פרק ה · אות יא
יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, נְבוּזַרְאֲדָן צִוָּה לַחֲיָלוֹתָיו אָמַר לָהֶם אֱלָהֲהוֹן שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, הִזָּהֲרוּ אַל תִּגְּעוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ נְשַׁיָּיא הַוְיָין אַתְיָין וַאֲמָרָן לִגְבַר מִן דִּילָנָא אֲנַן אָכְלָן וּמִן דִּילָנָא אֲנַן מִתְכַּסִּים, אֶלָּא בִּלְבָד דְּיִתְקַרְיָא שְׁמָךְ עֲלָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ד, א): וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד וגו', בַּר מִתְּלַת נָשִׁים שֶׁנִּתְעַצְּלוּ וְלֹא עָשׂוּ כֵן וְנִתְעַנּוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה, בְּתֻלַת כְּתִיב.