אלון בכות על איכה· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ד · פסוק טו
סורו טמא קראו למו. י"ל דקאי על פריצי ובריוני ישראל אשר הרגו לחסידי וחכמי ישראל ואמרו שחייבים מיתה על שרוצים למסור ירושלים ביד אויב וא"כ הם מוסרים וחכמי ישראל אמרו שהגיע זמן הגלות וא"כ למה נלחם בחנם עם מי שהשעה משחקת לו כמו שגער ר"י בן זכאי לדלתות ההיכל כדאי' בגמ'. שיודעים היו שיחרב הבית. אבל הפריצים באמת כיחשו זאת ואמרו שלא יהיה עוד גלות וסוף שירחם ה' עליכם ויושיע ירושלים וח"ו למוסרו ביד אויב וכל האומר למסור דינו כמסור וחייב מיתה וז"ש סורו טמא קראו למו ר"ל הפריצים קראו להכשרים כי נצו גם נעו למסור ירושלים ביד אויב אמרו בגוים לא יוסיפו לגור שלא יהיה עוד גלות. וסוף שירחם ה' והם המורדים ואין בוטחים בה' כלל ולכך שפכו דמם והרגו חסידי עליון וק"ל:
או יאמר דבאמת לא היה חטאם גדול כ"כ שיגרום הגלות. רק בלא"ה גזירת בין הבתרים היתה שהראה הקב"ה לאברהם ד' מלכיות ומאז נגזר עליהם גירות. והעו"ג אמרו שחטאם גרם זאת שחייבים גלות כי כבד עונם מנשוא. וסורו טמא קראו למו וכו' אמרו בגוים לא יוסיפו לגור דלא נגזר עליהם גלות מימי קדם ואם כן עונם גרם להם זאת וק"ל: