פרק ד · אות כא
כא צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ וגו', חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עָשְׂתָה בֵּיתָר אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְלָמָּה נֶחְרְבָה, עַל שֶׁהִדְלִיקוּ נֵרוֹת לְחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָמָּה הִדְלִיקוּ, אָמְרוּ הַבּוּלְיוֹטִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּאֶמְצַע הַמְדִינָה, וְכַד הֲוָה סָלֵיק חַד מִנְּהוֹן לְצַלָּאָה אָמְרוּ לֵיהּ בָּעִית לְאִיעַבְדָא בּוּלְיוֹטִין, אֲמַר לְהוּ, לָא. בָּעִית לְאִיעַבְדָא אַרְכוֹנְטִיס, אֲמַר לְהוּ, לָא. אָמְרֵי לֵיהּ מִבְּגִין דִּשְׁמַעִינַהּ דְּאִית לָךְ חַד אִיסָא, אַתְּ בָּעֵי מַזְבְּנָא יָתֵיהּ לִי, אָמַר לוֹ לֵית בְּדַעְתִּי. וַהֲוָה כּוֹתֵב וּמְשַׁלַּח עוֹנִיתֵיהּ לְבַר בֵּיתֵיהּ, אִין אָתֵי גְּבַר פְּלוֹנִי לָא תִשְׁבְּקוּנֵיהּ מֵיעַל לְאִיסְיָא דְּהוּא מַזְבְּנָא לִי, וַהֲוָה אָמַר הַהוּא גַבְרָא, הַלְּוַאי אִיתְּבַרַת רִיגְלֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא וְלָא סָלֵיק לַהֲדָא זָוִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צָדוּ צְעָדֵינוּ, צַדִּיאָה אוֹרְחָא מִלְּהַלָּכָא בְּאִילֵין פַּלְטְיָיאתָא. קָרַב קִצֵּנוּ, קִיצָא דְהַהוּא בֵּיתָא. מָלְאוּ יָמֵינוּ, יוֹמָא דְהַהוּא בֵּיתָא. אַף אִינוּן לָא פָּשַׁת לְהוֹן טַב, דִּכְתִיב (משלי יז, ה): שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.