אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות מב ביאור על הנ"ל
הנה. בענין אינו יודע, יש ב' אופנים, א'. שיש דבר או אדם לפניו, ואינו יודע מה ומי הוא, ורוצה לידע זה, בכדי שידע איך להתנהג בזה, ובזה לא ירוה צמאונו, כ"א בהוודע לו בירור אמיתי, מה ומי הוא. אבל כשישיבו לו, על דרך אפשר, יוכל להיות שהוא פלוני או פלוני, לא ישיג תועלת כלל בידיעה כזו, ב'. כשרואה איזה דבר נפלא, או ששמע מאיש נאמן, שיש איזה דבר נפלא, שיקשה עליו ציורו. שנראה שנמנע היותו, שהוא כעין ב' הפכים בנושא אחד.
ולזה יספיק לו, כשיראו לו איזה אופנים., שיוכל להיות הדבר. ואף שאינו יודע בבירור, אם נעשה, על אלו האופנים, או עוד על אופן אחר, שזה לא הי' חסר לו כעת. רק שנחה ושקטה תמיהתו, וב' אופנים מצינו בגמ', שעל איזה איבעיא, על איזה דין. מחמת שיש סברא לכאן ולכאן נצרך לפשוט לו האיבעיא, ולא יספיק לו, כשישיב לו איבעית אימא כך, ואי בעית אימא כך אבל כשהקשו בגמ' ורמינהי, והשיבו על זה תירוץ, ואיבעית אימא וכו' והנה אף אם יש נ"מ לדינא. בין ב' התירוצים, אבל אינם עוסקים כעת בבירורי הדינים, רק מראים פנים לתרץ הקושיא, ומזה יצא כלל א', שאין ללמוד לדינא, מענין התרוצים. שלא ירדו כעת בזה. לעומקא דדינא, עכ"פ בענין ספק כזה, היינו שיקשה לו היות הדבר, נמצא בעולם, הנה כשיוודע לו שיש אופנים לזה, אף שאינו יודע ענין הדבר, באיזה אופן נעשה, מקרי שפיר יודע. ועל אופן כזה, אמרו, יודע שאינו יודע, אבל לא שהוא דבר. שאי אפשר היותו, שהוא יודע: