פרק ד · אות ד
ד מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי אָמְרוּ לוֹ תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין בַּקָּלוֹן, הָלַךְ שָׁם רָאָה תִּינוֹק אֶחָד יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ עוֹמֵד בַּקָּלוֹן. עָמַד עַל פִּתְחוֹ לְבָדְקוֹ, וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה (ישעיה מב, כד): מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים. עָנָה הַתִּינוֹק אַחֲרָיו: הֲלוֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָרָא עָלָיו: בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז. וְזָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמַר מֵעִיד אֲנִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁמֻּבְטָח אֲנִי בָּזֶה שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָעֲבוֹדָה שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶנּוּ בְּכָל מָמוֹן שֶׁיִּפְסְקוּ עָלָיו. אָמְרוּ לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה, וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וּמַנּוּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע. דָּבָר אַחֵר, מָה הָיְתָה יַקְרוּתָן, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן הוֹלֵךְ לִסְעוּדָה עַד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ עִם מִי סוֹעֵד, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם, עַד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ עִם מִי חוֹתֵם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שמות כג, א): אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. דָּבָר אַחֵר, מָה הָיְתָה יַקְרוּתָן, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן הוֹלֵךְ לִסְעוּדָה אֶלָּא אִם כֵּן הוֹפֵךְ יַד אוּנְקְלִי שֶׁלּוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִטְעֲנֶנּוּ אַחֵר טַעֲנַת חִנָּם. דָּבָר אַחֵר, מָה הָיְתָה יַקְרוּתָן, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן טוֹעֵן טַעֲנַת חִנָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, זֶה מִנְהָג גָּדוֹל הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם פּוֹרְשִׂין מִטְפַּחַת עַל גַּבֵּי הַפֶּתַח, כָּל זְמַן שֶׁהַמִּטְפַּחַת פְּרוּשָׂה אוֹרְחִין נִכְנָסִין, נִסְתַּלְּקָה הַמִּטְפַּחַת אֵין רְשׁוּת לָאוֹרְחִין לְהִכָּנֵס אֶלָּא שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת. דָּבָר אַחֵר, מָה הָיְתָה יַקְרוּתָן, שֶׁהָיוּ מוֹסְרִין הַסְּעוּדָה לַטַּבָּח, אִם נִתְקַלְקֵל דָּבָר בַּסְּעוּדָה הָיוּ עוֹנְשִׁין אֶת הַטַּבָּח הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹד הָאוֹרְחִין. דָּבָר אַחֵר, מָה הָיְתָה יַקְרוּתָן, בְּשָׁעָה שֶׁאֶחָד מֵהֶן עוֹשֶׂה סְעוּדָה הָיָה צָר כָּל מִינֵי סְעוּדָה בַּמַּפָּה, וְכָל כָּךְ לָמָּה מִפְּנֵי אִיסְטְנִיסְיָה, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אֶחָד אוֹכֵל דָּבָר שֶׁרַע לוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא קְרָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל יַיִן קָרוּשׁ וּזְכוּכִית לְבָנָה, וְלָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ לְבָנָה, שֶׁהָיְתָה מִתְקַפֶּלֶת.