פרק ה · אות א
א זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (משלי ל, לא): זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְגַדֵּל שְׁנֵי זַרְזָרִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, כּוֹבֵשׁ אֶת הַגָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּטָן בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הִכְתַּבְתָּ לָנוּ בְּתוֹרָתֶךָ (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, לִי עָשָׂה וּלְךָ לֹא עָשָׂה, לֹא הֶחֱרִיב אֶת מִקְדָּשְׁךָ. רַבָּנָן אָמְרִין אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ שֶׁלְּךָ וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה חָס עַל אֻמָּתְךָ. וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁכְחָה מְצוּיָה בָּנוּ אֲבָל אֵין שִׁכְחָה מְצוּיָה בְּךָ, וְאֵין שִׁכְחָה לְפָנֶיךָ, לְפִיכָךְ אַתְּ זְכֹר (תהלים קלז, ז): זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר פַּגְּרוּ פַּגְּרוּ, וְרַבִּי לֵוִי אָמַר פַּנּוּן פַּנּוּן. מַאן דְּאָמַר פַּגְרוּ פַּגְרוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נא, נח): חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעַר. מַאן דְּאָמַר פַּנּוּן פַּנּוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַד הַיְסוֹד בָּהּ, אֲפִלּוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ מָטוּן. הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ, רַבִּי יוּדָן אָמַר הַבָּטָה מִקָּרוֹב וּרְאִיָּה מֵרָחוֹק, הַבָּטָה מִקָּרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, ו): וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים. וּרְאִיָּה מֵרָחוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, ד): וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר הַבָּטָה מֵרָחוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, טו): הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה. וּרְאִיָּה מִקָּרוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, כה): וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ.