אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קלח ביאור המדרש
הנה, לפי מה שהקדמתי, שתכלית הטובה בנבראים, לא יוכל להיות, אלא שיהיה הכל בדין ומשפט, לדחות טובה עוברת או לסבול איזה צער עובר, בשביל השגת, איזה טובה תכליתית. אבל מדת הרחמנות, אף שנראה לשעתה שהיא טובה, אבל היא אכזריות. שמתוך הקולא, שהקלנו בתחלתה, החמרנו בסופה, וא"כ נכון מאוד, שמתחלה עלה במחשבה, לברא את העולם במד"הד, שהוא תכלית הטובה, שנגיע עי"ז בקרוב לעונג הנצחי והקיים, וכשראה שאין העולם מתקיים, היינו שלא נוכל לסבול, מפני רוע בחירתינו, ע"כ הקדים מדת הרחמים ומדוייק לשון הקדים, שבע"כ סוף הדין לבא. בשביל תכלית הטובה, אלא כשלא נרצה לסבול, מוכרח להקדים מדת הרחמים למד"הד. ועתה נשאר עלינו לתרץ, מה שהקשינו, היאך שייך חסרון ידיעה בחוקו ית', גם הקושיא, למאי נ"מ הודיעונו כזה מאי דהוה הוה, ואתחיל בפרק בפ"ע: