אליהו רבא על משנה כלים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק כח · משנה ה
ומטפחות שעשאו כסת טמא. גרסינן וכדבעינא למימר קמן:
זה הכלל כל ששינהו לשמו טמא. כלומר לשמו לשם תשמישו הראשונה טמא בין ששינה מפשוט לפשוט בין ששינה מקבול לקבול ובין מקבול לפשוט ומפשוט לקבול אם משתמש מעין מלאכתו ראשונה טמא. לשם אחר. שאינו מעין תשמישו ראשונה ששינה מתשמיש זו לתשמיש אחרת טהור. הלכך דחמת שנעשה לקבול שעשאו שטיח שמשתמש לשכיבה ולא לקבול ושטיח שעשאו חמת טהור. אבל חמת שעשאו תורמל שמקבול לקבול הוא דחמת משתמש לקבול ותורמל משתמש לקבול וכר שעשאו סדין אף עפ"י שהוא מקבול לפשוט לא שינה את תשמישו שכר משתמש לשכיבה וסדין משתמש לשכיבה וסדין שעשאו כר אע"פ שמפשוט לקבול הוא שניהן משתמשין לשכיבה וכן כסת שעשאו מטפחת שהוא מקבול לפשוט ושניהן לשכיבה משתמשין טמא. ובתוספתא תניא המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט לקבול מן הקבול לפשוט מן הקבול לקבול טהור. ותנא דתוספתא ר"א ב"ר צדוק הוא דתנן (ספכ"ו) ר"א ב"ר צדוק אומר אף העושה מטפחת מן העור טמאה ומן הכסת טהורה. לא מיבעיא עור שחשב עליו לרצועות וסנדלין טהור דחשיב לדבר טהור אפילו עשה מטפחות מן הכסת ששינה לדבר טמא טהור הואיל ושינה מקבול לפשוט אלא מטפחת מן העור הוא דטמא דמפשוט לפשוט הוא: