פרק ד · אות יז
יז נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת, סוּמִין שֶׁבָּהֶם אָמְרוּ מִי יַרְאֶה לָנוּ אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה שֶׁנֵּלֵךְ וּנְחַבְּקֶנּוּ וְנִשָּׁקֶנּוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם. חִגְרִין שֶׁבָּהֶם מָה הָיוּ אוֹמְרִין מִי יַרְאֶה לָנוּ אֶת הַדָּם שֶׁל זְכַרְיָה שֶׁנֵּלֵךְ וּנְפַרְכֵּס בָּהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.