אליהו רבא על משנה כלים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · משנה ט
הא דלא תני ת"ק שתויי יין דלא קא חשיב אלא אותן שחייבין על ביאת מקדש והשתוי בין האולם ולמזבח אסור. ובהיכל חייב. להכי בין האולם לא קתני ליה דלא מחייב. ובהיכל לא קתני ליה דהא בין האולם נמי אסור והיינו דלא תנא נמי מחוסר בגדים דהוה כשתויי יין. ור' יוסי פליג בשתויי להכי קחשיב ליה. זה הכלל שלש מחנות שבמדבר. מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ומחנה שכינה נחלקת לשנים החצר לפנים מן הקלעים והמשכן של קרשים הרי ארבעה מקומות. וכנגדן יש כנגד כל מקום ומקום שלשה מקומות משונות בקדושתן זו מזו. כנגד מחנה ישראל הוא ארץ ישראל ועירות המוקפות חומה וירושלים. כנגד מחנה לויה הר הבית והחיל ועזרת נשים. כנגד החצר ממחנה שכינה עזרת ישראל עזרת כהנים בין האולם ולמזבח. כנגד המשכן ממחנה שכינה. האולם וההיכל וקדש הקדשים. והן י"ב מקומות. ובמשנה לא חשב האולם מפני ששוה להיכל ונשארו י"א מקומות. ופירשו הגאונים שא"י לא חשב ולא נראה. והרמב"ם אמר מתני' דקתני עשר קדושות ר' יוסי היא דסבר בין האולם ולמזבח שוה להיכל ודבריו נכונים. מיהא מתחזי דעזרת נשים דאסור טבול יום ליכנס לשם לא קא חשיב. דמתני' קודם תקנה שתקן יהושפט נשנית ולא היה רק עשר קדושות וטבול יום לבתר תקנה דיהושפט נשנה: אמרינן בגמ' גבי תקנה דטבול יום מאי החצר החדשה שחדשו בה דברים. לדעתן לא מפקא קרא מפשטיה ומאי חצר החדשה חדשה ממש שלא היה מקודם אלא אקשינן למאי נ"מ כתבי' קרא החדשה ומשנינן שחדשו בה דברים שתקנו שלא יהא טבול יום נכנס לשם: