אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים· רבי אליהו שפירא
סימן תקעא
[א] תלמיד חכם וכו'. ואם נודע לו חטאתו שראוי לו להתענות עליו מחויב להתענות (דאשית חכמה) ואפילו אינו בריא וחזק (אחרונים). מי שתורתו אומנתו נקרא תלמיד חכם לענין זה אף בזמן הזה (מגן אברהם), מיהו אין צריך לסגף כל כך על עוונותיו וילמוד יותר ממה שהיה רגיל:
[ב] ומלמדי תינוקות וכו'. וכן אדם שצריכין לו רבים אין רשאי לסגף אם רבים לומדים לפניו או מליץ למלך ולשופטים, כי אם לא יוכל לדבר אז אחרים מפסידים, ספר חסידים תקכ"ז, ואפילו פועל אסור להתענות שממעט במלאכת בעל הבית, אבל נדרו חל כיון שיכול לחזור אפילו בחצי היום, מגן אברהם. כתבו ספרי המוסר דבאמצע אכילתו בעוד שאדם מתאוה לאכול ימשוך ידו ממנו וזה נחשוב לסיגוף גדול:
[ג] אלא יקבלו וכו'. וזה יש לפרש פירוש הפסוק שופטים ה' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', פירש רש"י ברכו על התשועה שעשה, עד כאן, והיינו בהתנדב להתענות וקל להבין: