אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קמח חזרת דברים מתוך השכל
כפי שבארתי שאין שייך שום תכלית רק בחיים, מרגישי טוב ורעי, הנאה וצער, ושהתכלית האחרון הוא, השגת הטוב, והרחקת הנזק, וכל מה שיהיה הטוב יותר קיים, יהי' התכלית היוצא יותר גדול, עד הטוב והעונג הנצחי, ולחי זה, אין שום תכלית בעולם, שלא יהי' חוזר להנאת עצמו, ואף למשל, אב המיטיב לבנו, מבלי תקוות, תשלום גמול, הוא ג"כ מפני שהוא נהנה בטבעו, מהנאת בנו, וכמו שהבאתי, במקום אחר שמדרך השכל האמיתי הוא, להנות מזה. כשיוכלו להיטיב לאיזה חי מרגיש שבעולם, כטבע הטוב להטיב, שהוא טבע, שהיא מחוייב המציאות. כמו שאביא להלן כשאדבר אי"ה בעניני המדות, וגם כוונת בריאת העולם, שהוא להיטיב כפי האפשרי למי שיוכלו לקבל הטבה, הוא מפני שכביכול הבורא ית', יש לו נחת רוח מזה, וא"כ אין לך כוונה תכליתית בעולם, יראה ואהבה, שכללתים לעיל, בהרחקת הנזק, והשגת הטוב, שלא תהי', יראה ואהבה חוזרת לעצמו. וכשדברתי מדרך השכל. אחזור על דברי אנטיגנוס, לדקדק בדבריו, שלא ישאר, שום קושיא בדבריו, ויצא לאור משפטו: