פרק א · אות מב
מב נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ, שְׂקוּדָה הָיִיתִי מֵעֲוֹנוֹתַי, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁיִּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאֲנוֹלוֹגִין שֶׁלִּי נִקְרַע מִלְּמַעְלָה. דָּבָר אַחֵר, נִשְׂקַד, שִׁי"ן כְּתִיב, שָׁקַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ לְהָבִיא עָלַי אֶת הָרָעָה, אָמַר אִם אֲנִי מַגְלֶה אוֹתָן בִּתְקוּפוֹת טֵבֵת, הֲרֵי הֵן לוֹקִין בְּצִנָּה וּמֵתִין, אֶלָּא הֲרֵינִי מַגְלֶה אוֹתָן בִּתְקוּפַת תַּמּוּז שֶׁאֲפִלּוּ הֵן יְשֵׁנִין בַּדְּרָכִים וּבָרְחוֹבוֹת, אֵין אֶחָד מֵהֶם נִזּוֹק. דָּבָר אַחֵר, נִשְׂקַד, שָׁקַד אֵיךְ לְהָבִיא עָלַי אֶת הָרָעָה, אָמַר אִם אֲנִי מַגְלֶה אוֹתָם בִּתְקוּפַת טֵבֵת, אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, אֶלָּא הֲרֵינִי מַגְלֶה אוֹתָם בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, שֶׁיֵּשׁ עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְיֵשׁ תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וַאֲפִלּוּ אֵין הֶעָלֶה נָבֵל. דָּבָר אַחֵר, נִשְׂקַד, שָׁקַד אֵיךְ לְהָבִיא עָלַי אֶת הָרָעָה, אָמַר אִם אֲנִי מַגְלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ מִדְבָּר, הֵם מֵתִים בָּרָעָב, אֶלָּא הֲרֵינִי מַגְלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ אַרְמֶנְיָא, שֶׁהֵם כְּרַכִּין וּמְחוֹזוֹת וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה מָצוּי לָהֶם. דָּבָר אַחֵר, נִשְׂקַד, שְׁקוּדָה הָיִיתִי מֵעֲוֹנוֹתַי וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁיִּמְחֹל לִי עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, אֶלָּא יִשְׂתָּרְגוּ, עֲשָׂאָן עָלַי סְרִיגוֹת סְרִיגוֹת, הֵבִיא אוֹתָן עָלַי מְכֻפָּלוֹת, בָּבֶל וְכַשְׂדִים, מָדַי וּפָרָס, וְיָוָן וּמוֹקְדוֹן, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. עֲשָׂאָן עָלַי סְרִיגוֹת, בָּבֶל קָשָׁה וּמָדַי מְתוּנָה, יָוָן קָשָׁה וֶאֱדוֹם מְתוּנָה, כַּשְׂדִים קָשָׁה וּפָרַס מְתוּנָה, מוֹקְדוֹן קָשָׁה וְיִשְמָעֵאל מְתוּנָה. וְכֵן (דניאל ב, מב): מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה, וּבְכָל אִלֵּין לָא כְפָרִית בֶּאֱלָהִי, אֶלָּא עָלוּ עַל צַוָּארִי, וּמְיַחֶדֶת שְׁמוֹ בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, וְאוֹמֶרֶת (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.