פרק ב · אות טו
טו כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר סִיקוֹסִים נִיתַּן לָעַיִן, דִּמְעַת הַסַּם, וְדִמְעַת הַחַרְדָּל, וְדִמְעַת קִילוֹרִית, וְדִמְעַת הַשְֹּׂחוֹק יָפָה מִכֻּלָּן. שְׁלשָׁה דְמָעוֹת רָעוֹת: דִּמְעַת הֶעָשָׁן, וְדִמְעַת הַבְּכִיָה, וְדִמְעַת בֵּית הַכִּסֵּא, וְשֶׁל תִּשְׁחֹרֶת קָשָׁה מִכֻּלָּם. וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיָה לָהּ בֵּן תִּשְׁחֹרֶת וּמֵת, וְהָיְתָה בּוֹכָה עָלָיו בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ, אָזְלַת לְגַבֵּי אַסְיָיא אֲמַר לַהּ כְּחוּלִי מִן כַּחֲלִי וְאַתְּ מִנַּשְׁמָה. נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן תִּשְׁחֹרֶת וּמֵת, וְהָיָה בּוֹכֶה עָלָיו בַּלֵּילוֹת, עַד דִּנְחַת כְּבֵדֵיהּ, אֲמַר כְּבָר כְּבֵדֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא נְחַת מַאן בָּכֵי עֲלוֹי וְלָא אַהֲנֵית כְּלוּם.