אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות עא ענין כולל הכללים
כשיעמוד האדם על דעתו, היינו להתיישב בנפשו על ענינו, שלא יהי' הולך, על מצות אנשים, מה שהורגל מקטנותו, וכל זמן שהי' סמוך על שלחן אחרים, אביו או חמיו, ודומיהם, ויעלה על דעתו, לשום על לבו, לשום עינו בעצמו, על עניני פרנסתו, והשגת טובו, והרחקת נזקו, שזה הוא התכלית האחרון, כפי שכתבתי לעיל, ויתחיל להשגיח בענין העולם, איך שכל העולם, תלוים וקשורים זה בזה, היינו שהצטרכות של כל א', נתחלקה בכל העולם, ואז יבין, שכל העולם, הוא דומה ממש, לאיש א', מחובר מאיברים רבים, שלכל אבר, מיוחד ענין והנאה בפ"ע, ואם הי' כל אבר משגיח, רק על הנאת עצמו, ולא יחוש במה שיזיק לאבר אחר, כגון שיאכל, מה שהוא מוטעם לחיך, ואף שיזיק לו, כשירד אל חדרי בטנו, וכן דוגמתו בכל האברים, שהידים והרגלים, לא ירצו להטריח, בשביל הנאת שאר אבריו, אזי הוא הריסת כל הגוף בכללו, אלא הטוב הגמור הוא, כשישימו כל אבריו, לכוונה מיוחדת, היינו לקיום כל הגוף, ועי"ז לחוש לענין כל אבר, לפי ערכו, כידוע, שהאבר הראשי, שהוא המוח משכן השכל, שהוא המוליך כל עניניו, צריכין לזהר בו מאוד, שלא לבלבלו, באכילות ושתיות עבים ומשכרים, וכדומה באיזה ענינים, בדברים ותאוות המטרידות אותו, וכן הלב, שהוא עיקר החיוני, וכמה אברים, עומדים על משמרתם, לשמרו מכל נזק, כגון הריאה לרחף עליו, וכמה אברים פנימים, וכן עד"ז כל אבר ואבר, לפי ערך ענינו, צריך לשום עליו עין השגחה שיהי' כל א' זריז למלאכתו, לתועלת קיום הגוף ובריאותו, ולדחות טובות והנאות פרטיות, מפני תועלת כללי, וכן הוא ממש, בכל העולם, יש אברים ראשים, וכמה דרגות, עכ"פ ישים אל לבו, שטובת כלל החבור, הוא עיקר תכלית הטובה של כל איש פרטי בפ"ע, ואביא מעשה מדברי חז"ל, המעוררת לזה העיקר )וידוע לכל, שסיפורי הגמ', ללמד על הכלל כולו יצא(: