אליהו רבא על משנה נדה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ט · משנה יא
נשים בבתוליהן כגפנים. כללא קא כייל ברישא לפרושי טעמא דב"ה דפרקא דלקמן. דתנן ב"ה אומרים עד שתחיה המכה ולא תלינן לדידהו בימים כי היכי דתלי ב"ש בד' לילות ולא תלינן נמי בשינוי מראה למימר כי אשתנו דמיה למראה אחרת פסקו דם בתולים מינה ואתחיל דם נדה. להכי קא כייל כללא ברישא נשים בבתוליהן כגפנים יש גפן שיינה אדום ויש שיינה שחור כך יש אשה שדם בתוליה שחור ויש שדם בתוליה אדום הלכך שינוי מראה בדמים לאו כלום הוא שדם בתולים עצמן משתנין. ויש שיינה מרובה ויש שיינה מועט כך יש אשה שדם בתוליה מרובה ויש שדם בתוליה מועט הלכך לב"ה ימים לא מעלין ולא מורידין אלא עד שתחי' המכה. ואתא רבי יהודה וקאמר כיון שהנשים משתנין דם בתולים לטהר מנלן שמא אותה האשה אין לה דם בתולים כלל ודם נדה הוא וקמפרק לה משום שכל גפן יש לה יין כך כל אשה יש לה דם בתולים ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע שאין לה לא דם נדה ולא דם בתולים ואם אין לה דם בתולים דם נדה נמי אין לה: