אליהו רבא על משנה אהלות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק י · משנה ו
שאם תעלה שפתותיה נוגעות בארובה גרסינן. כלומר שהיא נתונה תחת חלל הארובה שאם תעלה עולה והולכת בארובה ונוגעות שפתותיה בחודי פי הארובה בשיעור טפח אורך מקום הנגיעה. ואינה נתונה כלום תחת התקרה שתהא נוגעת אם תעלה אפי' נגיעה כל שהוא בתקרה אלא אם תעלה תלך בארובה ותגע בעובי פיה. ומשום סיפא קתני לה דרישא באינה גבוה טפח מן הארץ דטומאה בוקעת כו' לעולם היא בוקעת בין נוגעת בארובה בין אינה נוגעת דטומאה רצוצה היא. אלא משום סיפא דהיתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא הואיל ואם תעלה נוגעת בפ"ט בארובה מביא הטומאה מזו לזו. ותוכה וגבה טהור הואיל ואם תעלה שפתותיה נוגעות בחודי פי ארובה אמרינן גוד אחית והתקרה שלמעלה יורדת עד שולי הקדרה ומתחברת עם השולים והו"ל אהל משולי הקדרה למטה ומצלת עם דפנות האהל וחוצצת על שלמעלה הימנה הלכך תוכה וגבה טהור. בתוכה או ע"ג הכל טמא דנטמאה הקדרה וכלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. אבל אם נתונה תחת התקרה עד שאם תעלה שפתותיה נוגעת בתקרה אפי' כל שהוא וטומאה תחתיה הכל טמא דתו לא מצינן למימר גוד אחית עד שוליה. דהיכי תחית עד שוליה הא אם תרד התקרה תגע בשפתותיה ולא תוכל לירד עוד מפני שפתות הקדרה שלא יניחו אותה לירד עוד מהם ולמטן אלא עד השפתות הוא דמצי נחית ותו לא הלכך אין לקדרה דפנות אהלים להציל והכל טמא. ואם עולה והולכת שאם תעלה לא תגע בחודי פי ארובה אלא בפחות מטפח באורך והיתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה אף הבית טהור ואין טמא אלא תחתיה דליכא נגיעה בפ"ט להביא הטומאה להבית וכן בטומאה בתוכה וע"ג הבית טהור וכן אם טומאה בבית אין טמא אלא הבית. וכדתניא כל הני בבי בתוספתא היתה נתונה תחת הארובה שאם תעלה ושפתותיה נוגעות בתקרה כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או ע"ג הכל טמא. שאם תעלה עולה והולכת בארובה ונוגעת בארובה בפ"ט וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה טפח. וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמאין תוכה וגבה טהורין מפני שנצלת עם דפנה של אהל בתוכה או ע"ג הכל טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ונוגע בארובה בפחות מפ"ט וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת וכו' היתה גבוה' מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שנדונין כשפועי אהלים. בתוכה או ע"ג הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית: