אור ברסלב

אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין

סימן יד

סימן יג

(א) סעיף א ברמ"א. שכל זמן שיש ב"ד בעיר כו' עיין בשו"ת שיבת ציון סי' צ"ז שהקשה על הרמ"א שסותר דברי עצמו דהכא כתב דעכשיו אין לנו לא ב"ד הגדול ולא בית ועד ואין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לדון בב"ד אחר ובאע"ז סי' קס"ו ס"א כתב שאם היבם דר בין הכותים או בין הדיוטות שאינם יודעין סדר חליצה כופין אותו לילך למקום ועד ויפטור יבמתו ותירץ דהרמ"א באע"ז דמיירי שהיבם דר במקום שאין שם ב"ד וע"כ צריך הוא לילך ממקומו למקום שיש בו ב"ד אוקמי' אדינא שצריך לילך למקום שיש בו ב"ד חשוב. ובחו"מ מיירי שיש ב"ד בעיר ע"כ אין כופין אותו לילך לב"ד חשוב עיי"ש. ויוצא מדבריו דאם הוא דר במקום שאין שם ב"ד כופין אותו אף בזה"ז לילך לב"ד חשוב שבדור. אמנם לפע"ד ז"א אלא אפי' אם אין ב"ד בעירו אין כופין אותו לילך רק למקום ב"ד שהוא יותר סמוך לעירו ולא להב"ד חשוב. וכן נראה מדברי הרמ"א כאן שכתב אח"ז וז"ל אבל אם אין שם ב"ד כל אחד יכול להכריח חבירו שילך עמו לב"ד לדון עמו עכ"ל. הרי דכתב סתם שילך עמו לב"ד ולא קאמר לב"ד חשוב וע"כ דאפי' בכה"ג אינו יכול לכופו לילך רק למקום ב"ד הסמוך לעירו. ומה שכתב הרמ"א באע"ז שם דכופין אותו לילך למקום ועד נלע"ד דאין כוונתו דוקא למקום שיש ב"ד חשוב אלא עיקר כוונתו הוא דהדיינים אינן צריכין לילך להיבם רק היבם צריך לילך למקום הדיינים והיינו למקום הועד שלהם וזה הוא דקאמר כופין אותו לילך למקום ועד וכן מבואר בשלטי הגבורים פ' מצות חליצה ששם הוא מקור הדין עיי"ש.

(ב) שם ברמ"א צריך לילך הבן כו'. אבל האב חייב לשלם להבן ההוצאות וכן הוא ברמ"א ביו"ד סי' ר"מ סעיף ח':

(ג) סעיף ה חייב לפרוע לו כל הוצאותיו. עיין סמ"ע שכתב בשם הריב"ש דהוא דוקא אם יצא הנתבע חייב בדין. ועיין בעיר שושן שהביא דעת הריב"ש בשם יש אומרים וצ"ע הלא לא מצינו בפוסקים מי שיחלוק עליו ואמאי כתב בשם י"א. ואפשר משום שהוא דעת יחיד ולא מצינו כן לשאר פוסקים לכן כתבו בשם י"א וכ"כ הסמ"ע בסי' ט"ז סק"ח ובסי' כ"ו ס"ק י"ג שדרך המחבר לכתוב יש מי שאומר כל מקום שמצא דין שהוא דעת יחיד ולא מוזכר בשאר פוסקים עיי"ש ולאו דוקא ביש מי שאומר הוא כן אלא גם גבי י"א וכ"כ הפרמ"ג בהקדמה ליו"ד בכלל ב' בשם הכנה"ג עיי"ש:

ואולי גם דרך הלבוש הוא כן. ועיין בתומים שתמה על דינא דהריב"ש הא הך דצריך לשלם הוצאות שגרם לו ע"י סירובו יליף לה רבינו מאיר מהא דצריך לשלם הוצאות דשטר פתיחא שכתבו עליו בב"ד כשהזמינו ולא בא והלא התם משמע אף שיצא זכאי בדין צריך לשלם עבור כתיבת הפתיחא והעלה שם לפי"ז דהיכא דאין התובע תבעו ברמאות רק שחשב שהדין עמו חייב לשלם אף שיצא הנתבע זכאי בדין ואם נתברר שתבעו בטענות שקר א"צ לשלם עיי"ש. ולא ידעתי הלא משכר כתיבת הפתיחא יש ללמוד דאפי' אם נתברר שתבעו בטענות שקר חייב לשלם דהא התם בשכר כתיבת הפתיחא לא מצינו ג"כ חילוק זה דהיכא דנתברר שתבעו בשקר פטור מלשלם אלא משמע דלעולם חייב לשלם שכר כתיבת הפתיחא. וא"כ ה"נ לענין כל הוצאותיו חייב לשלם אף אם נתברר שתבעו בשקר. גם מצאתי ראיתי לבעל קרבן עדה בירושלמי סוטה פ"ט הלכה י"א שהוכיח שם בשירי קרבן מהירושלמי שם דלא כהריב"ש דאיתא בירושלמי שם בראשונ' הי' מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה ושליש לאוצר כו' אר"י בר"ב מאן דהוי סליק למידון בירושלים עד תלת איגרן הוי יהיב מדילי' מכאן ואילך משל אוצר. ומפרש הק"ע מאן דהוי עולה לירושלים לדון עד שלשה התראות לבעל דינו שיבא הי' מתפרנס משל עצמו ואם סירב הבע"ד ולא בא לאחר שלשה התראות הי' נותנין להתובע לפרנסתו משל האוצר עיי"ש וכתב בשירי קרבן שם הטעם שלאחר שלשה התראות היו נותנים משל האוצר כיון שהסרבן צריך לשלם לזה הוצאותיו ולא יהא הפסד להאוצר ולפי"ז ע"כ אף שיצא הנתבע זכאי בדין צריך לשלם הוצאותיו של התובע דאל"כ הרי אכתי יהא הפסד להאוצר אם יצא הנתבע זכאי בדין עיי"ש (הפני משה שם מפרש דברי הירושלמי הנ"ל על דרך אחר ולא כפי' הק"ע. אולם דברי הירושלמי הנ"ל הם ג"כ בירושלמי סוף מס' מעשר שני ושם מפרש הפ"מ ג"כ כפירוש הק"ע הנ"ל וכתב שם דזה הפירוש הוא עיקר עיי"ש). ולפי"ז יש ראיה נמי משם דאף אם נתברר שהתובע תבעו בטענת שקר ג"כ חייב הסרבן לשלם לו הוצאותיו דאל"כ איך נותנים להתובע משל האוצר הלא פן יתברר שהתובע תבעו בטענות שקר ולא יצטרך הסרבן לשלם לו הוצאותיו ויהא הפסד להאוצר. ולדינא לפענ"ד צ"ע בכל זה. ועיין בשו"ת ושב הכהן סי' צ"ט שגם הוא עמד בקושית התומים על הריב"ש והוא ז"ל רוצה שם לומר דכוונת הריב"ש הוא שיצא הנתבע חייב בדין היינו על סירובו שסירב מלעמוד לדין לאפוקי אם יש לו איזה התנצלות על סירובו דבזה פטור מלשלם אבל אם נתחייב בענין סירובו אעפ"י שיצא זכאי בדין גם הריב"ש מודה דחייב לשלם ההוצאות עיי"ש. אולם דבריו דחוקים כי לא משמע כן מלשון הריב"ש. ועיין בגדולי תרומה שער ג' חלק ח' שנתקשה שם על גוף דינו דהר"מ הנ"ל איך למד הך דצריך לשלם הוצאות להתובע מהא דצריך לשלם להסופר שכר כתיבת הפתיחא והאריך קצת והניח בצ"ע. ומהירושלמי הנ"ל יש ראי' לדינו דהר"מ:

(ד) שם ברמ"א ובלבד שעשאו ברשות ב"ד כדלקמן סי' כ"ו. שם בסי' כ"ו סעיף ב' כתב המחבר דאם לא רצה לבוא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם. ועיין בכנה"ג שם בהגהות הטור אות י"ח שכתב דדוקא שנתברר לנו בעדים שאינו רוצה לבוא לב"ד אבל השליח ב"ד לבד אינו נאמן לענין לתת רשות לבע"ד לילך בערכאות להוציא ממון וכדאמרינן בפ' הגוזל בתרא דשליח ב"ד אינו נאמן לפתיחא דממונא הוא מחסר עיי"ש. והתומים שם הביא דברי הכנה"ג וכתב שלא ראה נוהגין כן אלא כשהשליח ב"ד אמר שאינו רוצה לבוא נותנין רשות ב"ד לשכנגדו לילך בערכאות ועיי"ש מ"ש לישב המנהג וסיים דמ"מ יש לחוש להוראת בעל כנה"ג דדבריו מסתברים עיי"ש. והנה לפמ"ש הנתיבות בסי' י"א סק"א דמה שצריך שנים שיעידו שלא רצה לבא לדין לענין כתיבת פתיחא היינו משום דאם לא רצה לבא מנדין אותו מיד ואנו צריכין לעדות השליח שאמר הבע"ד שלא יבא לכן שפיר בעינן שני עדים אבל לנדות אותו למחרת שראינו שלא בא בזה א"צ לעדות השליח ולענין גוף השליחות אם עשה שליחתו סומכין על החזקה דשליח עושה שליחתו ולגבי שליח ב"ד מהני החזקה אף נגד הוצאות ממון וכותבין פתיחא עיי"ש ודבריו נכונים. וא"כ ה"כ לענין לתת רשות לילך בערכאות דוקא לתת רשות באותו יום לילך בערכאות בזה בעינן שני עדים שיעידו שלא רצה לבא אבל ביום המחרת שראינו שלא בא שפיר נותנין לו רשות לילך בערכאות וא"צ שני עדים וכמו דכותבין פתיחא. ותמה אני על הגאון בעל הנתיבות שבסי' כ"ו סק"ז בחידושים הסכים להכנה"ג והתומים הנ"ל וכתב סתם דאין נותנין רשות לילך בערכאות אא"כ שמבורר לנו ע"י שני עדים עיי"ש ומשמע מדבריו שלעולם צריך לענין זה שני עדים והלא לפי דבריו שבסי' י"א הנ"ל א"צ שני עדים רק לענין לתת רשות מיד באותו יום לילך בערכאות אבל לתת רשות ביום המחרת א"צ שני עדים וכמ"ש:

נשאלתי מרב א' ראובן תבע משמעון בערכאות את חובו וכשראה שמעון שאינו זוכה בדיניהם הפציר שמעון בראובן לילך לב"ד לדון עמו בד"י. ועתה תובע ראובן משמעון בב"ד את הוצאות שהוציא עליו בערכאות שהי' מוכרח לילך בערכאות כי שמעון סירב מלעמוד עמו לד"ת וגם הי' לו רשות מהב"ד לילך בערכאות ושמעון השיב שלא הזמינו כלל שיעמוד עמו לד"ת ובודאי לא הי' לו ג"כ רשות ב"ד כיון שלא הזמינו והשליח ב"ד מעיד שהזמינו וסירב מלבוא לדין והב"ד אינם זוכרין אם נתנו לראובן רשות לילך בערכאות איך דיינינן להאי דינא. וזאת אשר השבתי בקיצור מילין. הנה בודאי סירוב לבד בלא רשות ב"ד לא מהני לחייב את המסרב לשלם ההוצאות וכמבואר ברמ"א סי' י"ד סעיף ה' שכתב ובלבד שעשאו ברשות ב"ד. והרי הרמ"א קאי התם על היש חולקין שהביא שם והוא דעת הרא"ש בתשובה כלל ק"ז סי' וא"ו (ומה שציין הרמ"א תשובת הרא"ש כלל ע"ג סי' ב' וכן הוא בב"י ט"ס הוא כי לא נמצא שם שום רמז לזה) והלא הרא"ש מיירי שם שסירב מלעמוד לד"ת עיי"ש בתשובת הרא"ש ד"ה ומה שתבע ר"ש שיפרע כו' עי"ש ואפ"ה כתב הרמ"א דא"צ לשלם יציאותיו כ"א כשתבעו בערכאות ברשות ב"ד. וא"כ לכאורה לא מהני בנ"ד מה שהשליח ב"ד מעיד שהזמינו לעמוד לדין וסירב מלבוא לחייב לשמעון לשלם הוצאות לראובן אם הב"ד אינן זוכרין אי נתנו לראובן רשות לילך בערכאות. אך נ"ל דכיון דהשליח ב"ד מעיד שהזמינו לדין וסירב מלבא שוב נאמן ראובן לומר דנטל רשות מהב"ד לילך בערכאות מצד חזקה דלא שביק התירא ואכל איסורא דהא הי' בידו ליטול רשות מהב"ד כיון ששמעון סירב מלעמוד לדין ובודאי היו הב"ד נותנים לו רשות לילך בערכאות. ואף דקי"ל ביו"ד סי' קס"ט לענין עיסקא דאינו יכול להוציא ממון מצד החזקה דלא שביק התירא כו' וכדאיתא שם סעיף כ"ה ברמ"א שאם המלוה טוען שהלוה לו בהיתר והלוה טוען שהלוה לו באיסור אם המלוה בא להוציא מן הלוה נשבע הלוה היסת ונפטר עיי"ש התם שאני כיון דהלוה מכחישו בברי אבל היכא דאין הלוה מכחישו בברי שפיר מהני החזקה דלא שביק התירא אף להוציא וכמבואר בסי' ס"ז לענין פרוזבל דנאמן לומר פרוזבל הי' לי ואבד עיי"ש וכ"כ התומים שם ס"ק כ"ט עיי"ש. וא"כ הכא בנ"ד כיון דזאת נתברר ע"י השליח ב"ד ששמעון סירב מלבא לדין הרי שוב מה שטוען שמעון שבודאי לא נטל ראובן רשות ב"ד כיון שלא הזמינו אין זה טענת ברי שלא נטל רשות ב"ד דהא באמת הזמינו וסירב מלבוא לדין וא"כ שפיר נאמן ראובן שנטל רשות מהב"ד מצד החזקה דלא שביק התירא ואכל איסורא ומהני אפי' להוציא. ובזה תמהתי על הנתיבות בסי' י"ד סק"ה בהא שכתב הרא"ש בתשובה והביאו הסמ"ע באם הנתבע כופר שלא הזמינו והתובע הביא עדים שהזמינו והודה הנתבע והביא עדים שבא מיד שהזמינו הו"ל כאומר לא לויתי דלא מהני עדים שלוה ופרע. וכתב הנתיבות וז"ל לא מיירי שתבעו הוצאות שהוציא בערכאות כי זה צריך שיברר שהי' ברשות ב"ד וכשמברר שנתנו לו ב"ד רשות ממילא יש בירור על סירובו רק שמיירי שהזמינו לפני ב"ד וסירב ונסע לב"ד אחר ועי"ז הוכרח התובע לנסוע ג"כ לשם ותובע ההוצאות מחמת שסירב לעמוד לב"ד ראשון עכ"ל. ולפי הנ"ל תמהתי דמה מקשה הנתיבות דלענין הוצאות שהוציא בערכאות צריך שיברר שהי' ברשות ב"ד הלא בכה"ג דמיירי הרא"ש א"צ כלל לברר שהי' ברשות ב"ד אפי' לענין הוצאות שהוציא בערכאות דהא איכא עדים שהזמינו וכיון דהנתבע כפר שלא הזמינו הוי כהודה לחובתו דסירב מלבוא לדין והעדאת עדים שלו שמעידין שבא מיד שהזמינו לא מהני כלל וא"כ, א"צ התובע לברר שהי' ברשות ב"ד דהא אמרינן דבודאי נטל רשות מהב"ד מצד החזקה דלא שביק התירא ואכל איסורא ומהני אפי' להוציא וכנ"ל ולפי"ז רציתי לומר דבאמת כוונת הרא"ש הוא לענין הוצאות שהוציא בערכאות ולא כמו שדחק עצמו הנתיבות לפרש בענין אחר וכמו שהבאתי דבריו למעלה דהוא דוחק בעיני וקושית הנתיבות הנ"ל לק"מ וכמו שכתבתי אולם כאשר עיינתי בב"י סוף סי' י"א שהביא שם דברי תשובת הרא"ש הנ"ל וראיתי שם שכתב הרא"ש וז"ל ראובן תובע לשמעון שהזמינו לדין ולא בא ושיפרע קנס ההזמנה ושמעון כופר כו' עיי"ש. הרי בהדיא דהרא"ש מיירי לענין שיפרע קנס ההזמנה ולא לענין הוצאות. ולענין קנס ההזמנה לא בעינן רשות ב"ד. וכפי הנראה לא עיין הגאון בעל הנתיבות בתשובת הרא"ש שבב"י רק בסמ"ע לבד לכן דחק עצמו לפרש כוונת הרא"ש בענין אחר:

ולכאורה מה שכתבתי לחייב את שמעון בנ"ד לשלם לראובן ההוצאות מטעם הנ"ל. זה הוא דוקא אי איכא עוד אחד עם השליח ב"ד שמעידין שהזמינו לדין וסירב מלבוא לדין אבל אי ליכא רק השליח ב"ד לבד הרי לא מהני כלל עדותו שסירב שמעון מלבוא לדין לענין להוציא ממון וכדאיתא בש"ע סי' י"א סעיף א' דלענין כתיבת הפתיחא בעינן שנים משום דהמנודה צריך לשלם שכר הסופר ואין מוציאין ממון עפ"י עד אחד. ועיין גם בכנה"ג סי' כ"ו שכתב ג"כ לענין רשות ב"ד לילך בערכאות דאין לתת רשות ב"ד עפ"י עדות השליח ב"ד לבד רק בעינן שנים וכן הסכים עמו התומים והנתיבות שם עיי"ש:

אמנם אנכי בחידושי בסי' י"ד העליתי דדוקא לתת רשות ב"ד לילך בערכאות באותו יום שהזמינו ולא רצה לבוא בזה בעינן שנים שיעידו שלא רצה לבא לדין אבל לתת רשות ביום המחרת לילך בערכאות לא בעינן שנים והוכחתי כן מדברי הנתיבות סי' י"א סק"א (ועיין לעיל ריש ס"ק זה) וא"כ בנ"ד אף שלא הי' רק השליח ב"ד לבד שהעיד שלא רצה שמעון לבא לדין מהני עדותו לענין לתת רשות ב"ד לראובן ביום המחרת לילך בערכאות ושוב שפיר שייך לומר דבודאי נטל ראובן רשות מהב"ד לילך בערכאות מטעם דלא שביק התירא ואכל איסורא והב"ד בוודאי נתנו לו רשות ביום המחרת לילך בערכאות. לזאת אם גם כת"ה נוהג כן בעירו לתת רשות לילך בערכאות ביום המחרת אפי' עפ"י עדות השליח ב"ד לבד יש לחייב לשמעון לשלם ההוצאות לראובן בכל ענין. והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה