אליהו רבא על משנה אהלות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · משנה א
כ"ד דברים מטמאין במת. י"ג מהן מטמאין במגע ובמשא ובאהל. שנים מהן מטמאים במשא ובאהל ואין מטמאין במגע. שבעה מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל. שנים מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא. וכולהו תנינא י"ג תנן ברישא כל הנך דחשיב דמטמא באהל בהדי רביעית דם ורביעית דם תבוסה לבד ממלא תרוד רקב ומלא תרוד רקב ועוד עפר קברות הן שנים שמטמאין במשא ובאהל ולא במגע דלא חבור נינהו למגע כדתנן אינו חבור לטומאה. ושבעה תנן אלו מטמאין במגע ובמשא ואינו מטמא באהל וקחשיב להו. וגולל ודופק הן שנים שמטמאין במגע ואהל ולא במשא:
רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין. שיהא הרובע נלקח מעצמות שיש בהן רוב בנינו של מת או רוב מנינו שהן מטמאין באוהל אע"פ שאין בהרובע רוב בנין או רוב מנין. אבל אם לא נלקח הרובע מעצמות שיש בהן רוב בנין או רוב מנין אינו מטמא הרובע באהל וכדתניא בתוספתא רובע עצמות מרוב הגויה בגודל ועצמות רוב הגויה בגודל ועצמות רוב הגויה בגודל ואע"פ שאין בהן רובע טמאין. ורובע עצמות מרוב הגויה במנין ועצמות רוב הגויה במנין ואף על פי שאין בהן רובע טמאין. רבי יהודה אומר בלשון אחר בית שמאי אומרם מעצמות משנים או משלשה מן הגויה. ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב בנין או מרוב מנין רוב בנינו או רוב מנינו של מת אף על פי שאין בהן רובע טמאים. שמאי אומר אף מעצם אחד. אמר רבי יהושע יכולני לעשות דברי ב"ש ודברי ב"ה כאחד משני שוקים וירך אחד כדברי ב"ש. כלומר שהוא שלשה עצמות כברי ב"ש והוא מרוב הבנין ובפרקי ידיו ורגליו כדברי ב"ה. כלומר והוא מרוב המנין. ובשדרה וגולגולת כדברי שמאי כלומר שהוא מעצם אחד ורובע ממנו מטמא באהל שהשדרה וגוגולת עצמן מטמאין באהל כמת שלם:
כמה הוא רוב מנינו קכ"ה. וקמ"ל כדתניא בתוספתא היותרת עולה מן המנין. וחסר שאין בו אלא מאתים. ויתיר שיש בו מאתים ושמונים ואחד כולם מצטרין למנין קכ"ה. פירוש אע"פ שבחסר ק"א הוא רוב מנינו מ"מ צריך קכ"ה לרוב מנינו כרוב כל אדם וביתיר שרובו לא הוי עד קמ"א מ"מ סגי בקכ"ה רובו דכל אדם ואיברים היתרים של היתיר הן בכלל המנין ומצטרף לקכ"ה: