אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות נב ענין המקרה
מקודם אבאר, שלא יהא בעיני המעיין. ענין המקרה, כסותר לאמונתינו, בענין השגחה מן השמים, כידוע מאמר חז"ל, אין אדם נוקף אצבעו למטה וכו', כי בלא"ה צריך ביאור, שלא יהא ההשתדלות, סותר להשגחה. כמרגלא בפומייהו דאינשי. אם הגזירה אמת, החריצות שקר, וידוע מאמר חז"ל, כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו. אפי' כמלא נימא, וא"א לומר, שהשתדלות אסורה, שהרי מצינו אבות הקדושים, ותנאים ואמוראים, שהשתדלו בהרווחת פרנסתם, ואייחד לזה מדור בפ"ע. בהגיעי אי"ה, לאיזה דרושים, כפי שיעדתי. ואבאר, דכולהו איתנהו, ואין א' סותר את חבירו כלל, ואחזור לדברי, לבאר הענין.
מקרי, הוא דבר, שלא הי' בזה שום כוונת מכוין, רק שנתהוו. לפי ענין הטבעים, ובלתי מסודרים. כגון שנפל איזה דבר, ממקום גבוה. ובדרך מקרה. באותו פעם. הניח א' איזה כלי במקום הנפילה, ונשברה. וכן ב' אנשים,. כל א' נוסע לדרכו ונזדמנו שניהם. לפונדק א', מבלי שנתכוונו מתחלה לכך. ואבאר להלן סימני המקרה, בדבר המסופק. אם הוא מקרה או כוונת מכוין לזה: