פרק א · אות כ
כ שָׂרָתִי בַּמְדִינוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְפִי שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּנַאי שֶׁקִּבְּלוּ מִסִּינַי, לְפִיכָךְ הָיְתָה לָמַס, הוּא סִינַי הוּא לָמַס, חוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין כְּחוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן לְפִי שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְפִיכָךְ הָיְתָה לָמַס, הִיא לָמַס הִיא סֶמֶל, אָתוֹי דְדֵין הִינוּן אָתוֹי דְדֵין. רַבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר הֲפָכָהּ לָמַס סֶמֶל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לָמַס, לְמַסָּא דְלִבָּא. אָמַר רַב עוּקְבָא בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב נִכְנַס אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אֲחָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ וַהֲוָה מְטַיֵל בּוֹ אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ירמיה יא, טו): מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי, אָמַר לוֹ רִבּוֹנִי בָּנַי הֵיכָן הֵם, אָמַר לוֹ חָטְאוּ וְהִגְלֵיתִים לְבֵין הָאֻמּוֹת. אָמַר לוֹ לֹא הָיוּ בָּהֶן צַדִּיקִים. אָמַר לוֹ (ירמיה יא, טו): עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָהּ. אָמַר לוֹ הָיָה לְךָ לְהִסְתַּכֵּל בַּטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם. אָמַר לוֹ סוּגֵיהוֹן בִּישִׁין, דִּכְתִיב: עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָהּ הָרַבִּים. אָמַר לוֹ הָיָה לְךָ לְהַבִּיט לִבְרִית מִילָה שֶׁבִּבְשָׂרָם. אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ כָּפְרוּ בָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, טו): וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִין בְּמַפַּלְתָּם אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, דִּכְתִיב (ירמיה יא, טו): כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי, וּכְתִיב (משלי יז, ה): שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. וּמִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר מְגִלַּת קִינוֹת אַלְפָא בֵּיתָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְפִי שֶׁכָּתוּב (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וגו' שֶׁהִיא כְּתוּבָה מֵאָלֶ"ף וְעַד תי"ו, לְפִיכָךְ נִכְתְּבָה הַמְגִלָּה הַזֹּאת אַלְפָא בֵּיתִין זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ.