אליהו רבא על משנה נגעים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ח · משנה א
הפורח כו'. בפורח מן הטמא קתני עד שתתמעט בהרתו מכגריס ובפורח מן הטהור קתני עד שתחזיר לכמות שהיה משום דבפורח מן הטמא דאיטהר ליה בפריחה וחזירה דראשי איברים קמיטמא ליה משום בשר חי וכל זמן שהוא מתגלה יותר טומאתו יותרת והו"ל האי חזירה סימן טומאה וכל כמה דלא אימעט מכגריס א"נ חזר לכמות שהיה הוה ליה גדלה החזירה וגדלה סימן טומאה דיליה. עד דאימעט מכגריס ואזיל ליה נגעו אבל בפורח מן הטהור דפריחה קא מטמא ליה משום פסיון כי חזר לכמות שהיה הויא הלכה הפסיון וטהור: