אליהו רבא על משנה נגעים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · משנה ד
רבי שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג. ר' שמעון הוא דאמר כר' עקיבא דתנן (נדה פ"ו י"ב) שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים ובכ"מ ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג. וסבר ר"ש כל השיעור של שתי שערות צריך שיהיה לבן. ור"מ ס"ל א"צ כל השיעור של השער שיהא לבן וכדתניא בתוספתא אר"מ שלא יהא בני אדם מדמין שבכולן הם נידונין אלא אם חודו של שער לבן טמא אין חודו לבן טהור דסגי בחודו לבן:
בהרת ובו שער לבן ושער שחור. גרסינן. וקמ"ל אע"ג דבנתק שער שחור מציל מידי שער צהוב הכא אינו מציל מטמא. והדר קתני אין חוששין שמא מיעט מלתא באפי נפשה הוא דאין חוששין שמא מיעט מקום השער את הבהרת. וכן בתוספתא הוא תרי מילי דתניא (רפ"ב) יש בשער לבן מה שאין בשער צהוב ובשער צהוב מה שאין בשער לבן שער לבן לא הציל שער אחר מידו משא"כ בשער צהוב. והדר תניא היו בו ב' שערות ושוכבות חוצה לו והדר תניא הא דר' מאיר בחודו לבן והדר תניא שאלו תלמידיו את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור חוששין אנו שמא מיעט את מקום הבהרת מכגריס א"ל בהרת ובה שער לבן חוששין אנו שמא מיעט את מקום הבהרת מכגריס א"ל לאו אם אמרת בשער לבן שהוא סימן טומאה תאמר בשער שחור שאינו סימן טומאה א"ל הרי שיש בו עשר שערות לבנות כלום הם סימני טומאה אלא שתים חוששין אנו למותר כו':