פרק ב · אות ה
ה הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר כָּל בִּירָה וּבִירָה שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַם לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְהִכָּבֵשׁ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים יוֹם, רַבִּי פִּנְחָס אָמַר פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים יוֹם, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ. חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ, חִלֵּל מַמְלָכָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. וְשָׂרֶיהָ אֵלּוּ שָׂרִים שֶׁל מַעְלָן, אַתְּ מוֹצֵא עַד שֶׁלֹא בָּאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים הָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר לָהֶם עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה שֶׁלֹא תֵּלְכוּ בַּגָּלוּת, אָמְרוּ לוֹ אִם יָבֹאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים מַה יְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת לָנוּ, חַד אֲמַר אֲנָא מַקֵּיף לָהּ חוֹמַת מַיָּא, וָחֳרִינָא אֲמַר אֲנָא מַקֵּיף לָהּ חוֹמַת נוּרָא, וָחֳרִינָא אֲמַר אֲנָא מַקֵּיף לָהּ חוֹמַת פַּרְזְלָא, אֲמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדִידִי אַתּוּן מִשְׁתַּמְּשִׁין, עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשִׁנָּה אֶת שְׁמוֹתָם שֶׁל מַלְאָכִים, דְּעַל מַיָא עֲבַד עַל נוּרָא וּדְעַל נוּרָא עֲבַד עַל פַּרְזְלָא, וְהָיוּ מַזְכִּירִין שְׁמוֹתָם מִלְּמַטָּה וְלֹא הָיוּ עוֹנִין לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, כח): וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וּבָאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין שַׂר פְּלָן אִיתָא עֲבִיד לָן מִילַיָּא פְּלָן, אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּחֵילִי דַּאֲנָא מֵירִים מִינַהּ. דָּבָר אַחֵר, חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ. חִלֵּל מַמְלָכָה, זֶה צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְשָׂרֶיהָ, אֵלּוּ שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה.