדעתי שדי בזה, לעורר המעיינים, שיתנו מקום לשכל קצת. ולא ליתן מקום לצדוקים לרדות ע"כ עורו נא והתעוררו נא, לפתוח פתח לשכל, כנקב מחט סדקית. והש"י יפתח לנו כפתחו של אולם, ויקויים בנו, פן יראה בעיניו. ובאזניו ישמע ולבבו יבין, ושב ורפא לו:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה