פרק ד · אות כה
כה תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר טוֹבָה הָיְתָה הֲסָרַת טַבַּעְתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁנִּתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם משֶׁה, לְפִי שֶׁבָּזֶה הָיְתָה גְאֻלָּה, וּבָזֶה לֹא הָיְתָה גְּאֻלָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טוֹבָה הָיְתָה הֲסָרַת טַבַּעְתּוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל יִשְׂרָאֵל בְּמָדַי מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, לָמָּה, שֶׁבָּזֶה הָיְתָה גְאֻלָּה וּבָזֶה לֹא הָיְתָה גְאֻלָּה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי טוֹבָה הָיְתָה מְגִלַּת קִינוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁנִּתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם יִרְמְיָה, לָמָּה, שֶׁבָּהּ נָטְלוּ יִשְׂרָאֵל אֵיפוֹכִי שְׁלֵמָה עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן. פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה נִבְרְאוּ הַיִּסּוּרִים, לְהִתְלַוֹּת בַּיִת דְּאִית לְהוֹן לְמֵיזַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ. וְדִכְוָותֵיהּ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים ז, טו): וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וגו', וְאָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה נִבְרְאוּ הַיִּסּוּרִין לְהִתְלַוֹּת בַּיִת דְּאִית לְהוֹן לְמֵיזַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּנְתָנָם בְּכָל שׂנְאֶיךָ. וְדִכְוָותֵיהּ (עובדיה א, א): חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לֶאֱדוֹם שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת ה' וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ וגו', וְהָדֵין פְּסוּקָא; תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ וגו'. סְלִיק אַלְפָא בֵּיתָא רְבִיעָאָה