אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים· רבי אליהו שפירא
סימן תרכג
[א] [לבוש] עד צאת וכו'. והב"ח ושיירי כנסת הגדולה מסקי דיסמוך מעט בלילה, אבל צריכין ליזהר להתחיל כשהחמה בראש אילנות. כתב הט"ז תמוה שאומרים חרוז השמש יבוא ויפנה אחר שקיעת החמה, עד כאן. ונראה דיוצא כל שאומר קודם צאת הכוכבים דסוף שקיעה הוא צאת הכוכבים:
[ב] אבל השליח ציבור וכו'. ואם לא הזכיר בזה אין מחזירין אותו (שולחן ערוך), ומשמע דיחיד בתפילה אם לא הזכיר של שבת חוזר, וכן משמע בבית יוסף סוף סימן זה ועיין סימן קפ"ח סוף סעיף ח':
[ג] [לבוש] שלעולם וכו'. נראה דאף שאירע שסיימו ביום אין נושאין כפיהם כיון דאינו שכיח כלל:
[ד] [לבוש] שכבר עבר וכו'. ומגן אברהם כתב דאף שעדיין יום אומרים אבינו מלכינו כיון שהוא גמר דין:
[ה] ותוקעין וכו'. ותוספות פרק אלו קשרים כתבו טעם תקיעה זו להראות שהוא יום טוב להרבות בסעודה וכן כתב בסמ"ג סימן ס"ט מפני שאין יום טוב זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו. וכתב מטה משה לכן יפקידו איש את אחיו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב:
[ו] [לבוש] וכיון שכבר עבר וכו'. ואף בין השמשות מותר (מגן אברהם), משמע דאם הוא יום אין תוקעין: