אור ברסלב
אלפי מנשה חלק א אלפי מנשה אות ד ענין מהות האש

אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא

אלפי מנשה אות ד ענין מהות האש

אלפי מנשה אות ג ענין הכח וההתחזקות

הנה כל השינויים שבעולם הם שינויי המצבים, או בריחוק הדברים וקירובם זה לזה או בשינוי סדר מצבם, שע"ז אמרו בס"י, ב' אבנים בונות שתי בתים. ג' אבנים, בונות ששה בתים וכו', עד ז' אבנים בונות ה' אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה וכו' שידוע למתחילים.

פירוש הדברים. וגם שינויי המראות והגונים תלוים בקירובי ודבוקי הדברים כמו שאנו רואים. שהשלג הלבן. שהם חלקי מים מדובקים כשימסו חלקיו ויהיו למים, ישתנה לבנוניתו. וישוב למראה המים. וכן האדמומית הוא מרוב דחיקה וחמום. וכן דומיהם, ביתר המראות ועתה אבא לביאור האש. מענין חמומה ושריפתה ואיך שמוציאין אותה. ע"י הכאת אבן החלמיש. בברזל שנתחסם הנקרא )שטאל(. שהרבו כמה, לדקדק בזה. שאם תכתוש האבן החלמיש וכן הברזל. עד אשר דק לעפר, לא תמצא בה' שום חלק אשי. ואמרו ע"ז. שבע"כ יש בהם בכח. חלקי האש. והמשילו מזה לכמה דברים אבל ענינה הוא כך. הנה האויר. אין לה מראה כלל מפני התפזרות חלקי'. עד שאינה מעכבת כלל לראות כל הדברים. שמפסקת ביניהם לבין עין הרואה וכמו איזה זכוכית זכה מאוד או איזה בגד דק העשוי' חרי חרי. כשמחזיקים אותה נגד העינים. ורואין דרך עלי' מה שאחורי' נראה לפעמים מרוב דקות חלקי'. כמי שאינה כלל והנה האש שיש לה מראה. מפני שהוא אויר מקובץ. היינו שנתקרבו חלקי'. כמו שאנו רואין הענן והעשן. שהוא ג"כ אויר מקובץ אלא שהוא חשוך. מפני שהוא מעורב עם חלקי מים. כי הענן הוא מלא מים והעשן בא מעץ הלח )כמו שאמרו במדרש איכה רטיבא כולא תננא(והאש הוא אויר זך. שחלקי' מקורבים. ומפני שיש בו ריבוי חלקי האויר עולה בכח ובמהירות למעלה. אבל יתפרדו תיכף חלקיו כשיסור ממנו הכח המחברו כפי שאבאר בסמוך וישוב ממש לאויר. ועתה אבאר ענין קירוב חלקי האויר. ע"י מה היא באה והוא שידוע ונתפרסם לכל וראיתי זה בעיני. איך שמוציאין אש. ע"י שמסבבין איזה דבר במהירות גדול באויר כמו זכוכית הנקרא

)לעקטערעזאציע(ועי"ז נדחקין ומתקרבין מאוד חלקי האויר עד שנתהוה ללהב אש. רק מפני שאין לה התלות בשום דבר גשמי, מתפרד תיכף לרוח ואויר. וכן הוא הענין. הכאת אבן החלמיש, שהוא אבן שנתקשה. עד שאין ניכר בה חלקי המים, וכן ברזל החסוס, שקורין )שטאל(וכשמכין בם. אזי האויר שבהם. נדחק ונתלהב, ויוצאין ממנה ניצוצות, שהוא האש שנדבק בה עדיין חלק קטן מאיזה גשם דק, וידוע, שהדבר הנדחק, כמו )שפרענזינע(, מתחזקת לחזור מדחיקתה, וכשפוגשת באיזה דבר, דוחקת בכח, אותה הדבר לאחורי' בהכאה יתירה ובדחיקה וע"כ כשפוגשין הניצוצות. בדבר שחלקי האויר שבתוכה הם רפוים, דוחקתם לצאת לחוץ ונתלהב לאש, שהוא חלקי האויר המדובקים ונדחקים, בדבר הגשמי. בהפסק ביניהם, חלקי הגשמי ויוצאים לחוץ מדובקים, כפי שהיו מדובקים וקשורים בה, עד שמוצא מקום להתחלק באויר כמו שכשזורקין איזה דבר, אזי בכח הזריקה שדוחקו אין לו פנאי ליפול תיכף לארץ כטבע העפר היורד למטה, מפני שהוא נדחק עדיין מכח הזורק, וכשמסתלק כח הזורק, אזי יפול לטבעו לארץ וכן האש, קמא קמא היוצא מן הגשמי מדובק.

מתפרד תיכף. כפי כח יציאת ודחיקת האויר. אם מעט שכחה מעט, כמו מנר. אינה נמשכת הרבה למעלה, רק נתחלק תיכף לאויר, ובא תחתי' אש אחר מיתר חלקי האויר הנקשרים בדבר הגשמי, שיוצא לחוץ, עד שכלה כל הדבר, היינו שיצא ממנה כל האויר ונתפרדו חלקיו, אזי נכבה האש, וממדורה גדולה. שנדחקין הרבה חלקי האויר, וכחה גדול אזי עולה הלהב למעלה הרבה, מפני דחיקת ריבוי חלקי האויר, וכן כל חמום, אף שלא הגיע הדחיקה, לכדי להתלהב. עכ"ז ידוע, שכל חמום. בא מאיזה דחיקה וקביצת האויר, ע"כ עולה למעלה יותר מן האויר הרפוי שאין בו ריבוי חלקים וע"כ יי"ש, שיש בה חמום. וכח אשי, הוא עולה על כל המשקין, ולא אאריך בדוגמות בזה, מפני שאינו מענין כוונת חבורי זה, שעשיתי עיקר. מידיעות הנוגעים להנהגה. רק הבאתי זה המעט שיהיה קצת פתח, לענינים הנצרכים שיבאו להלן בדברי. ועתה אשוב לדברי. בפרק בפ"ע:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה