פרק א · אות טו
טו חַד כּוּתָאי אֲמַר אֲנִי אָזֵיל וְחָמֵי חַד סָבָא דִּיהוּדָאֵי דִּמְפַלִּין בְּבַרְיָיתָא, אֲתָא יָתֵיב לֵיהּ גַּבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶלְמִי אַרְבְּעָה אֲרָזִין וְאַרְבְּעָה שִׁקְמִין וְדוּר דְּתֶבֶן וְתוֹרָא רְכִיב עֲלֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, אַרְבְּעָה אֲרָזִין, אַרְבַּעְתֵּי שׁוּלְטָתָא דְּעַרְסָא. אַרְבְּעָה שִׁקְמִין, אַרְבַּעַת שִׁיטוֹתָא דְעַרְסָא. דּוּר דְּתֶבֶן, הֲדָא הוּא חַבְלִין דִּידֵיהּ. וְתוֹרָא רָכֵיב עֲלֵיהוֹן, הוּא מַשְׁכָא דְעַרְסָא דְּדָמִיךְ עִלָוֵיהּ, וְהַהוּא גַּבְרָא סְלִיק עֲלָהּ וְלָא נָחֵית, וְכֵן הֲוָה לֵיהּ. אֲתָא חוֹרָן וַאֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי זֵיתָא בִּשְׁעַת נִצְבָּא, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא חֲמֵי נְהוֹר סַגִּין. אֲתָא חוֹרָן וַאֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי זֵיתָא בִּשְׁעַת חֲבָטָא, וַאֲמַר לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא תַּקֵּן חַרְצֵיהּ לְמַחָאתָה [פרוש מכות], אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְדֵין אֲמַרְתְּ כְּדֵין וְלִי אֲמַרְתְּ כְּדֵין, אֲמַר לֵיהּ תִּיפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא דֵּין חֲמָא בִּשְׁעַת נִצְבָּא וְדֵין בִּשְׁעַת חֲבָטָה.