אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קסד ביאור אחר. על נעשה ונשמע
כפי שהבאתי לעיל, שאנו צריכין ללמוד עניני עבודתינו להבורא ית', כפי שאנו רוצים מעבדינו שיעבוד אותנו, והנה בתחלת העיון, העבד שנשמע לרבו, ומציית אותו בכל עניניו ואף בדבר שכבד עליו מאוד נראה, שהיא מעלה גדולה. שאין אחריה מעלה וכמו כן מי שמקיים כל דיני התורה, בכל דקדוקיה, ובכל חומריה, כפי שמבואר, בד' חלקי הש"ע לנהוג תמיד, לדעת המחמיר, והנה מצינו בירושלמי פעם אחד.
באו גייסות לעיר,. נטל לוי בר סיסי ס"ת, ועלה לראש הגג. ואמר אם קיימתי ככל הכתוב בה, ייזלון לון, ואם לאו יכנסו ואזלון לון, תלמידי' עבד כן ואזלון לון, ויבשה ידו. תלמיד תלמידי' עבד כן. ונכנסו לעיר על שם אין שוטה נפגע, והנה בוודאי תלמידי' קיים ג"כ, מה דכתיב בספרא דאורייתא והא ראיה דאזלון לון, וא"כ במה היתה מעלתו פחותה מרבו. שיבשה ידו. וכן תלמיד תלמידי'. בוודאי לא עשה שקר בנפשו וידע שקיים ג"כ. ככל הכתוב בתורה, דאלת"ה. מאי האי דסיים. ע"ש אין שוטה נפגע, הא משום דלא קיים נגעו בה. אלא וודאי, שקיים ג"כ כל התורה ושוטה קרינן לי', אבל יתבאר בקל, ע"פי מה שכתבתי, שעיקר ענין המצות. לחקור אחר טעמיהם, ולהבין עי"ז, איך להוסיף נ"ר להשי"ת, בכל הענינים, ע"פי ידיעתו, ע"י צווי התורה. עיקר רצונו ית'. והענין שנאמר בתורה, ארוכה מארץ מדה וגו', הוא על זה הענין, שתרי"ג מצות התורה אינם אלא כללי כלליות, אבל ענפיהם, להבין דבר מתוך דבר, כל איש לפי ערכו. אין שיעור לריבויים. ושע"כ, צריך כל א'. להתחזק בכח שכלו לפי ערכו, ולהתבונן כפי מה שכתבתי, וא"כ בזה החלק, רבו מאוד הדרגות של ב"א, ומעלתם זה למעלה מזה, ולפ"ז ניחא שאף שהתלמיד קיים, ככל הכתוב בספר, עכ"ז לא היה ערכו גדול, להתגדר במעשיו, ולאטרוחי כלפי שמיא, כרבו ונמשיל עוד, בעניני זה העולם, שאף בעבד הטוב, שעושה ככל אשר מצווהו רבו, אבל אם אין בו דעת, להבין מעצמו, תוכן עניני רצון רבו. ולמלאות רצונו, אין חשיבותו גדול כ"כ, ואינו יכול להשתמש בו, כ"א בפניו, ושיאמר לו כל דבר בפרטיות, מה שכמעט דבר זה א"א, ומכ"ש שלא יוכל לשלחו מעל פניו, לגמור איזה ענין, ומי יודע, כמה פרטי שינויים יתהוו, בדרך שהוא הולך עליה, ולא ידע איך להתנהג, אבל עיקר נ"ר הוא מהעבד החכם, שכשהוא יום או יומים אצל רבו, מבין תיכף מעניני ציוויו. עומק רצון רבו, וגם יודע, איך להתנהג עפ"ז בענין שינויים שיתהוו כפי שכתבתי בידיעותי, שידיעת נקודת התכלית הוא המורה דרך, איך להתנהג. להתקרב לזה, ועפ"ז יובן מה שהקדימו נעשה לנשמע, וזהו כוונתם, בתחל' נעשה כמו שציוויתנו, אף בלא ידיעת טעמי הדברים, ועוד נוסיף ע"ז, שנשמע ונבין מעצמינו, ע"י דרישת טעמי המצות ועפ"ז, נוסיף תמיד שמיעה והבנה, איך לעשות נ"ר לפניך. ובארתי בזה מאמר תמוה: