אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קכד חזרת הידיעות
כפי שהבאתי, שאין דבר בעולם, שיהיה טוב או רע בהחלט, אלא כל דבר, במקומו ושעתו, הוא טוב, וההיפוך בהיפוכו, ובארתי עוד, שתכלית הטוב בנבראים, שהם מורכבים מהפכים, שא"א להיות בהם שלימות הטובה בלי חסרון, שענין הטוב הוא בכל דבר, שיוכל להיות על טבעו, בלי דחיקה להיפוך טבעו, ולפי זה במורכב מהפכים, כשישלימו לא' כפי טבעו, יהיה הצד הב' נדחק ביותר היפוך טבעו, אלא התכלית המקווה. שיגבר הטוב, עד שיהיה מעט הרע בטל, ואינו נרגש, מפני שכשממשיכין כח הרגשותיו, לאיזה דבר, בטלו הרגשותיו. שהוא כח החיוני שבו, לדבר אחר, וישארו קרוב, למיני הטבעים, שאינם מרגישים טוב ורע כלל, ונמצא הענין הוא בכל דבר, שיהיה רובו טוב, וענין הרוב, ידוע, שיש רוב בכמות היינו במספר ומדה ומשקל הדברים, ויש רוב באיכות היינו שענין יקר א'. הוא נערך נגד כמה דברים פחותי הערך כפי ענין יקרותו, למשל זהב נגד כסף ונחושת ודומיו, והנה, אף שדרך כלל הזהב יקר נגד שאר מיני מתכות, עכ"ז, בעת הצורך לאיזה מין מן המתכות, מה שאינו מסוגל לזה הזהב, כגון לאיזה מין רפואה וכדומה, ואינו בנמצא, אז הוא ביוקר מן הזהב, שנמצא לפי זה, הרוב שבאיכות, נשתנה לפי הזמן והמקום והנה אף שהרוב האמיתי, הוא הרוב באיכות, עכ"ז, מפני שהוא דבר שאינו נראה לעין. רק למבינים, ובעיני השכל, ע"כ בעניני חוקים ותקנות, נצרך לילך, אחר הרוב בכמות. הנראה לכל, שלא יוכל שום אדם להכחישה, וגם מפני שהרוב באיכות, לפעמים לעתים רחוקים ישתנה, ואמשיל בדבר א', הנה אמרה התורה, אחרי רבים להטות, ודרשו בו. לילך בתר רובא, באיזה ענין שמחולקים בו, ומה שאמרתי שדרשו בו מפני שפשט הכתוב, יורה ענין אחר, ואתחיל בפרק בפ"ע: