אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות צב צורך היראה בעולם
הנה. לפעמים יזדמן, שיעצים א' עיניו מראות, ויאטום אזנו משמוע, דבר שאומרים לו שהוא לטובתו, כל זמן, שלא יוכל לצייר בנפשו ענין ההטבה, כמו שהמשלתי למעלה, במי שאינו מבין בחכמת השיר, שלא יצייר שום הנאה מזה, ויחשבהו להנאה דמיונית ומוטעת, וכן כיוצא בכל החושים וביותר בענין שכלי. למי שלא נוסה, שלא ירגיש כלל, שיש הנאה רוחנית גדולה בזה, הנה לאיש כזה, צריך הוא לענין היראה, באזהרות ועונשים, עד שיוכרח לפתוח עיניו, ולהטות אזנו לזה. וכשירגישו בו, שהגיע למדרגת האהבה, היינו שמרגיש הנאה מזה, אז נסלק מעליו היראה והפחד, אבל כל זמן שלא הגיע לענין האהבה, אין אנו בטוחים בו כלל. ולא נגמר כוונתו עמו רק תיכף בסור המכריח. ישוב למקומו, כי אף אם ירגילו איזה גשמי, אף ריבואות פעמים. להשליכו למעלה, עכ"ז תשוב לטבעה, בסור המכריח. ובענין זה פרשתי, ענין מה שאמרו. שמאל דוחה. וימין מקרבת: