איש אמונים· רבי יעקב שאול אלישר
הקדמה
דרשות ודרושים לרבי יעקב שאול בן אליעזר ירוחם אלישר זצוק"ל: הקדמת איש צעיר המחבר. שפתותיו יהיו שושנים נוטפות מור עובר: רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא:
איש צעיר למדבר. פתו פת קבר. עייל בלא בר תמה יקרא בלב נשבר. להבין דברי החכם שבחכמים שע"ה פסוק זה כתבו במחובר. [משלי כ' ו'] בס' העקדה שער טו"ב פירשו על נהר כבר. ואני עני ב"א מה לתבן את הבר. אעלה חלקי ואשיבה חרפי דבר. אולי ישר מצא חן במדבר. ואזכה לכוין אל האמת ושפל אנשים יקים:
הדור אתם ראו בס' מדבר קדמות להגאון חיד"א [זלה"ה] במערכת החי"ת אסף כל כלי חמדה. הוא היה מונה חלקי התורה והעבודה. משם גדול הרב אבק סופרים ז"ל כלילא דוורדא. מתחיל בשבח שבעה דרכי החכמה כל חדא וחדא. והחכמה השמינית חכמת הדרשה לפני קהל ועדה. דולה ושואבת משבע החכמות הקדמות כל שכיות החמדה. מתנאיה לדבר אמת ולהזהר מן הגזל כאלו ילדה. להחליט דבר אשר לא עמל בו כאדם העושה בשלו מתעטף בטלית שאינו שלו והנה דמעת העשוקים:
לא בזה בחר ה' לעבור לפני התיבה. כי עון זה יאבד ממנו הרבה טובה. על כל אלה יביאהו האלקים במשפט נאשמה בה. לגנוב דעת הבריות ונמצא מערים אליה וקוץ בה. כי אם בזאת חכם בחכמתו כיד ה' הטובה. לפי רוחב מבינתו העמוקה והרחבה. אומר דבר בשם אמרו ומלאו פני תבל תנובה. זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם חובר חבר מיני דדרשה ורוי הק' משיבה. פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים:
איש עני אמרתי בעניי זה יהיה כונת נזר החכמים. שהע"ה והוא מרומים. בשיחה נאה במתק ודשן בנעימים. רב אדם יקרא איש חסדו ויוצא פרח המחבר חיבור נחמד מבחר עצמים. בשבע חכמות הקודמות בשמוש חכמים. ואולם מי הוא זה יחבר במילין ויעש אותם מטעמים. דרוש דרש בקהל רב יהי לבו תמים. צדיק באמונתו אמונת חכמים. לחבר את האהל קרית ספר יתהלך במשרים ויחדיו יהיו תמים. לדידיה קא אזהר ואיש אמונים מי ימצא דברי' המצידקים:
ועתה הנני מביא לפניכם קוראים נכבדים. ילדי רוחי פרי עט"י ע"ט דודים אשר דרשתי בתוך קהל ועדה בחגים ובמועדים. לפי קוצר השגתי קטונתי מכל החסדי'. וענתה בי צדקתי אשמרה לפי מחסום עצרת בוגדים. הכי קראתי שמו ס' אי"ש אמונים ושבעתי לדודי'. בשרתי צדק בקהל רב ובניתי עליה מצודים. ועד בשחק נאמן אלקים מושיב יחידים. טעם כעיקר אולי אזכה לעשות נח"ר לנר"ן הורי הקדושים יעלזו חסידים. לקדושים אשר בארץ המה גדולים צדיקים:
אמת יהגה הכי עניי ומרודי. הנה בשמים עדי ובמרומים סהדי. מכיר אני את מקומי מה עמדי. מי אנכי ומי ביתי איה כבודי. להעלות על ספר מדפ"ס ועולה בשם הגדולים וכי כביר מצאה ידי. כל רואיו יאמרו לא חזי ולא מידי. לא בדרך ענוה אני דובר הס כי לא להזכיר וחטאתי נגדי. כי אם בזאת אחת דברתי להוציא לאור מילי דדרשא אשר אמרתי בתוך הקהל ברבים היו עמדי חדי קובה"ו בפילפולא [לפקע"ד] על הדין ועל האמת. ואתה ה' מגן בעדי. הוא יעיד עלי לא גבה לבי ולא רמו עיני מעודי. ובשלחותייהו דראשי עם קודש קמתי אני לפתוח הני מילי דרבנן תורה לשמה הם הרהיבוני חזקת שליח ציר אמונים:
איש יביא בפריו. ואני כותב על הספר ובדיו. עוד מלתא בפומאי טעם לשבח קראתי בשם ס' איש אמונים לכבוד עטרת תפארת לראשי הדרת כלילי אבא מארי הרב המפורסם מלך ביופיו. וזה יהיה ר"ת [יעקב שאול אלישר ן' מ"ו אליעזר ירוחם מעוזי] לזכר עולם יהיה צדיק ירעש כלבנון פריו. עם הרבנית הורתי משוש פארי וצניף תפארתי מ' אמי תנצב"ה סטיו לפנים מסעיו. המה בצדקתם ימליצו טוב בעדי ובעד בני היקרים וכל יוצאי יריכי גדולים וקטנים עוללים ויונקים:
עלי לבי דוי כ' אין בידי זכרון לראשונים מרבנן קשישי. מכותבות של בית רבי עט"ר מ"ז וצ"ת אבא מארי ז"ל בהדי כבשי. אם אמרתי אספרה כמה הרפתקי בישי. דעדו על עט"ר אדוני אבי ז"ל מפני חמת המציק הפחה כל עכו ידוע ומפורסם גודל זדונו והאיש קשה. רצח וגם ירש כמה נפשות מישראל ינקש נושה. עד שהוצרך לברוח מעיה"ק צפת"ו באישון לילה ואפילה זכי לנפשיה. הן אני נשארתי עם הרבנית מ"א ז"ל ויצאנו בהחבא והנחנו כל רכושנו ובתים מלאים וספרים וכת"י מ"ז ומ"א זלה"ה אלה ראשי. ובחפזון יצאנו כמתלהלה היורה זיקים:
וביום ו"י לחו' תמוז התקפ"ג הגענו לעה"ק ירושלם דדאבה. אחר שהלכנו אורחות עקלקלות מאימת הרודפי' במדבר בערבה. ובאמצע הדרך שם ראינו את עט"ר אבא מארי ז"ל בחולי מעיים עינא ולבא. וביום י"ט ואדר התקפ"ד חשך שמשי ונפל כלילי עיני דאבה. לבי למ' וא"ב יצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו אין צרי למכאובה. ן' מ"ט שנה במבחר ימיו קראו רבו זרח השמש ובא. ואני יתום קטן כבר שבע שנין נשארתי עם הרבנית מ' אמי זלה"ה אלמנה ועזובה. כל העם געו בבכיה וי להאי שופרא דבלי בארעא הי' חסיד הי עניו בנן של קדושים גגע אמונים:
איש לפי מהללו אביעה לכם רוחי בשער בת רבים. זאת זכרון בספר מעשה אבות מורי זקני הרב הגדול ח"ק כקש"ת מו"ה יעקב אלישר זלה"ה כל ששרשיו מרובים. הוא היה מרבני וגאוני עיר בתי אבות היא חברון מצדיקי הרבים. [ע' בס' חיים שאל להגאון חיד"א ז"ל ח"ב סי' ז'] ובשנת התקל"ג נזרקה מפי החבורה למנותו שד"ר לערי ערביסטאן לדפוק על פתחי נדיבים ובהיותו בעי"ת בצרה יע"א הגיע לו השמועה מפעירת אשתו ראשונה איילת אהבים. והוא היה מתאכסן בבית הגביר השר הנשיא אביר יעקב ז"ל ירא ה' מרבים. ובראות עוצם קדושתו וחסידותו ויואל לתת לו את בתו בת נדיבים. ויקח הרב הקדוש מ"ז זלה"ה בת הנגיד הנז' ותהי לו לאשה במחול משרוקים:
ובשנת התקל"ד ליצירה. ומושל העיר היה כתלימאן פאשה מגזע ישמעאל בעיר בצרה. והיה איש נכבד מחסידי אוה"ע אוהב הבריות על המשפט והגונורה פתאום בא מלך פרס בחו' ניסן ויצר על העיר ובנה עליה דיק מסביב וישפוך סוללה בחיל כבד כל חוגר חגורה. וישלח בה חצי זעמו וירק חרבו וישלפה מתערה. והרעב כבד בארץ מפני חמת המציק לא יועיל הון ביום עברה. עד אשר תמו לגוע נאנחים ונאנקים:
וביום ז"ך ניסן רעם הצר האויב על המבצר ברעם גדול וילכדהו. ונכנסו חיל גדול אל תוך העיר שבו ויבוזו כל הרכוש ואת כל מקנהו. ובא' לחו' זיו ישב על כס הממשלה ויפקד פקידים איש על דגלו ואיש על מחנהו. ויועץ ליקח ערובה מגדולי העיר לבל ימרדו בו מאויבים מנהו. ובחלקלקות לשונו הבטיחם כי יכון בחסד כסאו אך בזאת יקריבו את מנחתם איש לפי כבודו מן הסלע"ה למינהו. וילקט כסף וזהב לרוב וידעו כל העם כי אין בפיהו נכונה פסו אמונים:
איש צר ואויב שם פניו להשחית לשפוך דם נקי אבות ובנים יחדיו. ואוספו אל בית הסוהר רבים משועי העיר ונכבדיו. ויאהב פגולים כזדונו ויהי המקום למקלט לכל טמא ונואף לסריסיו ועבדיו. ורבות מבנות ישראל מסרו עצמן ובחרו להשרף על האף המותה לחסידיו. מתת הודם לזרים עם עמא שפתים כולן כאחת נועצו יחדיו. ועבדום ועינו אותם משפע לעשוקים: ובני ישראל שבו אל ה' בצום ובכי ותחנונים. ויתנו עיניהם אל קדוש יעקב הרב מ"ז זלה"ה להתפלל בעדם בקול מר וראש פתנים. והיה מקהיל קהלות ויקרא עצרה ויקראו אל ה' בחזקה הושיענו אלקי ישעינו מיד נחשים צפעונים. חגור חרבך חציך שנונים. השקיפה ממעון קדשך וראה את עמך נמסרו בידי אדונים. עת צרה היא ליעקב להכרית עולל ויונק אדונים לא רחמנים. וישמע ה' את נאקתם לא עזב חסדו ואמיתו ועוזו בשחקים: ויתן ה' בלב הצר הצורר להניח אל מחנות הערבים. בתחבולות עשה מלחמה בסוסים וברכב ובצבים. ויננף לפניהם וישב בחרפה בהיותם כואבים. ויתאמץ ויאסוף חילו הגדול וישם שלישים חבור עצבים. וילחם אתם על יד הנחל ובורות חצובים. ולא ידע כי בנפשו דבר כי הנהר סגר עליהם הדרך ויקו לעשות ענבים. ויננף גם בפעם הזאת יסרוהו בעקרבים. ועוד הקשה את ערפו לערוך מלחמה אך שריו ועבדיו היו לאויבים. השקוהו סף רעל להעריץ שם נפל שדוד ואת דמו לקקו הכלבים. כן יאבדו כל אויביך ה' אהבו את ה' כל חסידיו אמונים:
איש אשר נשאו לבו כרע נפל ואבד שמו. וגם מלך פרס ראה כי יבא יומו. ביום כ"ח באדר שלח פקודתו לבני חילו לעזוב עיר בצרה ולחזור למקומו כי מת גבורם וכל אנשי חילו וזרועם לא הושיעה למו. וביום ב' ניסן התקל"ה נפל עליהם פחד ואימה ויברחו בהחבא כולם כאחד כאשר יבער הגלל עד תומו. אז ישיר ישראל קול רנה וישועה באהלי צדיקים:
בו ביום הושיבו את השר הראשון על כנו. ויאמן כי פקד ה' את עמו על יד הרב מ"ז ז"ל ותושע לו ימינו וינטלהו וינשאהו הן כל יקר ראתה עינו. וכל איש ישראל שמחי' וטובי לב איש תחת גפנו. ויהללו את ה' על פדות נפשם ותפלת ישרים רצונו. ומ"ז ז"ל ערך שיח לפני קונו. בהלל ובהודאה כי גאל ה' את יעקב איש וביתו וכל בני ישראל שמחים אלי גיל האירו ברקים:
(קיצור המעשה הנורא הזה הובא בס' שמחת יום טוב לרבינו הגאון רבין חסידא סי' ל"ב ובס' ברכות המים להגאון חתנו בח' ח"מ ד' קפ"ג ועיניך תחזנה מישרים נוסח המאמר שהיה בשנת אלף קצ"ג לחשבונם ותמצא בדיוק שהיה אז בשנת החקל"ה לחשבונינו יע"ש באר היטב]. ובראות הרב מ"ז זצוק"ל גודל הנס והחשופה הגדולה. אשר עשה ה' לישראל עמו ריוח והצלה. גזר עליהם בכל תוקף לקבוע יום ב' ניסן יום פורים בקול רנה וצהלה. ולעשות משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ותקן להם קריאת המגילה. כימי מרדכי ואסתר לישרים נאוה תהלה. הכי קרא שמה
מגילת פרס למען יקראוה בצבור אחר התפלה. וכמו השחר עלה. והנני נותן לפניכם קוראים נכבדים נוסח המגילה. כל הוגה בה יראה מפלאות תמים דעים זכרון לבני ישראל ועד אמונים:
וזה נוסחה מיוסדת ע"ש א"ב ותשרקין ושמו הטוב זצוק"ל זיע"א: יאמרו גאולי ה'. על הנסים להמוני קהל בצרה עם אמוני. ברוך ה' לעולם: אודה לאל בכל שנה. אבוא לפניו ברננה. אשאל מאל הצליחה נא. אתה ה' לעולם:
בכל לבי אשחריך. בצדק אחזה פניך. בכל יום אברכך ברוך שם כבודו לעולם:
גדול ה' ומהולל. גבורים יחלק שלל. גם זן מיונק עד עולל. גואלינו הוא מעולם:
דן דין אסור מבית כלא. דל מעפר הוא מעלה. דורש טוב ועושה פלא. דברך אמת לעולם:
הראנו ידו הנפלאה. הללוהו כי גאה גאה. האל כביר ידו מצאה. השומר אחת לעולם:
ואני בתוך הגולה ויהי בשנת התקלה. ועמי היה כחולה. ורחמה הרת עולם: (פסוק הוא בירמיה נ' ושם רמז שאשתו שמה רחמי. נ"ע והיתה מעוברת וילדה לה' אבא מארי זלה"ה) הרת עולם:
זאב ערבות והוא כן (פי' שהכוהן קרא זי"ד בא"ן והשר שמו כארי"ס כא"ן) זר סוכן למלך הוכן. ד"ד כיקר כרי"ם ממוכן. זעם ה' לעולם:
חבלי רשעים והמון. חנו עלי ועל הארמון. חיל פרס כפה אותי כאגמון. חרפות עולם ואיבת עולם:
טמנו לי זדים כחדק. טובם הוא לעוות צדק. טרף כמשוכת חדק. טח עיניהם חסדיך לעולם:
ידו פרס צר על בצרה. יציבני כמטרה. יקד יקוד אש כמדורה. יגור לנו מוקדי עולם:
כצר נצב את ימינו. כעשן עלה עשנו. כנשר יעיר קינו. כי תהיה שממות עולם:
לפידי אש כדבורים. לבקרים יורו המורים. להבה תלהט הרים. לא נהיה מן העולם:
מן המצר קראתי יה. משך רשת לאניה מלכי בקודש ענה יה. מוכל בגבורתו עולם:
נמוגו עמים כולם. נאור אל עליון גואלה. נשאו נהרות את קולם. נודה לך אלקי עולם:
ספרו תהלות אלי סעד בחסד יאזין קולי. סמכתני צדקתו ידעתי גואלי סגור בעדי בריחיה לעולם. עובדי ב"ל אכלו כל טמא. עמי ע"ג מרומי. עד לא ירעבו כל ימי. עד תאות גבעות עולם:
פחד ופת היה לנו מצרינו. פלגי מים בראותינו. פרץ אויב חומותינו. פתחו שערים לחרבות עולם:
צפון וימין וגבוליו. צוה אל הריו חלליו. צעקו עמו אמרו אליו. צדיק בל ימוט לעולם
קלל אלד"יו בנאונו. קבע דיק בחרונו. קיץ וחורף תקנו. קרבם בתימו לעולם:
ראה רשע כי אין גואל. רגלי אחד מישמעאל. רום ידיהו נשא על ישראל. רשעים אלה ושלוי עולם:
שרים ראי חמס ארץ. שוטטו לגדור בפרץ. שלחו לאמר למי ארץ. שחו לכם גבעות עולם:
תעיתי כצאן בצרה. תחייני אל בצרה. תען תאמר על בצרה. תקחו הדרי לעולם:
ויהי לתקופת השנה. בראשון לחו' שנה אז תפשע נפש נענה. יצאו אל צר להפקיר מנה (פי' מגוי יכררד) ולי משען ומשענה. כי לא יזנח לעולם: תור אדם המעלה. סלימאן ראש הממשלה. יעץ לכו ונפלה. אל שר פרס ארי עלה. אולי נמצא כף איש עולה. פסת בר לחם חק עולם:
שלחו שרים לפני כרים. הצאן הם תגרת צוררים. החיו נא זקנים עם נעדים. ערכו ערך עד בחורים. ענינו מוציא אסירים. בשמחה ורצח עולם: רשע עריץ ומעתערה. גם קודחי אש מאזרי. זיקות נפלו פתח שערי. נפשות חייב על חד תרי את האלקים אני ירא. ולא אטור לעולם:
קדה קנה וקנמון. וכל דבר שבממון. אשר בבתיכם מטמון. תנו לפדיון ההמון. נתן זר עיניו בממון. הארץ אשר מעולם:
צדוני כצפור בחרמו. סבלתי עול מטה שכמו. שלח חילו ממקומו. מחי קבלו וכלי זעמו לכד המבצר עד תומו. היה מערות עד עולם:
פתחו להם השערים. ונכנסו הארורים. בראשון שבעה ועשרים. נחתה קשת גבורים. נחלה נהפכה לזרים. למורשה במות עולם:
עלה הפורץ על כני. בראשון לחו' שני. כדבורים סבבוני. אין ובאף ישטמוני. בחומותי הסגירוני. בריחי בעדי עולם:
סחרו כל כלי צינה. חרב וחנית מכל פנה. אסף אל חצר התיכונה. לתת ליושבים ראשונה. כי אין בפיהו נכונה. גוי איתן גוי הוא מעולם: נועץ ליקח שר המשנים. ובני עמים רחמנים. גם אחד "ברוך" מבנים. עירבון על הצדונים. שלח "לשיראז" מדנים. להיות עבדים לעולם: משך אבירים באונו. בפה רך להרבות הונו. כל אחד יביא קרבנו. מנחה ממקנה קנינו. שוב יגלה בפרך קלונו. חשכים כמתי עולם:
לקט כסף מראש כל אומות. וזהב מבית הישעות. ובלבו מלא כל מרמות. על עמי כולם מתאימות. אלי תחגור שארית חומות. ויגדל שמך עד עולם: כהני פחות וסגנים. ראו עוני עם אמונים. קבלו להיות ערבנים. סבלו גדולים וקטנים שלם אל מאה מנים. להם ולבניהם עד עולם:
יסרוני כתא מכמר. ביד צר משמר מול משמר גרי בית הן גוים כמר. דרכו חיצם לי דבר מר מפחדם בשרי סמר. מן הדור זו לעולם:
טבעו גוים חשבו לדחות. אשר עשו זדים שיחות. ונשותיהם לרקחות. סופדים הוי אח והוי אחות ועמי על מי מנוחות. בחסד אלקים עולם. חלף הלך מאהלי. צר שונא כתר לי. מבני הריפות בא "עלי" (תי' שם אשר הכא בי שעלי רהחדי) "מחמד" לכספם היה לי. והוא רועה אוילי. עם הכסיל לעולם: זרע מנאף כזמרי. שלט על אחרי ארי. ולא אחרי אשת נכרי. בא עליה כאכזרי. לזאת סמר סערת בברי. מאסתי זאת לעולם:
וישם מגמת פניו על זרע קדש מצבתה. שאל בת הנשים תנתן לו להשחיתה. ויעמדו כולם וגם אשה אל אחותה. מסרו עצמן למיתה לא יעשה כזאת בישראל זונה אכלה ומחתה. נערה שנתפתתה זכרו ראשונות מעולם:
האל הנקדש חסין יה. מת כגפן פוריה. עדותיך על שבטי יה. אל תחנה ביד חיה. נוצר תאנה יאכל פריה. ואכל וחי לעולם:
דור לדור קהל ועדה. יהללוך בקול תודה. יולה תמה כל כבודה. עין נואף לא ראה הודה. כלה נאה וחסודה. וארשתיך לי לעולם:
גאים היושבים עלי כאן. נועצו ויען עכן. עם זה אפר כירה מוכן. תנה אותו על הדוכן. ושלל רב מן המוכן. פדיון נפשם וחדל לעולם:
בעלונו לא אדונים. עם אל בין מוכרים וקונים כמו אגודה של קנים. בוזזו אף פכים קטנים. מרבה עצמה לאין אונים. צדקתך צדק לעולם: אמרתי אספרה כמו. נפלאות האל לשארית עמו. דבר יום ביומו. עצמו מספר והודות לשמו כי פקד ה' את עמו. ואמת ה' לעולם:
ויהי כי ארכו לו הימים. חשב להכרית עם תמים. ואל בעל הרחמים. מפר מחשבות ערומים. השקוהו גחלי רתמים. וישן לו שנת עולם:
אמר אויב רע כהמן. איכה הרועה הנאמן. והצאן כולו מזומן. פעם אחד הותר דמן. צד ברשתו אשר עמן. לחרפות לדראון עולם:
נוצר חסד לדור דורים. מנהילי מעפר הרים. להיות לישראל שמורים. אורח לצדיק משרים. לאמר צאו לאסורים. אתם ובניכם לעולם:
יהיר הלך בעצת יצרו. חשב להשיב משערו. בערב משונה בעודו. בטח על רוח חיל הדרו. לא ידע כי חשך סתרו. את יורדי בור עד עולם:
יצא ויערוך מלחמה. בתחבולות אף במרמה.וינגף עד המרמה. ורדפוהו עד השחת. שבו שריו במרמה. לאמר להם מחמת עולם
עקוב הלב נתן קולו. בגאוה לפני חילו. כזה תאכל חרב ואור לו. אשיג אחלק שללו. גם בוז יבוזו לו. אתן לכם לדורות עולם:
קוץ מכאיב רשע משתולל. בירך את השם ויקלל. סורר סובא וזולל. ולצר עילאה ימלל. ולפני חולו יתהלל. שברתי עולך מעולם:
בז נטות נחש בריח. ראה חילו כי יניח. בפה רך יעץ להדיח. הנה עם שקט בהניח. מריח מים יפריח. ונחלתם לעולם:
בערב בא אל צריח. שפך דמם אל צחיח. שלל אותם אל ספיח. הדלת עם הבריח. הוא המסית ומדיח. בחרבות מעולם:
נטל עלי פח ושחת. צרה על צדה שמחה. בראותי עם אלוף נחת. היה לנבלת סורחת. עיר היפה כפורחת. לשמה שריקות עולם:
יודע תעלומות ממכון שבחו. הפך עלי את מחשבתו. למצא כדי גאולתו. לצאת ללחום כמדתו. בערב שם קבורתו. לא תשכח ברית עולם:
וילבש קללת כמדו. כי ירע הדרך לנגדו. לו ולחילו בחמודו. מכף רגלו עד קדקדו על פניו להאבידו. מן העולם ועד העולם:
סומך ה' אלי נאדר. החזיק ביד לבדו דר. הרגו חילו איש לא נעדר. ונהר הגדול גדר. לשאוף וכלות קוץ ודרדר. הוא ובניו עד העולם: פתאום בא לו השמועה. ויאסוף חיל רב כצרפה. עם אחיו הוא לרצועה. בשמעי זאת התרועעה. הן קול מחלה ונועה. מתחת זרועות עולם:
אסוף חיל למאות. ובא וישב בכסאות. כקדם למופת ולאות. מפחדו חשכו הרואות. איך נשארתי במחבואות. ביד צר לעבד עולם:
לא היו ימים מעטים. ביד אויב אסור ברהעים. נתן לחיי למורטים. להאכילני הם לוהטים. לא ידעו כי אלד"ים שופטים. זאת על ישראל לעולם: יום י"ג באדר. זמן קהלה לכל דר. בו מת גבורם וקדר. אור שמשם ננעל וגדר. מלכות פרס חס"ר הד"ר. ארמון זה מעיר לעולם:
יום השמונה ועשרים. בא מדלג על ההרים. שתם אחיו כוס תמרורים. ואני ירא מן הצרים. יעשו כמהפת זרים. מלח ושממה עד עולם:
שתו לי מוקפים עד סלה. דמעותי יומם ולילה. ואסלדה בחילה. גם ארץ נתנה יבולה. אתה ה' לא תכלא. חסדיך כי מעולם:
ראה האל עוני עמי. הפיל פחד בחזיון על איש חרמי. אמר אל עמי ולאומי. הנני הולך אל עמי שימו לכם ראש במקומי. השקט ובטח עד עולם: צעיר אנכי ונבזה. הראה לי אל ביום הזה. נסים פעל נביא וחוזה. צורי אויבי גרס כזה. ועמי שמן ורזה. המה חיים עד העולם:
חוסן העיר הזאת נתן. לשר בהמות וחייתן. מנה בעד כותל. וצדקתם כנחל איתן. הגיל פפים במסה חזר. זה היום וכל ימי עולמו:
זה אלי ואנוהו. זה היום חזקהו ואמצהו. כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. וכבוד והדר תעטרהו. עד שיבא אליאו. לדור ודור עד עולם:
קולי אל אל אשפוך שיחו. נרדי אם מן חיון. קבל שירו במקום זבחו. כי אם חפץ חסד למשיחו. ובלח לי גואל בכחו. לדוד ולזרעו עד עולם: קהל שמחו באלד'יכם. יום זה בראשון הוא לכם. נשיא נתנאל שבטיכם. שבתם אתם ושריכס. יוסף ה' עליכם. כככבים לעולם:
בצרה קראתם אותו. גאל יעקב איש וביתו. ישראל חבל נחלתו. הראה לכם גדולתו. כצאת השמש בגבורתו. לברך בשמו עד עולם:
חזקו עמי כלמו מנוח. גילו לב מחלת לעטת. שמחו אבות בנים ובנות. אכלו פירות ומגדנות. הללו לאל על יינות. ימלוך ה' לעולם:
עד כאן:
וקבלו עליהם בעי"ת בצרה יע"א לקרות את המגילה ביום ב' ניסן מדי שנה בשנה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ושמחה ומשתה עד היום הזה: איש אין בארץ אם אלף שנים יחיה. אין יתרון לאדם בכל עמלו אם יארוב במסתר כאריה. אם יאסוף כל הון יקר וכסף חמודות תבל וכל לטפויי. אף אם יחכם מכל האדם ביתרון דעת ותבונה והחכמה תחיה. ואם איש עני הוא נודד ללחם איה. לא יועיל ולא יציל מפח יקוש באשר הוא סוף כל אדם לבז יהיה. לקברות יובל ויטמנהו בחול וכסהו בעפר חזו לכסויי. ויהי כמשלש חדשים נשכח כמת מלב כאלו לא היה מי גבר יחיה. זה כל האדם מקטון ועד גדול אף האדם הגדול בענקים:
אך בזאת עבדי ה' וצדקתם. החי יתן אל לבו עודנו באבו סוף אדם לקברות יובל רואה מה אחריתם. שוקל בפלס תענוגי העוה"ז מאפס ותהו נחשבו לו שקר תרמיתם. ויט שכמו לסבול עול תורה ועול מצוות ישרים בלבותם. שוקד על למודו לילה כיום יעיר להבין ולהשכיל דברי חכמים וחדותם. לא ימיש מתוך האהל עוסק בתורה לשמה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. ללמוד וללמד התורה והמצוה ואת החוקים האלה לעשותם. אשרי מי שעמלו בתורה לוית מן חן הם לראשו וענקים:
אברך את ה' אשר יעצני. הנה אנכי איש צעיר יתום הייתי ואין אב מחומר קורצתי גם אני. לזכר עולם יהיה צדיק הודי והדרי מו"ר רבין חסידא צור תעודא
בנימין הצדיק זלה"ה (בעל המחבר ס' בני בנימין) זיע"א על כל טוב אשר גמלני. אשר מנעורי כאב את בן גדלני. כ"ד שנים הייתי סמוך על שולחנו אני וכל ב"ב אל משכן שלו הביאני. בגדי ישע הלבישני מעיל צדקה יעטני. ובצל ידו החביאני. לילה ויום הייתי בבית מדרשו בדרך ישרותו וחסידותו וקדושתו הנחני. וילעדני דעת ואורח תבונה ומחכמתו האצילני. וגם דלה מבורו מים עמוקים ואורח צדיקים הנמצא כזה איש צדיק תמים גומל חסדים ואיש אמונים:
איש פתח אהלו. תופס הקסח לחבר אשר ימצא לו פותח בברכה לכל המחזיקים בידו איש על דגלו. הנה ברך לקחתי להאשה הכבודה הגברת המעטירה אוהבת את התורה ולומדיה ברוך שככה לו. היא סי' מזל טוב תמ"א בת מלך פנימה אלמנת השר מזל הגדול סי' אליא דוד יוסף עזרא זלה"ה הליכות עולם לו. ורב ברכות יחולו על ראש בנו השר המפואר נדיב נדיבות המחזיק ביד לומדי התורה סי' יוסף אליא דוד הי"ו נר"ו יאיר וזרח יציץ ופרח ברב עושר וכבוד והצלחה רבה ידיו רב לו. המה סייעו והחזיקו בידי ישלם ה' פעלם והשב גמולם עץ חיים היא למחזיקים:
ופי מלא תהלות. ותשואות המולות. לכבוד השר הנכבד אדון יקר ומאד נעלה אל גרם המעלות. הדר הוא כש"ת סי' חיים גדליא הי"ו וזוגתו הגברת המעטירה הכבודה והצנועה אחותי היקרה סי' ימימה תמ"א יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים שנות עולמים אשר עד כה עזרוני לשקוד על דלתותי להגות בתורת ה' ימים ולילות ולא אחשוך לנופף את ידי על הספר להעלות. ולי נאה לברך את השר הנכבד אהובי וידידי אדון יקר מגזע היחס והמעלה לש"ט ולתהלה סי' אהרן אבי קאציץ נר"ו גם לרבות זוגתו הכבודה והיקרה סי' אסתר תמ"א יאריכו ימים ושנות חיים בצל"ת העודף גם עד זקנה ושיבה הם תומכים בידי ויהי הם מריקים:
ועוד ידי נטויה לסיים בכי טוב. ולברך בשם אוהבי וריעי שרי החסד הנאהבים והנעימים הגבירים הרמים שרים וסגנים. מלכי ארץ ורוזנים. משפחת בית עאג"יב היושבים ראשונה בעי"ת ליוורנו יע"א ובעי"ת פיזה יע"א אתה ה' תשמרם. וכבוד והדר הפטרם. יבלו ימיהם בטוב. ראוים המה לברכה כל אחד מהם כי תקדמנו ברכות טוב. הם ונשיהם ובניהם ובני בניהם אהל ישרים יזריח אף יפריח ועיניהם תחזינה על שלשים ועל רבעים כי יבא טוב. וכל המחזיקים בידי יבורכו מפי עליון אבינו אב הרחמן נוצר אמונים:
איש עט"י ע"ט לחננ"ה. פי מלא תהלות ותשואות המולות רב חסדא ורב חינא. אני אברך רוב ברכות לכבוד רב ומ"י טבי החכם השלם שר נכבד אדון יקר מגזע הייחס והמעלה קאיץ משה שמאמה הי"ו יקר רוח ואיש תבונה. וזוגתו היקרה הגברת המעטירה בת מלכים סי' עזיזא תמ"א למשה היה למנה. והבן יקיר יקירנו ידידי ואו"ע השר הנכבד מזר"ק טהור קאיץ נסים שמאמה הי"ו וזוגתו היקרה העדינה. תמ"א אשר הייתי מתאכסן בביתם בכבוד והדר ובסבר פנים יפות מרובה מדה טובה לא אוכל לשער גודל אהבתם וטובתם לא ימוש מפי כל ימי חלדי עד דכדוכה אחרונה. יאריכו ימים ושנות חיים ברבות הטובה ברכת הבית מרובה בעושר וכבוד והצלחה רבה יבלו ימיהם בשיבה גם עד זקנה. (וכברהארכתי בהקדמה הפרי הקטן שבחה לאיש אשר הוא עולה על מכבש הדפוס גודל מעשי השר הצדי' נודע למשנ' קאיץ נסים שמאמה ז"ל וצדקתו הנשגבה אשר עשה בעיה"ק ירושלם קא הן הה"א). ולמען אחי וריעי אדברה נא. קוראים נכבדים קחו נא את ברכתי מנחה קטנה. ותתענג בדשן נפשיכם מסלתה ומשמנה. זה חלקי חלק אלוד' ממעל ביום המעמד הקדוש תורה בעידנא. יגעתי בקראי להבין אמרי בינה. טעמתי צוף דבש היתה לי עדנה. אחת שאלתי. שאלה קטנה אם שגיתי טעות הניכר כעורה זו ששנה. או איזה דבר אשר קדמו שרים והדת נתנה. ואומר עם קנ"י אניה מולידה שמא תאמרו שקר ענה. במטותא מינייכו מלכי אל תדכאוני במילין ותעבור הרנ"ה: חנוני חנוני ולכף זכות תדינוני ועד בשחק נאמן עדות ה' נאמנה. כי כל דברי אלה עשויים באמת וישר בצדק ובאמונה. דלא חזיתיה והאלקים אינה. אלה העדות והחוקים:
בך ה' חסיתי זכות התורה הקדושה. אשר קראתי בכל לב תורה צוה לנו משה מורשה. וזכות אבותי הקדושים מאורי אור יקרות מאור ברישא. שאלתי מאת ה' אלקינו אבקשה. יגן על בני היקרים ב' צנתרות והיו למאורות אזלי בתר השרשה. הגדול לפי גדלו הרב הכולל אור גולל חן ערכו מי ימלל להודות ולהלל כש"ת חיים משה אלישר הי"ו ראשון לכל דבר שבקדושה ואחיו הרב ומצוה כולל כל אישורין מן המהדרים כש"ת ניסים בנימין מרדכי אלישר הי"ו מלא צנה דדובשא. שמו כשם מורי הרב ז"ל מר ברישא. גם לרבות נכדי ידי"ן הבחור וחשוב בדוך מבנים ן' ציון אלישר הי"ו ואחותו אסתר ת"ם בני המנוח הנפטר בקיו"ש בגזרת שוכן מעונים החכם השלם בני ידידי אליעזר ירוחם אלישר זלה"ה כי לקח אותו אלקים בן ז"ך שנה עודנו באבו שמו כשם עט"ר אבא מארי זצוק"ל זיע"א חסידא קדישא. איי לי על שברי לעת זקנתי גדל צערי אש תוקד בקרבי יקד יקוד יקידת אשא. נפשו בטוב תלין בגן עדנו בעיליתא דשישא. וזרעו ירב בארץ אחד הבן יגדל לתורה ולתעודה ואחת הבת למצות דידה וגולה על ראשה. אנא ה' שמרם כאישון בת עין לכל יוצאי חלצי והצילם טעין הרע ומכל חולי ומכל מחלה קשה. הצליחם בכל מעשי ידיהם ברבות הטובה ברכת הבית מרובה במדה גדושה. יאריכו ימים ושנות חיים בריאים וטובים הם ונשיהם ובניהם ובני בניהם ביראת ה' גדולי קדושה. ועיניהם יראו על שלשים נטיעות דומות לשרשים דור אחר דור ארבעה וחמשה. ישישו ויצמחו יחיו דגן ויפריחו יזהירו כזוהר ובעצם השמים לטוהר מלאים זיו ומפיקים:
ואני תפלה לנורא עלילה אנא האל המושיע. צוה ישועתינו במפגיע. דיה לצרה אבשרא ואטופרא כמעט אויבינו תכניע. עת לחננה כי בא מועד עת הזמיר הגיע. מתי קץ הפלאות ופקוד גפן ממצרים חסינו. נלאינו נשוא אורך הגלות המר תחת ידי אדונים ברתת ובזיע אין לך יום שאין קללתו מרובה ושק ואפר יציע. זכרינו ופקדינו ונפש נענה תשביע. שלח נא אליאו בהי'ר מבשר טוב משמיע. המלאך הגואל משיח לישראל יעלה ויבא ויגיע. יראו עינינו ויגל לבנו בקרב שנים תודיע. בנין בית קדשנו ותפארתינו ונגילה ונשמחה בזמירות נריע. כי אלקים יושיע. ציון ויבנה ערי יאודה וישראל ישכון לבטח אל תקרי אמונים אלא אמנים:
פי המדבר לכבוד התורה ולומדיה לעשות נח"ר ליוצרי אולי יישר. וכל הקורא בו יבחר איזה יכשר. ואם כה יאמר לפעלא טבא איישר. אכבדהו ואוהבהו ותהא בלבי אהבתו חקוקה בששר. החותם פעה"ק ירושלם תובב"א ביום י"ד לחדש שבט שנת עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאושר לפ"ק. הצב"י תולעת יעקב שאול אלישר ס"ט. לאו בר סמכא יש"א ברכה הי"ו.