אליהו רבא על משנה זבים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · משנה א
[פתיחה] האי פירקא איכלל ביה כולהו כללי דטומאה הפוך בה דכולהו כללי דטומאה בה. [ע"כ פתיחה]
המסיט את הזב. זהו טומאת משא האמורה בכל מקום ובכל מקום ששנינו נושא לאו דוקא נושא את הטומאה אלא מנענעו והיינו מסיט היינו משא. שכל שהטהור מסיט את הטומאה נקרא משא והזב מסיטו הוא הנקרא היסט שהטמא מסיט את הטהרה. ונושא ונישא ששנינו לקמן הוא בלא היסט שאינו מנענעו שהוא על ידי אבן מסמא והוא אבן מסמא האמורה בכ"מ כדבעינא למימר קמן. ומסיט את הזב דתנן לא שנו אלא באדם אבל שאר דברים המסיטין את הזב טהורין כדתניא בתוספתא אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט ואין דבר מסיט את הטמא מטמא אלא שיש בו רוח חיים כלומר שאין מסיט אלא בדבר שיש בו רוח חיים הוא שיסיט. וכל טומאות המסיטות את הטהרה טהורין חוץ מן הארבעה הזב המסיט וזבה ונדה ויולדת ומטמאין בהסיטן כל דבר שניסטין על ידיהן. והנוגע בזב או הזב נוגע בו והמסיט את הזב או הזב מסיטו מטמאים בגדים או כלים שנוגע בהן בשעת מגעו או בשעת ההיסט. והוא באדם אבל שאר דברים אין בהם טומאת בגדים:
והידים להיות שניות. כרבנן דפליגי עליה דר"ע בריש פ"ג דידים דאמרי אין הידים תחלה לעולם. בחמשה דברים חמור אדם מכלים שכל המסיט את הזב טהור חוץ מן האדם. וכל שהזב מסיטו או נישא ע"ג הזב ע"י אבן מסמא טמא טומאה קלה שהוא ראשון חוץ מן האדם שבשעת היסט מטמא בגדים ונעשה אב הטומאה לטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה כמו אם הוא תחת הזב. ובכל דבר לא חלק בשעת מעשה מאחר פרישתו חוץ מן האדם שבשעת מעשה מטמא בגדים והוה אב הטומאה. וכל שתחת הזב שאין ראוי למשכב ומושב טהור חוץ מן האדם שבשעת מעשה מטמא בגדים ולאחר פרישתו מטמא אחד ופוסל אחד. וכל הנושא ונישא ע"ג משכב טהור ואפי' ראוי למשכב ע"ג המשכב טהור שאין משכב עושה משכב ואדם טמא. כל המטמא בגדים מטמא שאר כלים במגע ובשעת טומאתו חוץ מאדם וכלי חרס: