אליהו רבא על משנה אהלות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · משנה ג
כיצד ארבעה. הנך תרי תלתא ארבעה כולהו כתיבי. דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו' יטמא שבעת ימים. הרי אדם במת ואדם בכלים שנגעו במת דחרב הרי הוא כחלל. וכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. וכל אשר יגע בו הטמא אכלים. מדכתיב בסיפא דקרא והנפש הנוגעת מכלל דרישא בכלים דנגע בהו הטמא והיינו דכתיב יגע ולא כתיב תגע דאי אנפש תגע הו"ל למכתב כדכתיב הנוגעת. ויטמא דקאמר קרא טומאה כיוצא בו קאמר. כל כלי אשר יגע בו הטמא האדם הטמא דנגע במת או בחרב יטמא הכלי כהאדם הטמא. הרי כלים שנגעו באדם שנגע במת וכלים שנגעו באדם שנגע בחרב שנגע במת טמאין שבעה. וסיפא קאמר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. אבל נפש הנוגעת באדם הטמא שנגע במת או בחרב תטמא עד הערב. או נפש הנוגעת בוכל אשר יגע בו הטמא בכלי שנגע בו הטמא הזה תטמא עד הערב. הרי אדם שנגע באדם שנטמא במת או בכלים שנגעו במת וכן אדם בכלים שנגעו באדם שנטמא במת או בכלים שנגעו במת טמאין טומאת ערב:
אמרו לו אין האהל מתחשב. דהשפוד לאו משום דנגע באהל הוא דטמא שבעה. דא"כ אדם הנוגע בו לא יטמא אלא טומאת ערב. דשפוד הנוגע באהל הוי כלים בכלים דאינו עושה אלא שלישי לטומאת ערב כדלעיל ולא הוי אלא שלשה במת. אלא השפוד משום דמביא על עצמו בכל שהוא הוא דמיטמא כדתנן במכילתין כל המטלטלין מביאין טומאה על עצמן בכל שהן והו"ל השפוד כמת ואדם הנוגע בו טמא שבעה וכלים באדם שבעה והו"ל ארבעה במת. ובטבליות דסגוס עבה נמי משום דמביא על עצמו בכל שהוא הוא כדבעינא למימר קמן: