אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קנז עוד ביאור על דברי אגטיגנוס
הנה העובד לרבו, עבור שכירותו, שהשכיר עצמו אצלו לזמן קצוב, אם הוא דבר מצוי, להשיג עבדות, אצל כמה אדונים כמוהו, או באולי יותר טובים ממנו, אינו זריז כ"כ במלאכתו רק כפי, שישלם לו הרב שכירותו. כפי הקצוב שביניהם, אבל אם הוא רב ואדון, שאין כמוהו במעל', ובעל חסד שאין כמוהו והוא רוצה שיעבדנו תמיד, איך הוא זריז במלאכתו, מחשש. שלא ירחיקהו מעבודתו, אם ישנה דעתו קצת, ואף שיתן לו שכרו משלם, על מה שעבד לו, אבל זה קשה עליו ביותר. באם ח"ו, ירחיקהו מעליו, וכמו למשל, כשלוקחין איזה עבד לנסיון, על כמה שבועות, איך הוא זריז במלאכתו, באותן הימים, ואינו מצפה לתשלום שכר כלל, על אותו המשך, רק בכדי שיחזיקהו לעבד, ובזה נוכל לפרש, ענין נעשה ונשמע, שנעשה בכדי שנשמע עוד, שירצה להשתמש בנו, והוא כעין הפסוק, עושי דברו, לשמוע בקול דברו, ולפי זה הביאור, יוכל להיות הגי' שלא ע"מ לקבל פרס עכ"פ ע"פי שהמצאתי איזה דרכים, שיוכל להיות, לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס, ויש עוד כמה וכמה אופנים, מה שאני סומך על המעיין, שיוסיף עוד כהנה וכהנה, אבל עכ"פ עיקר העבודה שלנו, הוא בוודאי בשביל השגת טובה ועונג נצחי קיים, רק לא ע"ד קבול שכר כפי שבארתי. ועתה נבא לביאור דברי הזוהר, בענין יראת הרוממות, בגין דאיהו רב ושליט, ועקרא דכל עלמין: