אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קעג חזרת דברים לצורך דרכי לימוד התורה
חלקתי לעיל החכמות לב', וענינם ממטה למעלה, א' חכמות אנושיות, ב' חכמות התורה, ועתה אבאר קצת ביותר ביאור ההבדל אמיתי, שבין חכמות התורה, לבין חכמות אנושיות, הוא זה. שחכמות אנושיות, שבארתי לעיל, שהיא כוללת, חכמה בעניני טבעים, וחכמה, בעניני בעלי רצונים, ענינה דרך כלל הוא, היאך לסדר עי"ז, הנהגה כוללת מסודרת, כללית ופרטית, לצורך חיי שעה, היינו הנהגת זה העולם הכלה. וחכמות התורה, ענינה הוא, מענין קשור הקב"ה, שנמשל לנשמה לכלל העולם, ונותנת הנהגה, היאך לעבדו, בכדי להתקרב אליו, שעי"ז יהי' חבור נצחי קיים ושנזכה עי"ז, איש איש כפי ערכו, לטוב ועונג נצחי, כמו באברי הגוף פרטי, כל זמן קבורו, עם הנשמה, שהוא השכל אמיתי, ומתנהגים ע"פי סדורה, אזי יגיע הטוב והעונג לכל אבר, כפי ענין חוש הרגשתו, כי לא יגיע לעין הנאת השמיעה וכן בהיפוך, עכ"פ:
זה הוא ההבדל כללי. בין ב' עניני החכמות שהזכרתי, ועוד נוסף, ששכל אנושי, לא תוכל להקיף, ליתן סדר כללי. בין חלקי אברי' רבים והנהגותיה'. היינו הבעלי רצוני' בכללם וגם מפני שענינם הוא, כמו שכתבתי לעיל, שמי שמקיף חלקי איזה ענין, אבל מפני שסובר שהוא ענין פרטי בפ"ע, הוא מתנהג בהם, כפי פרטיותו, אבל מי שיודע ענין כלליותיהן למה הוא נצרך, מסדרה בכדי שתוכל להתחבר, לענין כלליותה. למשל, מי שמקיף במוחו, ענין עשיית, דלתות וחלונות, אבל אינו יודע, לאיזה בית. הם נצרכים, אף שיוכל לעשותם. ע"צ היותר שלימות, לפי פרטיותם, אבל צריך לידע מדתם. לפי ענין הבית הכוללת, שנצרך להם, ומפני זה הסיבה שהזכרתי נצרך להנהגה כוללת בזה העולם, אף בעניני מעשיים, היינו ענינים שבין אדם לחבירו, שהי' נראה בתחלת העיון, שסידור זה הענין. תלוי בחכמות אנושיות, אבל מפני שעניני האדם בעו"הז, אינו ענין פרטי בפ"ע, אלא הכל הוא הכנה. בכדי שכלל העולם, תוכל להתקשר עי"ז, להקב"ה שהוא נשמת העול'. לתועלת קיום נצחי. ע"כ, גם הנהגות שבין אדם לחבירו, נצרך שתסודר, ע"י ענין אלקי, שהיא חכמת התורה, לסדרם כפי הנצרך לכלליותם. ואף שלפי ענין פרטיותם, נראה לפעמים. שהוא שינוי בהנהגה כפי הנראה לשעתו, אבל תשתנה ההנהגה לפי צורך הכללי, וזה שכתבתי, הוא פתח כללי, לבאר דרך פרטיות למשכילי המעיינים המשגיחי' בעומק בענין התורה. לידע תוכן כוונותי' ועקרי'. איך שיתורצו בזה, כמה דיני' מדיני התורה, שנראים בתחלת העיון.
סותרים לדרכי היושר, ע"פי שכל האנושי, ואף ששכל האנושי, לפי פרטיות הענין, הוא אמיתי, אבל ישתנה הדין, כפי צורך כלליותו, כפי שכתבתי ובזה בארתי, מה שמובא בפוסקים, דרך כלל, שפסקי בע"ב, הוא בהיפוך מפסקי הדיינים, והנה מפני זה, גורם לפרוד הלבבות. בין הדיינים, ובין הבע"ב, שהדיינים יחשבו לבעלי בתים, לסרבנים. שלא ירצו לקבל דיני התורה, והבעלי בתים יחשבו להדיינים. שאינם חכמים בלא"ה ואינם בקיאים בשכל אנישי, וטיב מ"ומ, ואני בע"ה, הראתי כמה פעמים, שבתחלת העיון הדין הוא, עם הבע"ב, אבל אחר העיון, לפי הכלליות. יוכלו להבין היטיב, הטעם לדיני התורה, והנה בכל עניני חלופי דעות שבעולם, כשכל א' מחזיק את חבירו, שטועה בהחלט, לא יוכלו בשום פנים להשוות ביניהם. וגורם מחלוקת, ופירוד הלבבות, שזה הוא תכלית ההריסה. וגרם כל הקלקולים שבעולם, אבל אם היו מתנהגים, עפ"י מה שבארתי בידיעותי המעטים, שא"א שיטעה שום אדם בהחלט. אלא כל דבר הוא נכון, לפי מקומו ושעתו, והיו ב' הצדדים, מעיינים בכל חלקי הסותר. שבדעת שני הצדדים, עד שהיו בוחרים ובוררים מזה דרך ישרה, לפי העת והענין. שהם עומדים בה, היו שבים בקל לדעת אחת. והי' זה תיקון העולם בכללו, ועוד שהיו דיני התורה מתבררים ביותר, כשהיו הדיינים מעיינים בקושיית הבעלי בתים ומשתדלים לתרצה. כמו שהבאתי לעיל, מר' יוחנן שאמר את כבר לקישא וכו' עד הוה מקשה לי כ"ד קושיות, ומתריצנא לי' כ"ד פירוקי, וממילא רווחא שמעתתא.. ובזה שחלקתי בכל ענין, בין כלליותי' לפרטיותי', בארתי בע"ה בטוב. דרך כלל, ענין טענת איוב וחבריו ואיך שהוד' אח"כ, כשנענ' לו ה' מן השמים: