אליהו רבא על משנה נגעים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ו · משנה ו
המותר סימן פסיון לפנימית. ר"ש ס"ל כרבן גמליאל וס"ל כת"ק דר' יוסי הלכך החיצונה טמאה משום מחיה:
היה בו בוהק פחות מכעדשה. כלומר או מחיה פחותה מכעדשה. והשתא בנתמעטה והלכה לה. בחיצונה אם היתה כעדשה מכוונת בין כלה מבפנים בין כלה מבחוץ טהורה שמחיתה נתמעטה והלכה סי' טומאה שלה ומשום פסיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכו. אם היתה יתירה מכעדשה ונתמעט המותר בין כלה מבפנים בין מבחוץ להחליט משום מחיה דהא אשתייר כעדשה. אם היתה פחותה מכעדשה ונתמעטה בין כך ובין כך להסגיר. דמשום פסיון אין להחליט שאין הנגע פושה לתוכו ומשום נתמעטה המחיה אין לפטור דהא לאו סימן טומאה היא ולא הוי הלכה סי' טומאה שלה. והפנימית בין היתה כעדשה בין יתירה בין פחותה אם מבחוץ שלה להסגיר ואם מבפנים להחליט משום פסיון: