אור ברסלב
איגרות הרמב"ם איגרת קנאות

איגרות הרמב"ם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

איגרת קנאות

מכתב המיוחס למרן הרמב"ם

אגרות קנאות

אשר קנאו חכמי הדור לכבוד קדושת הרמב"ם זצ"ל *(נעתק מאגרת הרמב"ם):

אלו מקצת הכתבים שנכתבו בגלילות מלכות אדום בעניני הדברים הנוראים והמקרים הקשים והנפלאים שנתחדשו בענין ספר המורה וספר המדע

כי קמו במונפילי"ר אנשים בני בליעל רב אחד עם שני תלמידיו המו כדובים והחטיאו את הרבים לעשות חונף ולדבר תועה על יי' ועל משיחו רבינו משה בן הרב רבינו מיימון זצ"ל עד אשר קנאו חכמי בדר"ש ונרבונה ויתר קהלות פרובינצ"ה לאלהיהם ונדו והחרימו ג' החטאים האלה בנפשותם וכראותם כי כלתה אליהם הרעה עם שכניהם שלחו אחד מהם עם כתביהם לצרפת לחכמים הנמהרים אשר שם והסיתו אותם והטיחו דבריהם באזניהם עד אשר שמעו לקולם ויענו אותם כרצונם ויפתום לשלוח לקהלות פרובינצ"ה נדויים וחרמות וכראות החכמים ההם כי נשקה ביעקב האש הגדולה הזאת בחרו אחד מהם מחכמיהם ואדיריהם הוא החכם הישיש רבי דוד בן קמחי ז"ל וישלחו אותו ליתר הקהלות להקהל ולעמוד על נפשם מיד כל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר ממשלת קטילוני"א וממלכת ארגו"ן לא התמהמהו לשלוח מצודים וחרמים לרגלי המורדים והפושעים כאשר יראה מטופס כתביהם:

וגם רבני הצרפתים שבו מדרכם הרעה ונחמו מאשר עשו ובושו מאשר כתבו ושלחו כתבים להתנצל לפני חכמי פרובינצ"ה ושם אב הטומאה המעורר מדנים שלמה ב"ר אברהם מונפילי"ר לאחר זקנותו נזרקה בו מינות והסית והדיח ותבשילו ברבים הקדיח עלה באשו ותעל צחנתו ישלם יי' לעושה הרעה כרעתו ושני תלמידיו האחד יונה כי הוא ענה דמעיקרא פסול מדרבנן ולבסוף ממזר מדאורייתא ודוד בן שאול נתחבר עמו לבשתו ולבושת חרפת אמו והיינו דבר הלמד מענינו לא הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני ההוא מינו נשא בשמותיו חותמו וממזר בן הנדה עולה בגימטריא שלו ואלו השלשה המה קטני ארץ שפרצו פרץ על פני פרץ ותחת שלש רגזה ארץ:

וכאשר בא רבי דוד בן קמחי ב"ר יוסף בן קמחי מנרבונה אל מלכות קסטילי"א שיגר כתב מאביל"א אל החכם הנבון השר הטפסר הרופא ר' יהודה בן החכם הנכבד רבי יוסף ז"ל בן אלפאכ"ר שתחלתו הוא אנכי יצאתי לסטן על דבר המחלוקת אשר היתה בין אנשי פרובינצ"ה וקדושיה ובין רבני צרפת וחכמיה בדבר מורה הנבוכים שנתגלגל על ידי ר' שלמה ב"ר אברהם ממונפילי"ר ותלמידיו ופייס ר' דוד ממנו לדבר עם זקני טוליד"ה יצ"ו לנדות ולהחרים את רבי שלמה ותלמידיו ויאחר תשובתו כדי לכתוב לו בארוכה להודיע דעתו במורה הנבוכים וכראות רבי דוד כי נתעכבה התשובה הוסיף לו שנית אגרת המתחלת הנה עצרני יי' מלכת אליכם והעתיר בה דברים על אשר לא מהר להשיב מענה ולעשות את בקשתו ועל זה השיב לו רבי יהודה מענה בקצרה שתחלתו מי כהחכם והשיב עליו רבי דוד כתב אחר שתחלתו יהודה אתה יודוך אחיך ואחר כן שלח לו רבי יהודה תשובה על כתבו הראשון תחלתו יגער יי' בך הסטן וכשהגיע דבר התשובה לרבי דוד כתב אליו כתב תחלתו לא אחדל לדבר אליך והשיב לו רבי יהודה טובה תוכחת מגולה וזה פתשגן הכתב הראשון אשר סלח החכם רבי דוד לרבי יהודה הרופא:

הנה אנכי יצאתי לשטן לבני פלג ויקטן המפליגים על חכמתו והמקטינים על אמונתו אשר לא ידעו כל חכמה ולא ראו כל תבונה ומי הוא המחזיק בדת האל ומחבירה אל החכתה כמוהו:

ואתם ראשי בני ישראל לא התעוררתם לקול אשר שמעתם והחרשתם לגדופו ולגדופנו אנחנו המחזיקים בספריו ואנכי זקן וישיש וכחי תשש קמתי כגבור כאיש מלחמות יעיר קנאה והחרימו ונדו כל קהלות פרובינצ"ה וקטלוני"א וארגו"ן ועתה היתה מגמת פני אליכם ונכנסתי פה באביל"ה וחליתי חולי הקרירות ובעתתני פלצות וזה שלשה ימים לא אכלתי לחם ועל מטה כתבתי זה המעט אליך השר והטפסר החכם הנבון המסכיל ר' יהודה הרופא נר"ו בן כבוד הנשיא הגדול הרופא רבי יוסף בן אלפאכ"ר ז"ל וכתיבתי לעדה למי שידעה כי מחולשת ידי ורפיון לבבי כתבתי זה וכל תאותי היתה לראות פניך היקרים להשתעשע בחברתך והנה נא עצרני יי' מלכת ושלחתי במקומי יקירי זה רבי יוסף בן אחותי לפניכם ואתה היה במקומי לדבר עם שרי העיר ונשיאיה וחכמיה לנדות ולהחרים העומדים במרדם כי תהלה לאל השיבו ימין כסלותם אחור חשובי רבני צרפת כאשר תראו בטופס ספריהם השולחים אלי מנרבונ"ה ואתם אם תעשו הטוב והישר תעשו כאשר יאות לכם, ואם אין יקנא השם לו ולמשה עבדו ושלום על ישראל:

הכותב דוד ב"ר יוסף בן קמחי צב"י

וזאת תשובת רבי יהודה הרופא עליה

יגער יי' בך השטן דוד הוא הקטן מאין תבא המשוט בארץ ומהתהלך בה לארכה ולרחבה לחרחר ריב ומדון את פני האדון להעיר קנאה במורה הנבוכים אשר הלך חשכים הלא ידעת אם לא שמעת כי מקצת דברי מורה הנבוכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר ודודם חמק עבר בדברו על עמידת השמש בגבעון ועל פי האתון ועל לויתן נתש עקלתון כי זה במראה הנבואה ודרך משל נראה וכל הירא את דבר השם ומאמין אמונת שלומי אמוני ישראל ישתומם על המראה ועבד עליו רוח קנאה לפי שחלק בשגגה על משנה גמורה ערוכה בכל ושמורה עשרה דברים נבראו בין השמשות ובידוע כי כל אלה לא במחתרת המשל כגנב נמצאו כי הוא צוה ונבראו ועוד שיש בו לענין הקדמות כאלו נמצא עליה מופת ברור לארסט"ו בחוק ההגיון ומשפטו היה יכול להוציא מקרא מעשה בראשית מידי פשוטו ופורט על פי הקדמות פרטו כאשר עשה לענין צלם ודמות מפני שמורה פשוטן על הגשמות וכן כל מקרא שיבוא המופת על הפכו אין סומכין לו כדרכו מפני שעוה נתיב מהלכו ויפן כה וכה ובידוע שאינו דומה ענין הקדמות לגשמות כלל כי בענין הגשמות יבואו כמה כתובים מכחישים זה את זה כתוב אחד אומר ויראו את אלהי ישראל וכתוב אחד אומר כי לא יראני האדם כתוב אחד אומר ועשו לי מקדש ושכנתי וכתוב אחר אומר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכיוצא בזה אמרו רז"ל דברה תורה כלשון בני אדם ותרגם אנקלוס הגר מפי חמשה זקנים וחזו ית יקרא דאלהא דישראל ותרגם ושכנתי בתוכם ואשרי שכינתי ביניהון וכן כל הדומה להן מפני שלא נאמר ושכנתי אלא על כבודו של הקב"ה שנאמר לשכון כבוד בארצנו להודיע כי כל הגוים כאין נגדו ויותר יעקב לבדו אבל לענין מעשה בראשית כל הכתובים זה לזה מעידים והיו לאחדים ופניהם איש אל אחיו משמר לעומת משמר וקרא זה אל זה ואמר המה ישאו קולם ירונו בגאון יי' כלם ברוך שאמר והיה העולם ואינו כדאי מופת חכמת יונית לעקור את הכל שנאמר ובא האות והמופת וגו' וכתוב בתריה לא תשמע אל דברי הנביא ועוד שאפילו לדבריהם שהם מדברי סופרים ולא מפי ספרים כי כל מופת שלם צריך עיון גדול עד מאד מפני שפעמים יתערב בו דבר מתעה מאותה חכמה שקרנית שנקרא בלשון יון סופיסטיק"ה ובהתחברות אליו יעשה מרמה ללכוד חכמים בערמה כגון שיהיה באות ובמופת או בהקדמות מהקדמותיו עד סוף כל העולם אחד מן המומים הפוסלין המחפפים משותפים או טענות מחופות מזוייפות צנומות דקות שדופות ונמצאים תולדותיהם כיוצא בהם שאינן משיחין לפי תומם כי זנתה אמם לפי דרכנו למדנו שהסומך על דבריהם בדברי תורתו לא יצא ידי חובתו וכל שכן לענין מופת הקדמות שהוא פוסל את השבת במומו

בשנותו את טעמו ויסבר להשניא זמנין ודת כבלע את הקדש ויטמנהו בחול בשפוני טמוני חול כי יודע כל ישראל כי טעם שמירת שבת ממעשה בראשית כמשמעו כי ששת ימים עשה יי' וכתיב על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו ואם שבת זה בשום פנים בעולם שלא עמד טעמו בו ריחו באמת נמר ושומרו לשקר שמר ואיך עלה על לב כי על פי משל וחידה נאמר במקושש רגום אותו באבנים כל העדה על כן תפוג תורה ולא יצא משפטה לאורה כי ראתה גוים באו מקדשה ויונים טמאו את היכל קדשה ובכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב כי כל מעשה אין מכסין עליו לכבוד עושהו אם זר מעשהו וראיה לדבר מעשה העגל כי אין הפרש בין אותו עגל מסכה לפסל מיכה כי תועבת יי' אלהיך גם שניהם ועוד שדבר על אותן הדורות שמאדם ועד נח אשר האריכו ימים שאותם הנזכרים בלבד אשר נקבו בשמותיהם היו מן האנשים ההם ושאר כל הכתוב בהן ויולד בנים ובנות לא חיו אלא כחיותנו כיום הזה כלם מפני שהיתה כונתו שלא לשנות מנהגו של עולם למען העמיד התורה עם חכמת היונית יחד לחבר את האהל להיות אחד ודימה היות הראשונה עם השניה כשתי עפרים תאמי צביה והיתה תאניה ואניה ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו להיות כשתי אחיות כי לא כנשים המצריות העבריות זאת התורה אומרה לא כי בני החי ובנך המת וכעסתה צרתה גם כעם בעבור הרעימה כי צרה שמה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה כי חכמי יון אומרים כי החום הטבעי שבלב ניזון מהליחה הטבעית שבו כעין הפתילה מן השמן שבנר ואינו יכול להתקיים במינו של אדם ת"ת שנה או תת"ק שנה כעדות תורה הנאמנה ואחד הוא אצלם שיארע דבר זה לכל המין או לאחד מן המין משל לשני אנשים שבא אחד והעיד שראה גמל אחד פורח באויר ובא שני והעיד שראה שלשה גמלים פורחים באויר ובידוע שאם יתכן להיות הראשון אמת גם השני יכול להיות אמת כי הצורה הגמלית אם היא גרמה לזה להיות פורח באויר גם היא גורמת לכל המין כלו להיות כן מפני שצורת המין אחת בכל המין כלו ואם לא גרמה הצורה דבר זה אלא מקרה הוא יהיה לו לבדו לא יהיה המופת כללי אלא פרטי וכל מופת פרטי אינו מופת שלם מפני שפעמים חוטא ומחטיא וזהו ברור למי שהגה בהגיונם ויחפש בנר שכלו חביונם ועדין הקושיא במקומה עומדת אם כן מה יתן לך ומה יוסיף לך להיות מודה במקצת ועוזב מקצת ובאמת על ענין כזה לא נאמר ומודה ועוזב ירוחם מפני שהוא מוריד בקדש ולא מעלה בתתו מקום למינים ומזכרת עון לטוענים להיות העם ממתאוננים ובאהלי הכחש נרגנים באמרם אין יתרון לראשונים ואין חסרון לאחרונים ושיאמרו כאשר יאמר משל הקדמוני על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים וזה דומה למה שאמר בבן הצרפית של אליהו ע"ה מפני שכתוב בו עד אשר לא נותרה בו נשמה ולא נאמר מת אם כן מה יעשה בבן השונמית שכתוב בו והנה הנער מת וכתוב אשר החיה את המת וכתיב ברישא וישב על ברכיה עד הצהרים וימת ומה יעשה באותו שנגע בעצמות אלישע ע"ה ויחי ויקם על רגליו ומה יעשה בתחיית המתים שכל הכופר בה אין לו חלק לעולם הבא ואם יאמר דבר בעמידת השמש בגבעון מה יאמר בצל מעלות אחז שאין אדם יכול להוציאו מפשוטו מפני שכתוב בדברי הימים שמלך בבל שלח לחזקיהו לדרוש המופת אשר היה בארץ בדבר צל המעלות כמה מעלות טובות למקום עלינו אם לא תאמינו כי לא תאמנו מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה ויעבור עלי מה ולמה תניאון את לב בני ישראל לבקש תואנה הלא טוב אמנה לעושה השמים בתבונה ותדע ותשכיל מן מוצא דבר כי העם ההולכים בחשך המחזיקים בספר מורה הנבוכים החכמים בעיניהם הנבונים נגד פניהם אשר בדבר יי' מאסו וחכמת מה להם נרפים הם נרפים ופוסחים על שתי הסעיפים והם חושבים כי הם לכאן ולכאן והם באמת יורדים ואינם עולים אלא עומדים בתוך לנדה ביניהם לא אור התורה נגה עליהם ולא שם חכמה יונית נקרא בהם ועליהם הכתוב אומר וכמשפטי הגוים ההם לא עשיתם ועוד נוסף עליהם דברים רבים הלא כתובים על ספר המורה אשר הוא בעיניכם יורה ומורה ובעינינו פתחון פה לכל סורר ומורה אשר ירים יד במדרשו ואליו הוא נושא את נפשו ומורה לא יעלה על ראשו בהיותו לכם לאבן נגף ולצור מכשול תמיד והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד בתתו התורה למשל ולשנינה ברוב ענינים כי כסתה פניה ויעמוד רבים בחלקלקות על סלע המחלוקות יצא לחוץ ידבר על האותות והמופתים הגדולים כי הם חידות ומשלים וילעג ואין מכלים מה יעץ ללא חכמה ותלה תורה על בלימה וכל מקראיה היקרים והפנינים מכר לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם אשר גבלו ראשונים וכלים מכלים שונים יאמר נא קמחי ששמו צמח בלי יעשה קמח מתי נתנו מקראי קדש להדרש במדות חכמת היונות וילכו אחורנית ומתי נחה ארם על אפרים ותעלה ותצא מרכבה ממצרים לא כן הדבר כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים:

ועתה שמע בקולי איעצך להשלים עם התורה ולהתלונן בצלה וכל אשר תאמר אליך שמע בקולה והיה אם שלום תענך ופתחה לך לאמר שוב בני דוד אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה בעיניך וכדוד חשבו להם אז תתענג על יי' וסר עונך וחטאתך תכופר ותיטב ליי' משור פר ואתה באלהיך תשוב לקדמותך להטיבך באחריתך ואם מאן תמאן לשוב ותחת לשונך חמת עכשוב ותעמוד במשובה נצחת ואיבה לבטל הויות אביי ורבא ולהתאמץ לעלות במרכבה תחת חטה יצא חוח ולא תמצא מנוח והיית נע ונד בארץ תחת היותך פורץ גדר לגודר פרץ איש צדיק תמים בדורותיו עם נקי האלהים ועם תורותיו לא נטה מהם על ימינו או על שמאלו רק על הדרך גבולו לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה והודו לו כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו הוא הרב המובהק ר' שלמה האל יענה את שלומו ולפני שמש ינון שמו עקב היתה רוח אחרת עמו ותחת אשר קנא לאלהיו ולכבודו ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו לנקום נקמת יי' בכל לבב ובכל נפשו ובכל מאודו וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו יריע אף יצריח על אויביו יתגבר ובעוברים על דת יתעבר כי מי אשר יחובר מה לתבן את הבר ויהי כראותו כי קשרתם כלכם עליו וכמעט נטיו רגליו ויחל מאד מהמורים אשר סבבוהו כדבורים כי לא באו לעזרת יי' לעזרת יי' בגבורים עמד בתומו על משמרתו ותשב באיתן קשתו וישלח היונה מאתו ובאמת קראתם שמו יענה כי הוא ענה בפניכם כחשכם והציל כתבי הקדש מאור אשכם מידו היתה זאת לכם והוא הלך במדבר עם רבני צרפת וקדושיה וגבורי מלחמת התורה ואנשיה ויהי כבא היונה אליהם וידעו כי קלו המים ויכלא הגשם מן השמים ויסכרו מעינות התורה ויסעו ממתקה ויחנו במרה ויקומו כאיש אחד כל העדה וילבשו בגדי חרדה בקנאתם לבני ישראל ויהודה על התורה ועל התעודה ותשא כל העדה ויתנו את קולם על אותו ספר מורה כלם כי היה מולדת חוץ לא יבוא להם בקהל יי' עד עולם וגזרו שלא יהיה אדם רשאי ללמוד בו וללמד הואיל ולשריפה הוא עומד בכל זאת מצוה עלינו לחוס על כבוד של רבינו משה ז"ל ולהודות כי היה בדורו כאיש חמודות ולו בכל חכמה עשר ידות ויותר מהמה מדותיו רבות ונכבדות תורת אלהיו בקרבו ותרועת מלך בו הוא כתב את משנה התורה הזאת על ספר הנותן אמרי שפר אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו ומפיו תורה יבקשו כי מלאך יי' צבאות הוא ואחריו לא קם כמוה חייבין אנו לדון אותו לכף זכות ואין להרהר אחר מדותיו כי מה האדם שיבא אחרי המלך וכל שכן דל כמוני והלך ויבא הלך לאיש העשיר בחכמותיו ובחזקתו בעשרו ובמליצותיו העיר הכל את מלכות כי [חן] בפיו הוצק ויעמקו בהן מחשבותיו וימדו את רוחו ויבטא בשפתיו למצוא חפץ בסתרי תורה באו בני סרעפיו אל הקדש פנימה להקטיר קטורה ויקחו איש מחתתו ויקריבו לפני יי' אש זרה אשר לא צוה אליו אבל משגיונו באהבתם לא סח לבו על חטאתם לפני יי' על שגגתם ואל תתמה על רבינו משה זצ"ל אם חטא חטא אחד מעודו אשר לא צוה והאלהים אנה לידו שהרי כתוב באהרן ומרים אשר נואלנו ואשר חטאנו וכתוב בדוד הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלמלא דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו הייתי משמיע כזה וכזה אשר לא שמעו הוי היורדים מצרים לעזרה ולגבורה להשיב מלחמה שערה ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ואת פי יי' לא שאלו בעלי ברית התורה היושב באלוני ממרא אחי אשכול הכופרים הם היונום היועצים און על משפחות סופרים כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ויכרתו משם זמורה וכל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז למה עברתם את פי יי' ותשימו את המורה תורה חדשה ותאמרו לנו הגאולה ומשפט הירושה תורה צוה לנו משה מורשה והיא מתנכרה שלוחה אליכם וקשה ודמיתם להעלות את רבינו משה ז"ל למעלה מהנביאים ולשומו בראש הקרואים אשר לא דבר ולא צוה אתכם ולא עלתה על לבו העולה על רוחכם חס ושלום אל תטלו כי אין יי' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וכה תעשו לכם לטהרכם הרבו בורית הבור לכם וכבסתם בגדיכם רחצו בנקיון לבבכם מי בקש זאת מידכם ולא תתורו אחר לבבכם ואחרי עיניכם פן יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ולמה תכבדו את לבבכם ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך ויי' אלהיכם מלככם אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם את ערלת לבבכם והיוצא מפיכם פן יפרוץ בכם ונתתם ליי' אלהיכם כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל ארצכם ולכן יחכה יי' לחננכם ולכן ירום לרחמכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם ואם לא תעשון כן חטאתם ליי' אלהיכם ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם כי תבנו ערים לטפכם וגדרות לצאנכם ותהרסו בידכם מבצרכם כי תהרסו אל יד לראות במראות הצובאות אשר צבאו על אמונתכם לבלע נחלתכם אשר לא ידעתם ולא חלק לכם חדשים מקרוב באו לא סערום אבותיכם ואם לא תשמעוה עתה תצמח הלא תדעוה ברבות עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו המשחיתים את הארץ איש איש את כל הישר בעיניו ונר אלהים טרם יכבה ותחשך הארץ מפני הארבה הבה נתחכמה לו פן ירבה ובניו הנם אתכם כל היום יפרו ובין אחים יפריאו וכל און יאנו ואת לב בני ישראל יניאו ונפשם ישאו להמיר דתם ואותם עון אשמה ישיאו ובכל אשר יצאו ללמוד ישן מפני חדש יוציאו ובחידותם האפלות לעשות הרע יפליאו אשר צבאו פתח אהל מורה ואת עמי הארץ יצביאו למען יחטאו בהם ואת ישראל יחטיאו ולמען ירעו וישחיתו בכל הר הקדש מיום ליום ומחדש לחדש עליה לבניכם ספרו עוצו ודברו מה אתה נועצים כי תצא אם ומצאה קוצים והאבות מבערים את האש והבנים מלקטים עצים והנוגשים אצים לעלות בהר פרצים וזה החלם לעשות לבוא בחידות לנסות ולהחל לקצות בקצה האותות והמסות כי לא ישרה נפשם להאמין כאשר ישרה בעיני היוצר לעשות הלהן תשברו עד אשר יגדלו ומקרב האדם לא יחדלו אז תחתרו להשיב אל היבשה ולא תוכלו כי יגאו המים הזדונים וימית אבות על בנים הלעג השאננים הבוז לגאיונים ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל ונמצא שם שמים מתחלל וגם אמנה את ספר מורה אין כל דבריו במשקל אחד שקולים לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים ומתוך טובתו בא לידי רעתו ולואי הספר הזה לא היה ולא נברא לא מתרגם ולא נקרא מדאגותינו ביום מחר מזעקת מושל בכסילים יושב תם אהלים מחשיך עצה במלים ממשל משלים לעמי הארץ ולסכלים למען למוג לב והרבה המכשולים והם לא ידעו דין הספר ודתו ולא תבינו עצתו ויד ר' שמואל אבן תבון היתה במעל הזה ראשונה ולא ידע כי מרה תהיה באחרונה הוא החל להיות לבני ארצכם למכשול לב ולפוקה אשר נתן לכם את המורה לצדקה והנה צעקה ואתם באתם אחריו ומלאתם את דבריום מלאת אבן הטועים אשר בשדה החרם תועים כלם כמרוצת שטף אף וחמה כסוס שוטף במלחמה וקל ברגליו לא ימלט ועם לא יבין ילבט וידוע ידע כל איש אשר רוח בם כי לא העתרתי דברי כי אם על האספסוף אשר בקרבם שידעתי שיש בהם אנשים חכמים וידועים ודבריהם אינם נשמעים יושבים בתוכם משמימים מפני שועלים קטנים מחבלים כרמים והמה בעיניהם חכמים מחוכמים והשם יהפוך אל עמו שפה ברורה יחד לקרוא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד לבל תהי נא אלה בינותינו ויקיים בנו מקרא שכתוב אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו ושלום רב על כל הולך בתומו ומדבר כלשון עמו:

וזה כתב שני ששלח רבינו דוד קמחי זכרונו לברכה לרבי יהודה הרופא:

יהודה אתה יודוך אחיך חכמתך תסיתך וענותך תניחך וגדולתך תנחך ומה אערוך ומה אדמה לך כמרגליתא דלית לה טימי אבל אערכה לפניך ואוכיחך כי תשיב אלי רוחך והוצאת מפיך מילין דברים עתיקים לא עתיקים חדשים מקרוב באו עד כה לא נראו ועוד פה לא נמצאו ואל אלהים יי' הוא יודע וישראל הוא ידע כי לא גבה לבו ולא רמו עינו ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ולא פניתי אל רהבים ושטי כזב ולא הייתי מקור אכזב ולא נטיו רגלי ולא מעדו קרסולי ולא היה דרך לא סלולה שבילי ולא נטיתי מדרך האמונה ומנתיב הנכונה ואני אני הוא הבוחר באהבה בהויות אביי ורבא וזה חלקי מכל עמלי ובהם זקנתי ושבתי ובני הנם אתי בשבתי ובלכתי ואין רב בספרד וצרפת מדקדק בדברי רז"ל בחומריהון ובקוליהון יותר ממני ויודעי יודעים הקרובים והרחוקים ואם ההגדה הזאת טובה מזולתי כבר ארז"ל שרי ליה לצורבא מרבנן לאודועיה נפשיה באתרא דלא ידעין ליה מנא לן מעובדיה כל שכן להציל נפשו משפת שקר מלשון רמיה ואתם שקבלתם על דוד לשון הרע בלא דרישה וחקירה דבר מלתכון אמירא ודבר הספר אשר הקימו עלי שונאי חנם לאורב כיום הזה לא היה דברי אלא מה שהראה לך יקירי בן אחותי בטופס ספרי ובמה שראית שכתבתי אין רע אך האמת כתבתי לכל בעלי עינים כשמש בחצי שמים כי בימי המשיח יבטלו ההויות כי לא יהיה ספק וקושיא בתורתנו כי שפה אחת ומשפט אחת יהיה לכולנו וזה ברור מן הנביאים ומן התלמוד כאשר ראית בטופס ספרי ואם הרשעים הוסיפו וגרעו לגנאי להאשימני בעיניכם המה את עונם ישאו ואתם לא תנקו כי חשדתם נקי בחנם ועתה כי גדולי רבני צרפת השיבו אחור ימינם ובקשו מחילה ממני ואתם עודכם מחזיקים בדברי החתולים תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק וכי תאמר כי העתרתי עליך דברי סמכתי על אהבתך וענותך ואמדתי כי לא יקש דבר איש יהודה כי הענוה עם הנשיאות לכודה ומרוב שיחי וכעסי דברתי ומתוך חליי וחולשתי הגדולה כתבתי וידעתי כי יהודה גבר באחיו בחכמה ובענוה ובחסידות אבל באמרך כי הרב התמים שקראת על אויביו יתגבר ועל עוברי דת יתעבר הן זאת לא צדקת אענך כי קראת לכל קהלותנו עוברי דת אשר יש בהם חכמים גדולים ורבנים שטובה צפרנם מכריסו חלילה לך חלילה ואיך חשבת כזאת על עם יי' חכמים רודפי צדק מבקשי יי' והם אשר קנאו ליי' וכראותי זאת אמרתי שבקיה ר' יהודה נשיאה לחסידותיה ולענותנותיה ואם אתם עם יי' ונשיאי העדה חמלתם על האיש העוכר הזה אשר התוה קדוש ישראל הוא והסריס אל משמעתו ראו מה תהיה משכורתו ומשכורתם משנאי יי' יכחשו לו ויהי עתם והבר אתנו והתבן אתם כי את אשר שמי השמים לא יכלכלוהו בחדרי חדרים הסגירוהו ושמו לו דמות ותמונה הפך מה שאמרה התורה הנאמנה כי לא ראיתם כל תמונה ואשר על כמו זה מחפה כסף סיגים על חרש מצופה ואתה וריעיך אנשי מופת נשיאי ישראל גדוליהם וראשיהם סרתם מן הדרך שחתם ברית האמונה בהחזיקכם יד בני תאנה ונחנו מה לא עליהם תלונותינו כי אם עליכם ואם נשים התלמוד בינינו וביניכם ידענו כי נצדק וממנו נוכיחכם ונערכה לעיניכם ואנחנו הם המחזיקים בדת סומכין דברי רז"ל לעזור בלי לב ולב משכימין ומעריבין בבית אל עומדים באימה וברעדה כאשר בישראל מדקדק בדברי סופרים אשר הדת מורים לא כדברי המורים דורשי ההגדות כמשפט החקים והעדות להיותם עם השכל אחוזות ולחכמה נרמזות כאחר הורונו קדמוננו הגאונים כמו רבינו שרירא ורבינו האיי ורבינו יצחק אלפסי ושאר הגאונים עמודי עולם מצוקי ארץ ומפיהם אנו חיים ועל דבריהם אנו סומכין בדברי ההגדה לא על זולתם ירשנו ירושת אברהם אבינו שהעיד עליו הש"י שמו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' בתינו פתוח לרוחה לכל עובר אורח מבקש מנוחה יגיעים בתורה בימים ובלילות מפרנסי עניים בצנעה עושי צדקה בכל עת ובכל שעה גם יש בינינו מקדישי ספרים לבני עניים החסרים ונותני שכר הלימוד במקרא ובתלמוד העל אלה יאמר עובר על דת? חלילה חלילה לכם ואתה וריעיך ידעתי כי אין כפיכם לבבכם כי חכמים אתם ובני עליון כלכם ומה אומר זו הנה היתה מסבה מאת האלהים ולא נתנני להתראות פנים בפנים עמהם וחליתי חלי גדול יום הנסיעה ויום הקרח הנורא כאשר ידע החכם הרב רופא המלך רבי שלמה בן דוד שנתן לי מעט רפואה ואם היה מאת השם ית' להראות עמכם אתוכם אתכם ונראה דבר מי יקום ממני ומהם ואני לא בטלתי הויות אביי ורבא כי שוקד אני על דלתותיהם יום יום לשמור מזוזות פתחיהם ואם אתאמץ לעלות במרכבה בסולם אשר הקים לנו הרב מורה הצדק ובפתח אשר פתח לנו יפתח יי' לנו את אוצרו הטוב אין תימה בזה כי גם אתה וחכמים אחרים מתעסקים בחכמה לא כדברי הצרפתים אשר החרימו על כל מתעסק בחכמה כמוה וכבר לימדנו שלמה המלך ואמר כל אשר תמצא ידך לעשות עשה ואמר טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך וגם אני אלו היה כח בידי כן עשיתי וכאשר מצאתי חכם ממני למדתי ממנו וכבר התאויתי להתחבר עמך לשאול ממך מספקותי פה אל פה לא ראיתי לכתבם על ספר כי מעת אשר נאסף אל אבותיו אחינו החכם הגדול ר' שמואל אבן תבון ז"ל לא מצאתי עם מי אדבר בזה ואתם חשדתם אותי על לא חמס בכפי ולא חששתם על גלותי ועל טלטולי ממקום למקום לשם יי' ולכבודו ואנכי זקן וישיש וכחי תשש ואתם יושבים בבתיכם ספונים לבושי שני עם עדנים ולא חמלתם עלי ועל חסרוני ירא יי' וישפוט ויבקש דמי מידכם כי הוא יודע תום לבבי ואני קורא עלי שפטני יי' כצדקי וכתומי עלי ואין לבי לעמוד בסלע המחלוקות ואעשה כן גם אני ואם הרב התמים שלכם ותלמידיו יהיו מדורשי שלומנו ויחזרו בהם אנו נפתח להם שערי שלום והיינו לעם אחת ולא תהא תורתנו כשתי תורות ולא ירבו עוד מחלוקות בישראל ואלהי ישראל ישפות שלום לנו ולכם שלום אני אני הוא המדבר הנני:

דוד ב"ר יוסף בן קמחי צב"י:

תשובות רבי יהודה בן אלפכא"ר לרבינו דוד בן קמחי זצ"ל:

מי כהחכם אשר חכמתו תאיר פניו וענותו תשפיל גובה לבבו ורום עיניו ואם יוכיח לשמע אזניו בין יבין את אשר לפניו וידוע ידע פני צאנו לרגעים איפה הם רועים ולא יפנה אל רהבים ושטי כזבים הבל המה מעשה תעתועים יי' מסך בקרבם רוח עועים להביא עצות מרחוק ולבקש תואנה לבלי חק הלא איש אתה ולמה לא שמרת למוסר משמרתו ולא סרת אל משמעתו כאשר היית באמנה אתו ומדוע הקילותני כי לא היה דברי ראשון להשיבך ולא פניתי אל מכתבך ולא חרדתני אליך חרדה פן יקש מדברך דבר איש יהודה ואיך דנתני לכף חובה ושלמתני רעה תחת טובה ואני לא אצתי להשיב מפני דברים סמעכבין את התשובה כי לא יכולתי כעת הזאת לכתוב כלבבי וכנפשי אליך וכראוי לפני כבודך מפני המאורע אשר היטב חרה לי שאירע לך עם רבני צרפת וקדושיה וגבורי הארצות ההם ואנשיה ועוד שהבינותי מתוך כתבך אשר לא פורש שאתה מבקש ממני לדבר עם זקני העיר ורוח חכמים להעיר לנדות ולהחרים את הרב התמים רבי שלמה השם יענה שלומו ולפני שמש ינון שמו ולקחת את שני ילדיו רבי יונה ורבי דוד תלמידיו והצמידים על ידיו לשומם משטח חרמים ותוכחות בלאומים וחלילה חלילה לנו לנדות אותו צדיק ולהחרימו הוא וכל עמו כי אם לכבדו ולברך בשמו עקב היתה רוח אחרת עמו תחת אשר קנא לאלהיו ולכבודו ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו לנקום נקמת יי' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו יריע את יצריח על אויביו יתגבר ובעוברים על דת יתעבר כי מי אשר יחובר מה לתבן את הבר ובכל הארץ הזאת עינם ותסיתני בו לבלעו חנם ולא ראיתי לכתוב לך דבר בענין ספר המורה הוא יורה ומלה בסלע ומשתוקא בתרי ואנן בדידן ואינהו בדידהו ואתה באלהיך תשוב לקדמותך להטיבך באחריתך ולא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבולך לעמוד על סלע המחלוקות ולהחניף רבים בחלקלקות לבטל הויות דאביי ורבא ולהתאמץ לעלות במרכבה כי אם לשמוע את דבר יי' בנחת ושובה הבוחר בעמו ישראל באהבה ושלום רב על כל הולך בתומו ומדבר כלשון עמו:

ולא הגיע ביד רבי דוד קמחי זצ"ל כי אם זה הכתב לבד אבל הכתב שתהלתו יגער יי' בך השטן לא הגיע בידו אבל שמע מהעם שאמרו ששלח לו כתב מתחיל יגער יי' בך השטן וכתב לו תשובה על מה ששמע:

לא אחדל לדבר אליך ואם העתרת עלי דבריך ומליך אמרתי טוב לשמוע גערת חכם ולסור אל משמעתו באשר יי' אתו תחלה אודיעך כי ספר אחד הוא שהגיע אלי מאתך תחלתו מי כהחכם אין עוד מלבדו והשיבותי לך מענה תחלת הספר יהודה אתה יודוך אחיך שלחתיו לך על ידי רופא אחד אלקרטב"י שהיה עמי באכילה בבית ר' יהודה קשיט אמנם בבואי בעיר ברג"ש מצאתי בפי אנשים כי שלחת לי כאשר שמעו מפי אשר שלחתו לי להתפאר בקלוני היה זה מענה הספר שכתבתי לך תחלתו הנה אנכי יצאתי לשטן לבני פלג ויקטן ואתה ענית לי יגער יי' בך השטן ודוד הוא הקטן וזה הספר לא הגיע לידי ולא שמעתי ממנו אלא תחלתו זה אמנם כי כתבתו ושלחתו לי עשית רצונך והעולה על רוחך שאני לא כתבתי לך אלא כבוד ותהלה ואתה קללתני והקילותני בדברי תהלה ושלמת רעה תחת טובה וכתבת יגער יי' בך השטן ואני אומר יגער יי' בשטן ושונא את יי' ובמחזיק בו ויבחר בשטן לשוטניו ושונא לשונאיו ואם קראתני קטן אמת כי אני קטן בעיני ונבזה אמנם אמרו רז"ל אמר הקב"ה ללבנה להשקיטה מתלונתם צדיקים יקראו על שמך ודוד הוא הקטן יעקב בנה הקטן ובוחן לבות וכליות יודע לבי ולבך ישוב לאיש כפעלו וכתום לבבו ולא באתי לקטרג טמך ולהתוכח אבל להודיעך אשר בחרת בו וקראתו צדיק וחכם ותמים והנה הוא רשע וסכל כי יצא לתרבות רעה והשחית את דרכו ונעשה מלשין ומוסר וסופו הוכיח על תחלתו יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כי בראותו כי רבני צרפת נטשוהו ולסכל חשבוהו ומעיד עדות שקר ידעוהו והוא שב עד הפסילים ולעובדי אלילים ויתן להם וישמעו לו לעזרו על אשר שלח ידו ביהודים ויקרא תחלה לכל הצעירים היחפים ויאמר להם ראו כי בני עמנו רובם מינים וכופרים כי נפתו לדברי רבינו משה ממצרים אשר כתב ספרי מינות ואתם מבערים את המינים שלכם בערו את שלנו וצוו לשרוף הספרים ההם והם ספר מדע וספר מורה ולא נח לבבו הערל וידבר גם אל הדורשים הם הפרידיקאדורי"ש ואל הכמרים הגלחים כדברים האלה עד שהגיעו הדברים אל הקרדינא"ל עד אשר היו היהודים במונפילי"ר והנלוים אליהם בסכנה גדולה וללעג ולקלס בפי הגוים ויצאה הדבה הרעה מעיר לעיר ואמרו ראו כי אבדה תורת היהודים כי נעשו שתי כתות עליה ואין תורה אלא תורתינו ועתה ראה גם ראה העל אלה תתאפק אתה ורעך הנשיאים הרמים הלרשע לעזור ולשונא יי' תאהב? חלילה חלילה לזרע הנשיא הגדול אביך להיות ידו עם מרעים ולחזק ביד רשעים והיום אין לו עוזר וסומך אלא אתה כי רבני צרפת אין ידם עמו אלא עם הרב משה זצ"ל ומביאים ראיה על דבריו ואל תלחם עמי בעבורו ועתה חוסו לכבוד שמים ולכבוד ישראל וקללו והחרימו אותם ולכם תהיה צדקה כי תעשו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם היוצא משער לשער במחנה ישראל הגולה מביתו לכבוד האל:

הכותב דוד ב"ר יוסף קמחי ספרדי צב"י:

וזאת תשובת רבי יהודה אלפכא"ר:

טובה תוכחת מגולה ומלה נעתרת משפתי חלקות ולשון רכה בלי אהבה מסותרת אמרתי אני בלבי תחת גערה במבין תכבסנו ומשלג ילבין הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא חטא על בעלי בריתך הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב כי לא חפצתי להתכבד בקלונך כי אם להשביח שאונך ולהניא מחשבות אונך אבל היה רצוני להתכבד בכבודך ולתמוך בימין אהבתך להחזיק בידך כי במכתב הראשון באתי בדרך קצרה לדבר על לבך אולי אוכל להועיל אולי אשיבך להאיר אחריך נתיבך ואתה ענית ואמרת כי עודך מאמץ כח לעלות במרכבה בסולם המורה אשר הוקם לראות פני יי' אלהיך ולא יראו פני רקם וכן אמרת ואשר על כזה מחפה כסף סיגים על חרש מצופה מה ראית דרך עוצב בי כי אמרת כי אין כפי לבי יענה בי דמית היות אהיה כמוך היודע ועד יודע כי נטע נעמנים נטעי כלו זרע אמת זרעי ואתה לא בנת מרחוק לרעי ולא ידעת במדבר חנותי ונסעי והנה עמך שמעי כי מעולם לא פרצתי פרץ על פני פרץ ולא יצאה מאתי חנופה לכל הארץ רק מנעורי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום מה נאמר לאדוני ועל זה מלי העתרתי ומרוב סיחי וכעסי דברתי ואלו לעבדים ולשפחות נמכרתי החרשתי כי יראתי כי אמרתי פן יחלק העם ישראל לחצי בתורה אחת שאין בה דין חלוקה ותהיה זאת לפוקה ודברתי על המורה כי הוא יורה שאם חכו ממתקים אין כולו מחמדים ואם בו תפוחי זהב במשכיות כסף בהם בתים לבדים ולפידים בתוך הכדים והבאתי ראיות ראויות על אוזן שומעת כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וידעתי כי דברי אלה לא יהיו קרובים אליך וטובתם בל עליך כי זקנת באת בימים וגדלת בין החכמים ולא תשוב מפני כל מאיתן האזרחי והימן וכלכל ומה שאמרת על הרב התמים שלנו כי נתן לאלהים תפלה ובמלאכיו ישים תהלה אתם הציקותם לו בדבריכם ותאלצוהו ותקצר נפשו למות ויצא לבו בדברו ואין אדם נתפש טל צערו והמציק לו בא בשכרו ולא אוסיף עוד לדבר אליך שלא להעתיר מלי:

וזאת האגרת שלחה ה"ר משה ב"ר נחמן לקהלות ארגון וגב"ארה וקשטי"ליא לנדות ולהחרים את רבי שלמה ושני תלמידיו עד שישובו מדרכם הרעה אשר העזו מצחם לעמוד כנגד רבינו משה זצ"ל:

בפשע ארץ ביום היתה לכלה וחרץ על סגניה ושריה לבנות גדריה ועל הרועים לשמור העדרים ממעונות אריות ומהררי נמרים עליהם לבקש האובדות ולחזק הנחלות לקדם ברועים ובמקלות אף כי זה שה פזורה וגזוזה בראש הרזה שן הסלע מהעבר מזה ומזה כמונו היום שארית עדת הברית אשר למבראשונה ברית הפרנו ובאחרונה חטאנו ומרדנו בכל ענין ולקינו בלא מנין ואם אסורים בזיקים בבית כלא שכחנו ברית וחקים הלא ביי' אלהינו אנחנו דבקים ובבית שביינו הוא חיינו החיים הטובים אשר אין להם הפסק ואין אחריהם מות האור הבהיר אשר לא יגאלוהו חשך וצלמות והאמונה השלימה היא המגינה עלינו מחטא ולא כילנו היא שעמדה לאבותינו ולנו הקבלה ההוגנת היא הנותנת לעמנו פליטה ושארית כאשר ידעתם את אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם הוא הזבח אשר זבחתם הקטרת אשר קטרתם העולה והקרבנות הנסכים והמנות ועד הנה מיום שכבנו בין שפתים לא נראה זבוב בבית המטבחים אין נודד כנף ופוצה פה ומצפצף כנגד קבלתנו כי ידיעת אלהינו היתה מסכמת באמונתנו ואמונתו מקובלת בכל קצוי גלילות גליותנו אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותנו אך היום סביבות גבעתי קללה ראיתי ומעלה עשן כנגדי חזיתי כניצוץ מבעיר גחלת והיה כאש אוכלת ואנחנו מחשים ועל ערש דוי נישן והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן לכן אני הקטן בשבטי הדל באלפי היושב בשמים כספי ובלבי רשפי מסיר מסוה הבושת מעל פני ואקרא אריה על מצפה יי' אלכה אל הגדולים ואודיעה לשרים עומדים על דורם דנורא בי עמרם נורא בי עמרם ואתם שלומי אמוני ישראל אריאל אריאל שארית עמים יתר גוים אשר עם אלהים דרי ירושלם אשר בספרד נשיאי ארג"ון אצילי נבאר"א ושרי קשטי"ליא הקמים על נדיבות תלמידים וסופרים ודורשי אותיות וחזני כנסיות עם החרום זנב לאריות הבו לכם עצה ודבר הלום ואל יושבי האי הזה תענו שלום כי ראיתי כבר מחטיאי אדם בדבר עוברי דרך עלינו ובידם כתבי חלקות מגנבים הלבבות ומחניפים המחשבות והוצרכתי לגלות אזנכם להעמידכם על תוכן הענינים פן תשמעו אל דברי הזיפים ותתנו לחרם יעקב וישראל לגידופים ואני תלמידכם זה ימים חקרתי על הדברים מפי השמועה וראיתי הבאות לפניכם הכת המתחסדת נפשים מצודדת והיא המורדת ואם רבני צרפת אשר מימי תלמודם אנו שותים דברו על השמש בחצי השמים לכסותו תחת כנפים וירח המזהיר צוו לסתום ובעד ככבים לחתום אין על הרב המגיש דינו לפניכם חטאת כי הוא על חבירו חלק ושכנגדו המפליג דעו יגיד עליו רעו לא נתן הנביא לאלוה תפלה ובמלאכיו לא ישים תהלה ואתם רבותי אל תשמעו לדברי בעל המחלוקת אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף עד אשר מפי בעל דינו תשמעו החילוף כי צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו ושתי כתות המכחישות זו את זו תביאו בית דינכם יחד ונגשו אל המשפט ושפטום משפט אמת שפוטו ובימיכם במשפט תפדה ציון ותזכו לחזות בנועם אפריון והמגדל היוצא מבית המלך העליון כחפצכם וכחפץ תלמידכם הצעיר ועבדכם הקטן:

משה ב"ר נחמן ז"ל

וזאת האגרת השלוחה מסרקוס"טה אל קהלות מלכות ארג"ון נכתב בירח אב שנת תתקצ"ב בסרקס"טה ואלה שמות החתומים בחיי ב"ר משה זצ"ל יהודה ב"ר שמואל ז"ל יצחק ב"ר שמואל נ"ע שמואל ב"ר יוסף ז"ל אברהם ב"ר יהודה נ"ע בן לביא ששון ב"ר שמואל נ"ע אברהם ב"ר שלמה שלמה ב"ר יעקב ז"ל יצחק ב"ר יוסף ז"ל שמואל ב"ר יצחק בן בנשת אברהם ב"ר שמואל ש"צ ורבים מזקני הארץ אשר נקבו בשמות והמעשה הזה עשו והסכימו שאר הקהלות הקדושות אשר בכל חבל ארג"ון לקיים ולקבל עליהם ככל הכתוב למעלה והאגרת היא זאת:

קול שאון מעיר כאיש מלחמות קנאה יעיר קול חוצב אש להבות קול יחולל אילי הארץ ואנשי הלבבות קול ישורר בחלון כקוץ מכאיב וממאיר כסילון קול אומר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך שמעו הרים את ריב יי' ומוסרו והאיתנים מוסדי ארץ החרדים אל דברו המזכירים את יי' אל דמי לכם אל תשקטו והחרם אל תחרישו ועצומות ותוכחות הגישו ובעת הזאת לבשו בגדי רגזות ועטו מעילי קנאות חזקו ונתחזק בעד עמנו ובעד תורת אלהינו לבל תהי לכם לשמצה כי לנגד יי' אין חכמה ואין עצה ובכל מקום שיש חילול השם נמצא אין חולקין כבוד לרב לנכבד ונשא והירא את דבר יי' כאיש מלחמות יעיר קנאה בלי פחד ויראה ויעברו כל בני החיל חמושים שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ויקנאו למשה במחנה ולתורתו הקדושה תורה צוה לנו משה מורשה המושה אותנו מים הסכלות והמשגה והפתיות לגבר אשר דרכו נסתרה בעניני התורה ובסברא ובגמרא שם מחשך לפניו לאור ומעקשים למישור עניניו ודברי שפתיו מישרים כולם נכוחים למבין ולמוצאי דעת מישרים הרחוקים אשר שמעו באיים והגידו את כבודו כי גדלו חכמתו בחכמות החצוניות וניביו ומאמריו רוח שח שפאים במדבר כל הלשונות ושמעו הולך בכל המדינות נטע עצי הדעת וצלחו מטעיו ויעשו פרי תנובה מדעיו כל אוכלם נפקחו עיניו להיותם כאלהים יודעי טוב ורע בהגיוניו קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו וברוב כחו ואוניו כל חיות לא יעמדו לפניו אמרותיו טהורות וניביו ברות הלכה למשה מסיני וזה השלחן אשר לפני יי' הוא מרנן ורבנן משה בן הרב רבינו מיימון ז"ל וכל איש אשר לא ישמע את דבריו ולא בן הדוד אמריו בספריו והולך חשכים במורה הנבוכים על שר הצבא הגדיל לאמר אעלה על במותי עב עד הככבים ועד צבא השמים וארמסם אשלח דברי ואמסם וכל שער עמי יודע כי חכמינו הורונו והזהירינו ללמוד חכמת הייחוד וחכמות החיצונות במה שנשיב לאפיקורוס ובעניני הכופרים בתורתינו להרום וכן חכמת האצטגנינות והבלי ע"ז אין למדין אותן מן התורה ולא מן הגמרא ומדידת הקרקעות וידיעת תקופות ומזלות כמו שאמר החכם מורה דעה נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא וכן שפופרת שהיו מודדין בה מרחוק בים ובחרבה ואמרו שאין ממנין בסנהדרין להיות מורין אלא מי שיודע באלו החכמות ובחכמת הרפואות ועתה קמו שלשה חרשי משחית והם מסיתים את העם ומדיחים ויחזו להם משאות שוא ומדוחים לכתוב מרורות ולדבר סרות על הרב הנזכר ולכל איש אשר לבו כבד וקל מוחו וכהתה עינו ונם לחו יפתום בפיהם ובלשונם יכזבו להם להוליכם בחשכים עד אשר החרימו כל הקורא בספר המדע ומורה הנבוכים וכל הלמד שום חכמה מחכמות החיצוניות לזאת יחרד לבבנו יחם לבנו בקרבנו ותבער אש בהגיגינו כטומאת הנדה היתה דרכם לפנינו כי הקדיחו תבשילם ברבים והם חוטאים ומחטיאים והנה בקנאתינו באש עברתינו דברנו לכל הקהלות אשר בכל מלכות ארגו"ן להקהל ולעמוד על נפשם להיות ידיהם עמנו להלחם בהם ולקדש שם אלהינו המחולל ביניהם ולהסכים לנדותם ולהחרימם ומקהל הגולה להבדילם מעתה ועד עולם כאשר עשינו אנחנו קהל סרקסט"א שהחרמנו ונדינו שלמה ב"ר אברהם השוכן בהר ושני תלמידיו דוד ויונה אם הם שלחו יד לשונם או ישחו על הרב הנזכר עד שישובו מדרכם הרעה וממעלליהם ומן החמם אשר בכפיהם כי חרפה היא לנו להיותם עמנו לעם אחד אם לא ימולו ערלת לבבם הזונה ואל דרך רהבים פונה ואם באלה לא יוסרו והולכים בקרי כי חטאת קסם מרי אנחנו עם כל אחינו אשר בכל חבל ארגו"ן כבוא הספר הזה אליכם קרעו לבבכם וגם בגדיכם וקנאו ליי' אלהיכם ואל יתחלל שמו על ידיכם עשו כמעשינו לאבד פריצי עמינו ואם הם מעלו מעל בתורת האל לא יהיה [קצף] על עדת בני ישראל וכתבו כתב זה למשמרת לאות לבני מרי ההולכים בקרי למען ירוץ קורא בו וידע כי שמנו בקרבו והחטאים האלה בנפשותם ידמו וישבו בדד ואנחנו קמנו ונתעודד נכתב בירח אב שנת ד' תתקצ"ב וכבר כתבנו החתומים למעלה:

כאשר שמענו וראינו מעיר המהוללה אלהים יכוננה עד עולם סלה וחתמו בשמותם לשם ולתהלה לחזק דברי רבינו משה נר הגולה ולהבדיל הדוברים על צדיק עתק מעם סגולה אם עשו אלה השלשה דבר הנבלה ושלחו ידם במשיח יי' ובמעשה ידיו שמו תהלה גם אנחנו נחלץ חושים לעשות כמעשה אחינו הקדושים והסכימה דעתינו בעצת החכמים הנשיאים הרבנים רבי בחיי ורבי שלמה יצ"ו הרופאים הנבונים ממשפחת תחכמוני הנשיא הרב הרופא החכם ר' משה בן אלקוטנטינ"י המאמינים ביי' ובמשה עבדו וכי גבר עלינו חסדו ואמת ספריו וידיו על כל החכמים נטויה ועלינו לעולם הללויה עזריה ב"ר שלמה נב"ת הכותב במצות קהל ושק"ה ששת בר' יוסף נ"ע מנחם ב"ר יהודה בן אבו אלפר"ג משה ב"ר יוסף בן שמריא"ל יוסף ב"ר שלמה נש"י חיו בן פואל נ"ע דוד ב"ר יאשיהו מ"כ יצחק ב"ר יוסף נ"ע יוסף ב"ר חיים נד"ו בן אלפוא"ל שמואל בר' יהודה נ"ע בן אלפוא"ל שמואל בר' שלמה גב"ת:

כששמענו השמע הנורא צירים אחזונו כנירי יולדה וצרה כמבכירה על השלשה אשר קמו איש איש בלבו ורוחו ונוסדו יחד על יי' ועל משיחו על כן באנו אנחנו קהל מנתשו"ן לחזק דברי רבותינו קהלות הקדש ואמרותיהם הנכוחות והנערכות שתים מערכות האלהים האדירים מחוקקנו ושופטנו הפנות היקרות פנת שבטינו בהסכמת שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב החכמים הנבונים הנשיאים הרבנים ר' בחיי נר"ו ורבי שלמה אחיו אשר מימי קדם בחר באבותיהם אנשי השם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם:

חיים בר' אברהם נ"ע יהודה ב"ר אברהם

יצחק בר' יהודה גש"י ברוך ב"ר יצחק נ"ע

הרינו חלנו ונכנענו כאשר שמענו אנחנו קהל קלע"ה:

הקנאה הגדולה והנפלאה החזקה והנוראה אשר קנאו אנשי התעודה עדה המועדה מעיל קנאה יעטה קהל סרקסט"ה יצ"ו ובראשם הרב הגדול רבינו בחיי הצניף הטהור מנורת המאור גם הקהלות הקדושות הטהורות המהוללות והמאושרות קהל ושק"ה וקהל מנתשו"ן באו בעקבותיהם למלאות דבריהם ולעשות כמעשיהם והעיר השם את רוח אצילי ונבוני לקנא למשיח יי' הוא אדוננו וגבירנו המאיר עינינו והמגיה חשכנו ראש ישיבת הגולה רבינו משה בר' מיימון אשר היתה תורת השם אצלו אמון על אשר קמו עליו שועלים קטנים כרם השם מחבלים הם התלמידים הנבלים הם שלמה ודוד ויונה אחריתם מרה כלענה אשר הלכו אחרי רוחם לחפאות דברים אשר לא כן חטאו על יי' ועל משיחו באמרו כי לא השם שלחו ולכן תהיה זאת להם למכשול לב ולפוקה כי מי שלח ידו במשיח יי' ונקה וחייבו לנדותם על מעלם ומקהל הגולה להבדילם ואנו התעוררנו והתחזקנו ובמרכבת הקנאה לעלות התאמצנו ולעשות כמצות אחינו קמנו והחרמנו ונדינו בכח האל שלשה פושעי ישראלי ולהביאים במסורת האלה והשבועות עד אשר ישובו מדרכם הרעה והשם יצילנו מדבר עליו ועל תורתנו תועה ויראנו יום גאולה וישועה:

משה ב"ר יהוסף ז"ל משה ב"ר שילמה בן אל קוסטנטיני ז"ל

יצחק ב"ר יוסף בן אל דיין ז"ל יוסף בר' משה איסאני המ"ך:

זאת תורת כל חסר לב ובער ורב לבלי חק פיהו יפער וכל שם חשך לאור ולא יבדל וגשם יגדל המסיר שפה לנאמן ולוקח על טעם זקן בדת אל אשר שם משה לפני בני ישראל לנדותו ולהחרימו איש ממקומו ולהבעירו מג' ועשרה לא נוכל און ועצרה ככה יעשה לאיש אשר חפץ להוציא כל רוחו על יי' ועל משיחו וכל נמהרי לב במתג ורסן עדים יובאו והנשארים ישמעו וייראו ואנחנו קהל לארד"ה הסכמנו בהסכמת רבות קהלות הקדש אשר סביבותינו ובמצות הרבנים והנשיאים הרמים החכמים מרנן ורבנן בחיי ור' שלמה ויחלצו וילחמו במלחמת האל לבדו ויאמינו בה' ובמשה עבדו ויעבירו קול במחנה קהלם מקטנם ועד גדולם על לב איש נסוג אחור ומרה ועל משה עבד יי' דבר סרה או אז יכנע לבבו לאלו ושב ורפא לו וחתמו עליו רבים ונכבדים:

אגרת אשר שלח רבינו בחיי אל קהלות אראגו"ן:

שמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי' זכרו תורת משה עבד יי' המזכירים את יי' אל דמי לכם אצילי ונבוני הקהלות הנקהלות אשר בכל חבל ארגו"ן האל יהי לכם לסתרה ואמתו צנה וסחרה הנה קול המולות פריצי עמנו מארץ מרחקים להפר העדות והחקים הכתובות בספר תורת משה עבד יי' ה"ה הפטיש החזק רבינו משה ב"ר מימון זצ"ל השם אותות ומופתים בתורת האל ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל בני ישראל ועתה קמו ג' חרש"י משחית וישלחו אחד מהם לחכמי צרפת ויפתום בפיהם ובלשונם יכזבו להם ודברו סרות על רבינו הנזכר עד אשר פתום בשקריהם ובפחזותם וכאשר כתבו אלינו מחכמי פרובינצ"ה שהחרימו כל לומד שום חכמה מהחכמות החיצונות והקורא בספר המדע ומורה הנבוכים וילכו חשכים ואין נוגה להם כי טח מראות עיניהם לזאת בערה בנו אש הקנאה ואין מכבה ונר תורת יי' טרם יכבה מהרנו להשיב גמול החטאים האלה בנפשותם על ראשם והחרמנום ונידונום אם הם הרחיבו פיהם האריכו לשונם על רבינו הנזכר ועל ספריו לסתור את דבריו כאשר שמעתם באזניכם ותראו בעיניכם בנוסח הכתב השלוח לכם עם זה אליכם מקהלינו קהל סרקסט"ה יצ"ו על כן אקרא אליכם בקול גדול כי אתם משכילים ואת הנולד רואים ולשם קדוש ישראל המהולל קנאים החלצו מאתכם אנשים לנקום נקמתו ולהלביש כל אחד מהם קללה כמדו כי לא האמינו ביי' ובמשה עבדו והצור ברחמיו דרכיו יורנו ויבער הרע מקרבנו וישפות שלום לכם כחפץ הסר אל משמעתכם וזוכר תמיד טובתכם המתפאר בזכריכם:

בחיי ב"ר משה ז"ל:

וזה נוסח הכתב ששלח רבי מאיר הלוי מטוליטול"ה לחכם רבי משה ב"ר נחמן זצ"ל:

גם היום מרי שיחי ידי כבדה על אנחתי בעמדי על אגרת תשואות מלאה קראה באזני קריאה על קריאה לכסות דמעה את מזבח יי' על ריב בני ישראל ועל נסותם את יד יצאו דבריהם חלוצים יחפים מבוהלים ודחופים מאת מגדל ומצודה לתורה ולתעודה מורה דעה מבין שמועה נבון לחשים וחכם חרשים ידידי ויקירי דר עם אלהים ועם אנשים ועם קדושים נאמן להתאבל על מעל הזמן רבי משה ב"ר נחמן אשר הבינותי מתוך אגרות והשלוחות אלי כחרב פיפיות ביד בעלי פליליות לנקום נקמת תורות ותושיות בקללות נמרצות ואלות נפרצות וכלות נחרצות אוכלות בארץ תבונות ומלינות צבי היא לכל הארצות על תוכחות ונאצות נשמעו בה על פורצי פרצות הלכו במועצות לסעף פארות מצות וחקים ומשפטי צדיקים במערצות לעול ארחות יושר ולסלף פתגם ולתת טעם לפגם לשבור עול מצות ותורות ולנתק מוסרות באמרם אין חפץ לבורא ית' בשקלים וקולבון ואין קנאה לפניו לבקש עלבון ונירם אבד חשבון ואין רצונו כי אם להשיג כל איש בלבבו ידיעת קונהו וחכמת מרכבו כי מה חפץ בגוף אם יטהר ואם יטמא אם ירעב ואם יצמא התעו רוחם עותו נתיבם ועבטו ארחם כי מדרך אשר שמו בה מבטחם בהכשל כחם ואבד נצחם בשומם תכלית הידיעה לעשות חונף ולדבר על יי' תועה להריק נפש רעב למצות לבבו הרתיח כסיר ומשקה צמא לדברו להחסיר להמית נפשות אשר לא תמותינה והנה נמצא בתוכם גזע אמונה מקור לחכמה ולתבונה הרב המובהק רבי שלמה ב"ר אברהם הוא החל להיות גבור בארץ לשובב נתיבות ולגדור פרץ כי מתוך מהפכת מחשבותם מהר ומנגעי מועצותם לבבו טהר נשאר בינותם כתורן על ראש ההר תקע בשופר חכמה להזהיר והעם לא נזהר זולתי הנלוים עליו קצת חכמי ההר החונים על דגליו ושאר העם אשר ברגליו ובראשם ילדיו מעשה ידיו שני תלמידיו נטעי שעשועים אנשים חכמים נבונים וידועים אשר היו פליטת אנשי אמונה להחזיק מגן וצנה בדברי תוכחות ותשובות נצחות נגד מעקשי הישרה המגלה פניה בתורה ובראותם כי חתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו הגישו עצמותיהם ודיניהם לפני חכמי צרפת להכריע ביניהם וכראות פנות הצר הצוררת כי רוח פנות רבני צרפת אליהם מתמהרת וליסרם בעקרבי מוסר מתעוררת שמו עלילות דברים על הרב הנזכר ותלמידיו אשר היו לעזר כנגדו כי דבר ביי' ובמשה עבדו והנה הבינותי מאגרת ידידי ויקירי ומאגרת קצת קהל הקדש הנלוים אליו כי אימת הזיפים ופחד המסלפים נפלה עליו ועל החונים על דגליו כי שמעו דבת רבינו מקול מחצצים בין משאבים כי שלחו אגרותם בכל עבר ובכל דרך ליושבי על מדין להטעים דבריהם לדיין שלא בפני בעל דין לגנוב לבבות ולהחניף מחשבות ותיראו פן ושמעו הארץ הלזו אל דברו הזיפים לתת הרב לחרם ותלמודיו לגידופים חלילה להם מעשות כדבר הזה ליקר ולנבזה לשמן ולרזה האמנם אם אינם נביאים הם בני נביאים וזכות אבותם להם למסעד להציל רגליהם ממעד וצדקתם עומדת לעד ואם חלילה תהיה להם כת סוררת אוהבי שמים להעמיק ובילדי נכרים להספיק להחזיק במחלוקת על תורת השם יתעלה להלעיג ולזכור מגבעת המורה בעמק עכור הנני נכון להחלץ להוציא עצמי מן הכלל וחלקתם בארץ תקולל ואני וכל הנלוים עלי המאמינים בחיים וכל יריאי השם יתברך הנלוים אלי נהיה נקיים ועל דברי יקירי וידידי אשר בקש ממני לקנא לכבוד תורתנו ולדברו רבותינו ולהיותנו באגודה אחת עם רבותינו הצרפתים כאשר הסכימו בו לכבוד אלהים ולגדור גדר בעמו הפרוץ ולעשות דברינו כליון חרוץ שוטף צדקה להרים מדרך עמו מכשול ופוקה הלא ידעת אם לא שמעת כי גם אנכי סרבים וסלונים אותי ואל עקרבים תחנותי גם מתמול גם משלשום גם טרם בוא ספר הנבוכים מורה היה למקצת העם בדת הבורא לב סורר ומורה ולא ינועו אמות הספים מקול הקורא כי גם בראותם אהלי כושן וחרב דישון ודישן לעלת קיטור הארץ כקיטור הכבשן לא נחם העם מדרכו ולא שב ולא האמין מוסר ולא קשב אף כי אני אניאם ובמסורת הברית אביאם לבלתי הגות בספר מורה הנבוכים אשר שולח בעיניהם להאיר חשכים מפי צדיק מושל ביראת אלהים משה איש האלהים ואני כבוא ספר הזה אלי מלאני לבי לעבור בין בתריו ולשוב משער לשער בשעריו ולתור ולהבין בו ולתור ולטעום בחכי טעמו לדעת אם אלחם בלחמו ואראה והנה יונקתו מחזקי שרשי הדת ומסעפת פארותיה מחזקת בדקי יסודותיה והורסת גדרותיה רוממות אל בגרונה ומות וחיים בלשונה פעם להשמאיל ופעם להימין מקרבת בשמאל ודוחה בימין ואבינה כי תהפוכות בקרבה לא ינקה כל הנונע בה הרחקתי מעליה דרכי ולא נתתי לחטוא חכי ברב הגדול המגיה חשכי אשר זרע אור משנה תורתו על כל קצוי נשיה נוטע בהם עצי דעת ותושיה כי מי יודע אולי בעל הספר הזה אשר סתמו היתה רוח אחרת עמו אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמה הוגים במורה הנבוכים ביד רמה וגבר אשר אין לאל ידו להוכיח אנשי מקומו והחונים על ידו אם עברו תורות חלפו חק איך יוכיח עמים עצומים עד רחוק אף כי דברי רבותינו רבני צרפת דברי תורה הן ואין צריכין חיזוק אף כי זה ימים רבים הרבה משלשים שנה בהגיע תור משנה ספר התורה בארץ הזאת ואעמוד על ספר המדע אשר דבר בהלכות תשובה על העולם הבא שאין בו גוף וגויה קנא קנאתי לצור ישראל וקדושו וליסוד הצדק ושרשו בראותי כי אבדה אמונת תחיית המתים מקדם בארץ הזאת מפי יושבי פרזות ערים עליזות אף כי מצאו להם ערים חומות בצורות ועיר מבצרות להציל עינינו ואשלח ידי ואכתוב אגרת קנאות לרבני חכמי לוני"ל אשר היו בימים ההם לקנא לכבוד השם ית' ולדברי תורתו אשר היו לחרפות ולחזק ידים רפות למען חיות האבנים מערמות העפר ואם המה שרופות הוחלתי לדבריהם אזין עד תבונותיהם והנה אין איש מתחזק עמי לגדור פרץ בעמי אכן עמד אחד מחכמיהם לרכוב במרכבת המשנה ובשם קדוש ישראל לא יכונה ועד כל רעיו אתבונן יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן כי לא נראתה קשת תוכחתם בענן להביא בכליותי בני אשפה אולי הגיע בידו אחד מן השרפים רצפה על המירו יסוד כל הנמצאים וסבתם וסודם בכבוד בשר ודם זה היה מאתם קול גדול המקנאים לתורת השם ית' וחוקותם ונחלת עבד יי' וצדקתם לכתוב עליהם מרורות ולדבר עליהם סרות ועתה מה תקות אדם לשלוח אגרותיו בקצות ארצות ולגדור פרצות ולהוכיח לאדם מומו ולפקוד עליו אסרו הלא רב לו להוכיח עצמו במומו פן יוסיף העובר על דת לחרף ולקלל ונמצא שם שמים מתחלל זולתי בהועד שני האנשים אשר להם הריב את דבר שניהם לפניו להקריב אז בדעתו יצדיק צדיק מקרית עוז נפשע והרשיע את הרשע והצור יעשה שלום במרומיו יפרוס על כל עמו סוכת שלומיו וייטיב לטובים ולישרים בלבותם והשיב לב אבות על בנים ולב בניהם על אבותם כחפץ ענותכם וכחפץ אחי אחותכם דורש שלומכם ושלותכם:

מאיר הלוי בר' טודרו"ס הלוי זצ"ל

וכשעמד הנשיא ר' אבדהם בר' שמואל בן חסדאי ז"ל על כל הכתבים הנזכרים שלח מברצלונ"א לרבי יהודה בן אלפכא"ר זאת האגרת

נדעך מימים ולא מעתה נשורך ולא מקרוב מעולם ומשנים קדמוניות אשר לא יספרו מרוב שרשך הנכבד נשמע בגוים ויסודך הזך נודע באיים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו אשר חכמים יגידו בלשונותם ולא כחדו מאבותם הגידו סוד התהלות וגרם המעלות והמסות הגדולות אשר ראו ואשר שמעו באבותיך הקדושים קדושי עליון כלם אנשים לא סר שבט מלכות מהם ומחוקק תום ויושר מבין רגליהם והיה צדק אזור מתניהם גדרו פרצות צבי הוא לכל הארצות חכמו על כן כבדו חכמים וידועים נכבדים על כן הוקירו נכבדים ושועים גדעו זדים אבדו רשעים החזיקו את ידם במדות הנכבדות האלה מעודם יען וביען כי הם שורש כל טובה ויסוד כל תהלה ועמוד כל גדולה הם הנקודה ויתר כל מדות יקרות הסגולה בהם נחלו כבוד ועוז ויתר הנחלות תהלה לאל לא נופל אתה מהם כמוך כמוהם הנחילוך ונחלה הרישוך וירשת נחלת חכמה מפוארה ירושה היקרה למרבה המשרה אתה עתה תעשה מלוכה בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ואלו בימיהם יצא הקצף הגדול הזה בישראל וקמו בחייהם בני עולה מרגיזי אל מוציאי דבה על משיח יי' בבית משה מורה צדק ודבריו וחללו את ספריו ידענו באמת ובתמים כי הם היו מן הראשונים ולא מן האחרונים לעלות בתחלה לצבוא צבאותיו ולאסוף כל מחנותיו לקנא את קנאתו ולערוך מלחמותיו ונלחמו איש באביו איש בבנו ובאחיו כי למי היה מטה עוז מקל תפארה ולמי הלא להם עצה גבורה להם לבדם נתן משפט הגאולה לעשות באויבי השם ית' נקמה לקלים המרוץ ולגבורים המלחמה לכן מן היום אשר סבלנו על שכמנו עול פריצי עמנו ונשמע קולם בכל הארץ תמהנו וכמהנו כל קהל ועדה הלובשים על יי' ועל משיחו קנאה וחרדה כי לא ראינו בראש לוחמי מלחמת תורה ותעודה דגל מחנה יהודה ולא עוד אלא גונבי לבבות חושבים לרעה רבות מחשבות אנשי מצות ומריבות גנבו דעתיך וזממיך השיאוך יכלו לך אנשי שלומיך בחבלי לשון משוך בעבותות לצון לקחוך הסיתוך נחשים ללכת לקראת נחשים לחלל צאן קדש קדשים ולהלל בנים כחשים ומרחוק נצחוך אנשי תואנה לקחת בידך חרב היונה ככל הכתוב בספרך המלא סודות המדבר בשפת משלים וחידות אל החכם הנכבד הדר זקנים ונשוא פנים רבי דוד בן קמחי י"א האיש כמוך יסיתך נחש אם אנוש כערכך תפתנו כל רוח וישיאנו נחש איה עיני שכלך? העיני בשר לך הלא ידעת אם לא שמעת הלא הוגד מראש לך כי האנשים ההם מלבד שרשם הידוע ומקומם הגרוע ואת אשר ליקחו בדברי תורה כל ימיהם להרע בו יגעו ולהטיב לא ידעו והנו עמם מכלל דברים מפוארים הנמצאים בכלים מכוערים וגדולה מזאת כי ראינו מופת הדור ופלאו רום השכל ושיאו מושב היקר וכסאו גליל ההוד וצבאו החכם הגדול הנשיא הלוי רבי מאיר ב"ר טדרו"ס הרעים שחקיו ושלח ברקיו דרך קשתותיו וכונן חצי מליצותיו ואלו כמבראשונה הם בני גילו והדומים לו אזן וחקר ותקן משלים ומליצות והביא עצות והקדיש קרואיו ורבה צבאיו אמרנו סוד יי' ליריאיו לא נפלינו עליהם ולא הרהרנו אחריהם אך עתה בראותנו חלול עצמו והודו קנאו לו קנאה גדולה אף על פי שמחל על כבודו ועם כל זה לא נטוי רגלינו לא שפכו אשורנו מנתיב כבודו ואהבתו היקרה ולא סרנו מני דרך הטובה הגמורה לערוך לפניו שלחן שלומים רבים וכן שלמים ולצאת בכל עת לקראתו לשחר פני מעלתו ולסור לשאול בשלום תורתו ירום לעד קרן חכמתו ותנשא מלכותו חי יי' וברוך צורי אם אחרתי עד עתה מבוא אחריך ומהודיע כל זאת יקריך אלא מפני שמעט הימים אשר התענגתי בכבוד חברתך וחסיתי בצל החכמה צל אהבתך מכבד כל דברי רבינו מורה צדק ראיתיך ומחבב כל ספרי חכמותיו חזיתיך ומתפאר בו על גאון ורב שמעתיך ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולכל בית אביך לכן אחרי כן כל הימים למשה בחיר שוכני סנה חשבתיך מקנא על כל מקנא ומעביר קול במחנה קול שוע קול רעש מלחמות קול שובר ארזים קול חוצב להבות מרבבות רבבות מליצות יוצאות משפתות ברורות וצחות ולשון מדברת נכוחות והלהבות להבות ריבות בוערות מקרב חדרי לבבות לחרוך רמיה וכל מורד ברבו ולשרוף כל איש אשר רוח שקר בו ובקרבו ישים ארבו ומאז ועד עתה הכינו לצאת מלפניך הכרים והרצים מבוהלים ונחוצים והנוגשים אצים להעיר כל בן חיל אשר בקרבנו לחזקתנו ולאמץ את לבנו לחגור על ירך חרבנו לרדות אחר בני עולה בני דמים ומרמה ולהכותם עד חרמה ולכלותם מעל פני האדמה ואולם אם עד כה נואשת ומענות אף אתה חלקך החרשת אולי דברי הנאצות הנשמטים מים עד ים לא שמעת אותם על בוריים ולא ידעת תוכן אודותם ולא עמדת על אמתת סודותם על כן כתבתי לכבודך כל הדברים בארוכה ואחריך אל כל נגידי עם ישראל למען תראו ותבינו תשמעו ותאזינו ותשלמו לנו הימים אשר הסיתו אתכם בני אדם ארורים כי גרשונו מהסתפח בנחלת חברתכם והסכמתכם ואם אתם תחרישו מי ידבר ואם אתם תסבלו מי ייסר בפי מי בלעדיכם להבין שמועה וביד מי מקל ורצועה להכות ולהוכיח כל עושה חונף ומרבה תועה אחלי אדוני! אתה ורעיך אנשי השם קומו והתגברו עוצו ודברו הוכיחו יסרו זדים ארורים אשר חטאו ויחטיאו שפכו חמתכם על הכורעים לבטל ובשם יי' לא קראו והנשארים ישמעו וייראו על כן משחך יי' אלהיך ונתן לך לב לדעת עין רואה ואוזן שומעת לשמור את דרך עץ החיים ומלך עולם אלהים חיים יתן לך אורך ימים ושנות חיים כרצון נאמן מעלתך שומר ברית תהלתך ועבד אהבתך:

אברהם ב"ר שמואל הלוי בר ר' חסדאי תהא מנוחתו כבוד

שיר מרב ששת בן יצחק הנשיאי

נגד רבינו מאיר הלוי

שאלוני ידידי איך יכונה

בשם מאיר והוא הולך חשכים

השיבותים כבר קראו חכמים

ללילה אור והוא מן ההפכים

אגרת הרמב"ם

אגרת מראש אמנה חברה סדרה וגם הכינה הרב רבינו משה ב"ר נחמן ז"ל אל רבני צרפת על אודות ספר המורה נבוכים שחיבר הרב הגדול רבי משה בן הרב הגדול רבי מימון ז"ל:

טרם אענה אני שוגג עוד אדבר ולבי מפני היראה מתמוגג ינתקו מורשי המחשבה וארשת השפתים והקולמוס והמגילה ינועו בין הידים כאשר ינוד הקנה במים בשמעי אריות שואגים ממעונותיהם לביא וליש מהם רעם שירים ותרועה חובטים במקל ומכים ברצועה לכבוש כל באי עולה תחת רגלי כבודם טול מקל והך על קדקדם ובעפפם תרבה על פנינו חרדו רעיונינו ונבהלו עשתונותינו ואיך יוכל לדבר נכוחות ומה ישיב על תוכחות עבד נבזה בעיניו ונמאס לבו בקרבו המם ימס פן תאכלנו האש הגדולה והשלהבת העולה כי דברי תורה שמחים בהם כנתינתם מסיני בעסקן בהם לשמן ובאתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל פתיא אוכמא לתמן ואם אמנם יסתיר פניו מהכינו רעיוניו אחרי המראה נגהים גדולים בערו מהם ודמות רקיע נטוי על ראשיהם וגובה להם ויראה להם וכבוד ה' אלקי ישראל עליהם ואדע כי כרובים הם הפורשים על המוני ראיתי עמהם המונים המונים רבי התחכמונים המה פנים הנראים במרכבה והמה האותיות אשר בצבא המה ראשי העמודים המה נשיאי המטות המה העומדים על הפקודים ומי מכלכל את יום בואם ומי העומד בהראותם ואף כי אנכי אענם איסרם בשמעם ובדרך תבונת אודיעם ואני כנמלה ואין בלשוני מלה בזוי עם ותולעת לא למדתי חכמה ודעת ואיכה על האתנים מוסדי הארץ נגביר חיילנו אפילו תורת חברות אין עלינו רק לפקוח עינים ולהטות למוסרם אזנים ולבי וכליותי אשתונן ועדיהם אתבונן רוח מפיהם תורה מפי ספריהם מוסר מפי כתבם מורה הנני הקטן בשבטי הדל באלפי לא אמנע עטי ולא אחשיך פי לובש אימה רתת וזיע כורע על ברכים קידה על אפים השתחויה זו פשוט ידים ורגלים אדון לפניהם בקרקע אשיבה כהלכה אשאל כענין ואם ידעתי גדולתם בחכמה ובמנין והדין אשר דנוהו ידעתי כי בצדק שפטוהו ומה התלמיד אשר יבא אחריהם את אשר כבר עשוהו רק אנכי היום כקטן אשר שואל מפי מלמד וכתלמיד אשר לעמוד על דעת רבותיו חומד ואין הביישן למד והסירותי מסוה הבושה מעל פני ואשים דברי רבני צרפת נגד עיני בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ אשר בם כל תלמיד עולפה להשיב קושיות ולרבות הוויות ישאלו אותיות ובהקשות על גזרותיהם ובהשובו על דבריהם אשאל מה ואיך ולמה ורוחי רוח נדיבה ממקום אהבה נושבת לא רוח זרה ותלונת מחשבת רק כשואל אזנים למלמדו קשבת והחפץ בלבו להבה ושלהבת פנים מצרבת וכי מלתי מלים וכאובות חדשים נבקעתי ולשוני בחכי תדבר ולא ממני תטיף ולא ידעתי הורוני רבותי ואני אחרי מוסר שפתותכם לא אמוש כי תלמדוני דינכם בצדק גזרתכם ומשפט אמת אשר חרצתם השמיעוני ואם צדקכם כשמש בחצי השמים ומתוק האור וטוב לעינים וטח מראות עיני ולבו מהשכיל קטן מהכיל חכמתכם הגדולה אשר רחבה ונסבה למעלה אל נא רבותי כבהמות תחשבוני כתבנית שור אוכל עשב אל תראוני כתבו לו מאיזה טעם דנתם לא לאוסופי אדינייכו אלא כגון דא ודאי צריך לאודועי ומאחר שלא זכינו פא"פ לתשובתכם נצפה לדעת קשט אמרכם מפי ספרכם נתחנן שהמדינה הזאת משובשת בגייסות ולא אפשר למייתי קדם רבנן רבותינו הצרפתים תלמידכם אנו ומימכם אנו שותים הגיעוני דבריכם נדון בהם ואין אנו כחולקים עליהם אבל כמו שאמרו בירושלמי לית ר"ל מתרם לקבל ר"י בגין למפלג עליה אלא בגין לאפוקי עובדא מינייהו ועל הדרך הזה ועל הענין אשאל מלפני כבודכם אזין עד תבונתכם אחרי הדברים והאמת בראותי עצתכם הטהורה נסכמת עדתכם הקדושה חותמתה כל ארץ צרפת רבנים ושרים פנת שבטה כולם הסכימו לנדות ולהחרים על כל איש אשר ידו הרים להגות בספר מורה נבוכים וספר מדע וקרנו יגדע עד אשר יגנזו גניזה עולמית וזה תופס דבריכם מעט מהרבה וניצוץ מהמדורה גדולה אשר לא תכבה ולמה קדושי עליון פרשתם לרב הקהלות רשת החרם לקטף עוללות ואשכול להשחית את הכל כי תתנו ארץ הלזו לבוז ולמשיסת רכושם ולשאול באלה נפשם ולא נתתם כבוד להרב הגדול אשר בנה בתלמוד מגדול מגדול עוז לשם ה' ומקדש להמוני המון עם הארצות העולים בפרצות ובית תלמודנו השמם שממת עולם יקומם בכל גלות החל הזה בספרד ובארץ המערב ואל המזרח ואל הצבי היה מושיע ורב כמה נדחי חכמה קבץ כמה בה"מ רבץ לכמה רעבי תושיה נתן מימיו נאמנים והשיב בדברים הנכונים ואם אתם בחיק אמונה אמונים שתולים בחצרות הקבלה דשנים ורעננים הלא תשימו לב ליושבי קצות כי השיב לבצרון אסירי התקוה ומוכרחי התאוה השביעם באמונתנו ובקבלתנו נפשם הרוה תחת אשר מלאו כריסם מהבלי היונים והאכילו בטנם הזיות ילעיגו בשפה לנפשות הבוטחות ולנשמות המקוות יניעו ראש לתורה וכי אין טעם לעבירה ואין ריח למצות בדרכי תורתינו לא יעמיקו ובילדי נכרים הספיקו ולולי מדברי הרב ומפי ספריו חיו ונפשם מדשן חכמתו ירויו ובאהלי תעודה ישליו כמעט רגליהם נטיו הלכם גאוני התלמוד הטריח עצמו? והוא כמוכרח ואנוס לבנות ספר מפני פלסופי יון שמה לנוס לרחוק מעל ארסטו וגליאנום השמעתם דבריהם אם טעיתם אחרי ראיותיהם? לא אליכם רבותנו הביטו וראו היש מכאוב כמכאובינו כי גלו מתורת אביהם אשר בעונותנו שריד בגלות ירושלים אשר בספרד והותר לקרובי מלכות ללמוד חכמת יוונית להבין בחכמת רפואות לשער כל מדה ולדעת כל תבנית ויתר החכמות ותחבולותם להחיות נפשם בחצרות המלכים ובטירותם אף כי אלה חכמות מותרות רבותינו ז"ל הזהירנו בהם וצוונו עליהם וכאשר אבדו ספרי חכמותנו באבדן מולדתנו והוצרכנו ללמוד בהם מספרי היונים והעמים שונים נמשכו הלבבות אחרי היונים התחילו בשבח וסיימו בגנות והנה שם הרב ספריו כתרים בפני פורעניות מגן הוא לחצי קשתי בני יון החוקקים חקקי און להעלות הטובעים בבור שאון מטיט היון והנראה לכם מן הספר ההוא בפרקיו וחלקיו כי לקרב רחוקים נטה מהקו בעקבי פולסופיא יצא על דלתי חכמה נקש קשה בעניכם שדחה אויביו בקש למה פלילי צדק לא תתנו מחסום לפי ספרכם על פני אמריכם ללמוד אתכם דבריכם זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לכ"ש האמר באזנינו בגאוה ובוז מילין דלא נשמע לכם עין קהלתנו דמוע תדמע הוצאתם עתק מפיכם דברים הנראים לקנאה ושנאה נאמרין אסור לשומעם אף כי לכותבם ומכ"ש לאמרם שכתבתם ואמרתם על הקדוש ההוא בכל גלות צרפת וספרד לא קם כמוהו המורה יורה מי כמוהו מורה ובכל מיני חכמות בקי משנתו קב ונקי פערתם פה לבלי חק והעתרתם בדברים הנשמעים למרחוק באמרכם על הגאון יש לנו גדול ממנו שנעשה צדוקי (פירוש ינאי המלך בימי חשמנאים כמבואר ביוספין ע"ש) הנה זאת לא צדקתם אענכם לא דברתם נכונה בעבד ה' ואוכיחכם ואקרבה לענות כי לא אשא פני איש להשיב על זה אמהר ואחיש ואל אדם לא אכנה אל הגאון ומוראו אקנא מדוע את הרב ממעשהו תפריעו וצדיק כביר תרשיעו הלא שאלתם עוברי דרך המאריכים לשון המפליגים מליצה הנושאים משל בערך בתהלת הרב הגדול במעלת חסידותו בתוקף אמונתו בעוצם ענותנותו בגדולת יחוסו בנדבת ביתו במעשיו הנפלאים במליו הנוראים בהיותו ביראת אלהיו דבק וחושק ובתלמודנו נושק אוהב דברי חכמים ומחבקן הם מחמד עיניו ומחמד לנפשו עטרת לראשו האם ראיתם ספריו אם דקדקתם בחבוריו השמעתם אותו מבעט באיסורין בקלין וחמורין אם השמיט כל תקנה וגזרה ולא עשה סיג לתורה אם העלים עיניו מעירובין וידים אם שכח עומר בגורן בעוף וגבינה הנאכלין באפקורין והלא החמיר בהן ויותר מן הדין לא לכם רבותינו להקל ראש כנגד המזרח מי הכה הצדוקים אשר היו כגבורים חוסים מי נתן הביתוסים לשוסים הלא הרב ז"ל כי ה' עמו והוביש רוכבי סוסים והוציא אדיריהם מחצר מלך מצרים מפחדו יגורו ומשאתו חרדים ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד הרב עליהם ונתחזק מוראו על כולהם והנני מעיד עלי לפני רבותי שמים וארץ כי שמענו ממגידי אמת שבכל ארצות מלכות תימן קהלות רבות עוסקים בתורה ובמצות לשמן והיו מזכירים שם הרב בכל קדיש וקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מיימון אשר האיר עיניהם בתורה והעמידן בקרן אורה לבטל מהן גזרות קשות וכובד המס כי היו כטיט חוצות מרמס ומעליהם עול מלכות הרים ויחלו מעט ממשא מלך ושרים וקהלות האלה בשמעם את דברי האלה היוצאת הלא יפרקו עול המורא ויגלו פנים בתורה להתריס כנגד רבני צרפת ידברו ואיש את רעהו יעזורו לחזק מתנים ולאמץ כח על דברי הרב הגדול וללומדי בספריו יאמרו חזק והברק כמראה הבזק להחזיק ידים ולהוסיף ישיבה עוד ולאמץ מאד תעשה תורה כשתי תורות וכל ישראל שתי חבורות אלה ישפטו בעמק יהושפט ואלה יבאו ונחו בנחלי הבתות ושתה ישתו אשר אין משפטם לשתות אלה יעמדו על גזרתכם ואלה לא יחושו על מעלת תורתכם והלא אפילו לאנשי ביתו של אדם עבדיו ושפחותיו הכנענים צוו רבותינו שלא להטיל אימה יתרה עליהם שמא יאכילוהו דבר איסור ואפילו בשלשה דברים המוטלים חובה על הבית הצריכו למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה וזהו ק"ו שאין עליו תשובה על אחת כמה וכמה להזהיר את הרבים וליסר קהלות גדולות עם עצום ורב אשר בהם כמה חסידים וכמה חכמים שהכל חייבין בכבודם הרבה משתים עשרה רבוא אדם כל שכן וכ"ש שהיה צריך לבא במטי וליסר בנחת ולואי שיהא בדור ראוי לקבל תוכחה כי העזות פורחת שובבה העם הזה משובה נצחת ואם תגזרו דבר שלא יהיו מקבלים מחיבה לא יחושו לחרם מניינכם ויאמרו לעיניכם אדרבה ויהיה לרגלם רשת ולמכשול סבה ואין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה ולמה רבותי וגאוני תבלעו את נחלת ה' והנה אנו קבלנו גזרתכם ונזהר מחרב פיכם עד תחקרון מלין ותשמעו אמרים נכוחים כי אין סביבותנו פחים אין בארצותנו נודד כנף ופוצה פה ומצפצף כנגד קבלתנו אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו ואמנם כי מבין ההרים מרכבה יוצאת אשר בה הסוסים שחורים וחרב המחלקת בתוכם חזיתי מעלה עשן כנגדם ראיתי והנה הרב ר' שלמה שם ישר ניכר עמו כי ריב לחכם עם חבריו עם חכמי ארץ יתווכח ואנחנו לא ידענו קשט אמרם דבר מי יקום ממנו ומהם ואמת שמענו את הרב הגדול מחזיק במדרשי רבותנו ובהגדתן שכל הדברים יהיו בהוויתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן בגיהנם וגנת ביתן המחכה יראה והמכחיש לא יזכה לראותן ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן ואתם רבותינו הקדושים קובלים עליכם פרושים אם באתם לגדור גדר להרים מדרכם מכשול ופוקה יצא מפיכם צדקה כי אולי ראיתם צורך שעתם ולהניח מקום לשלוח דברכם מהר כאשר הראה אתכם בהר הוא מגדל מונשטיפור המר והנמהר למה כללתם אותנו עמהם להכניס ארצנו בגזרת החרם והאלות ההם ומה לנו ולהם וגבול נתן ה' בינינו וביניהם ואחרי שאין במקומנו מחלקות ולא שוד ושבר בגבולנו אין אחריות חרמכם עלינו והנה קהלתנו חסים על כבוד הרב הגדול ומקנאים לו קנאה גדולה לכבוד תורתו וחסידותו ואת יקר תפארת גדולתו לא מהיותנו פוסחים על שתי סעיפים לסור מני דרך מני ארח רבותינו היפים אל הבלי פילוסופים ואם יעלה על לבם מקצתן מגזרתכם וע"כ ספר המורה ירחיקו ומדבר בעניניו שפתותם ידביקו כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו ובנתיבותו לא העמיקו מה יאמרו לספר המדע והמכתב מכתב אלקים אשר העתיקו מפתח לספרי הרב ז"ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו סופר מצות ה' עשה ולא תעשה מלמד לתלמידים כבוד ומורא בהלכות ת"ת יורה חטאים דרך בהלכות תשובה ובנחת ושובה ובלי קושיא והויות מפיק מרגליות כי לא מצינו דברי תשובה בתלמוד רק מפוזרים ומפורדים בין ההלכות וההגדות בלי ברורים ובכל חבורי גאונים הראשונים ואחרונים לא ממנו אותם ענינים דרושים לכל חפצהם ומזומנים כאשר המה מפורשים ומבוארים בספר ההוא הממולא פנינים המיוחס בספרים מבחוץ ומבפנים ומחסדכם רבותינו הודועונו מה לכם ולספר ההוא כי תורה הוא וללמוד אנו צריכים כי שמענו שאתם אומרום כי הוא ככופר מדינה של גיהנם מפני שאמר הנקמה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ותאבד ואנכי הצעיר לא האמנתי לשמועה כי קראתם אחריו מלא על פי הדברים האלה שהרי רבותינו ז"ל באותו לשון אמרו בספרא לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואינו יודע מה הוא כשהוא אומר והאבדתי הנפש למד על הכרת שאינו אלא אבדון וחס ושלום מלכפור כי יש גיהנם ותפתה וכפור וכל אדם בידו ידליק אורו ובורו יחפור כי המכחיש בזה קרע מטיל האמנה וכסות הקבלה בל יתפור ויעשה אדם כדגי הים ורמש וצפור אבל אמת ואמונה נכון וקיים כי לאלהים יקידת נור בציון אור לו בירושלים תנור מעלה עשן כקטור הכבשן וכך הוא בעיני אני הצעיר תלמידכם וכל חייבי כריתות יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש נפשם כלה מתוך דין שלה ומתבטלה והולכת לה וזה שאז"ל לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפה ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כלומר שמאותה שעה ואילך אינה במקום דין ולא במקום תענוג אלא בטלה ואובדת וזהו שאר"ל אין כרת אלא אבדן ונמצא דברי הרב הגדול קיימים שאמר הנקמה שאין אחריה נקמה הוא האבדון שהוא ודאי סוף הנקמה ותכליתה וחלילה שלא כפר בדין הראשון שבתחלתה שהרי הרב הגדול אומר כן באותן ההלכות ונדונין על חטאותיהם וכו' וזה הדין בודאי במקום ההוא ואתה קרא אותו גיהנם או תפתה או עלוקה שהוא על כל פנים מקום המשפט שמה הרשע אשר שם שם אלהים לכלות הפשט ולהתם חטאת העוברים מקום אשר אסירי המלך שמה אסורים על כן אמר הרב הגדול ז"ל נידונין כפי רשעם ואח"כ יש לה חלק וזכות לעולם הבא אלמא אית דין ואית דיין נושא חשבון ונותן במנין מוריד ומעלה הורם ומקים הבניין וכן פירש הרב ז"ל באחרים ונידונין כפי גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים כגון המינין והאפיקורסין הרי שהפריש הרב ז"ל בין חייבי כריתות ובין הנדונין לעולמים לפי שאלו אובדים ואלו נידונין לעולמים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ואמת שלא ראיתי בכל דברי הרב זכר לשנים עשר חדש שהזכירו במסכת ראש השנה ובמקומות אחרים ונ"ל שהוא ז"ל סבור דלאו דווקא קצבה נקט שאין דין החייב כרת אחד שוה לחייב שלשים ושש כריתות אלא סימנא בעלמא הוא ומאן סליק לעילא ואמר דדווקא הוא זהו דעת הרב ז"ל ובוודאי דמתניתין דעדיות הויא תיובתיה מכל תקום המפרש כן אם אמת ואם שקר לא כפר ברבותינו ז"ל ולא פקר אבל בין טוב לרע כפי דעתו ביקר אזן וחקר וזה שלא הזכיר הרב דרכי גיהנם מפני שהוא אצלו מן הדברים המופתים בהעלם ענינם והוא תופס דרכי התורה בבאור הדברים המתבארים בהכרח וראיה גמורה זו היא דעתינו בדברי הספר הזה ברורה לכן נשאנוהו על כפים ושמנוהו בין העינים ולא דחינוהו ככם בשתי ידים וכבר ראו כל בני לוני"ל והרב הגדול רבי אברהם בר דוד ז"ל הספר ההוא ולא צוו לגנזו ולא קראו אחריו תגר ואין אחד מהם על לומדיו חרבו חוגר אבל כולם אוו לו וחזו בו ופתחו ואין סוגר והרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל השיב על מקצת דבריו ולא אמר שיש בו צד מינות וצד כפירה חס וחלילה וראיתי לרבינו הצרפתי ז"ל בתשובותיו במצות הנוהגות עתה בארץ ישראל שהגיטו ספרי הרב הגדול לידו והיה מתברך בהם ומביא ראיות מדברי הספרים ההם בשפה ברורה ובלשון מהודרת ומזכיר שם הרב לתהלה לשם ולתפארת ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופסים על ספר המדע באמרו שאין למעלה צורה ותבנית ולמה רבותינו תפשתם עליו בדבר הזה שהרי כל הגאונים בחבוריהם וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומפורט בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים ולא ישיגוהו גבולות ואיזה גבול ומקום יתארוהו והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ואמנם כי קצת הגדות הטהורות יבקעו יאורים בצורות ולהם סנסנים ופארות עושים פירות ופרי פירות וסודם כאשר יבחן ינעם ליודעי חן סוף דבר הכל נשמע כי על זאת האמנה אומתנו אומנה גם לחכמי צרפת אשר אמרתם צרופה דעתם יפה מצאנו שכתבו כן בחבורהם וכן ראיתי בחבור הרב החסיד ר' אלעזר בן ר' יהודא מגרמיזא ז"ל בספר הגדול שחבר והגיע ממנו לידי שער יסוד היחוד והאמונה וכתוב בו בלשון הזה ומה ה' אחד אחד כל אשר בו אין קצה לקצתו אין חקר לתבונתו וליכלתו אין קצה וליסודו אין לו התחלה וסוף יוצר הכל ויודע הכל אמת אין לו פנים ואחור וגובה כי אין קץ ותכלית לכל אשר יש בו ואין לו גבול ולא אברים לבורא העולמום ומה שכתוב בקרא ענינים גשמיים לא נכתבו כי אם להבין לבני אדם וכבר הזהרנו בתורתו שלא נחשוב עליו דמות וצורה דכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לא שיש לבורא דמות וצלם בריותיו אלא בצלמנו שאנו מכינים להתראות לנביאים פרצוף החמר הוא פני אדם דמיון הנבואה לנו מכבוד ויקר כמכובד בעינו בצלם שמלאכי השרת נראין בו זה בדמותנו ע"ד היקר והכבוד שחפץ באדם וכן פי' ר' סעדיה הגאון ז"ל וכל הסובר על הבורא יוצר הכל שיש לו צלם דמות ואברים אין לו אלוה כלל תראה דמתרגם פי ה' מימרא דה' בעיני ה' קדם ה' זהו לשונו ואלו דבריו ועוד ארז"ל באמת ובשבועה שאין ליוצר הכל ית"ש לא דמות ולא צורה וזה היו אבותינו הקדושים מאמינים וכל מה הכתוב בשיר השירים ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים אינו אלא משל תראה במדרש חזית וכו' עד וכל הרבנים ורבינו חננאל ורבינו נסים ורבי נתן ידעו וכתבו שאין דמות וגשם לבורא וקללו המאמין בזו ואברהם אבינו ע"ה הבין וידע זה ע"כ אני אומר באמת שהמאמין באלהותו יבין כי כמו שאין אברים לנשמה שיצאה מכסא קדשו כך אין לבורא גוף ודמות וצורה כלל המאמין אשריו ומי שלא יאמין ידון באש לא נופח כי הבורא הווה בכל וקרוב לגוף יותר מן הגוף לנשמה ואין דמיון לו בריך הוא ועוד כתב ז"ל באותו השער וכשהנביא יודע שרואה בכבוד כפי רצון הבורא באור האור יאמר ואראה את ה' כי את המלך ה' צבאות ראו עיני לפי שידע חפץ הבורא במראה הנבואית וזהו וביד הנביאים אדמה כפי שכלו המועט ומדעו מלמד לבני אדם דעת לא יהיה כוונתם בדבר הנראה לעין מלאכים או לעין נביאים לקרותו אל כי אם ביוצר הכל אשר אין לו דמות ואין לו קץ הוא בהויתו וביחודו בתוך העולם וחוץ לעולם ואין מחיצת הרקיעים והארצות והימים מקיפים אותו ולא גורעה ממנו וזהו ואתם עדי נאם ה' אלהים תדע בשכל מדע לבבך ותדע ותשכיל כי בורא העולם אין לו קץ וגבול וסוף וקנין לא קימה ולא ישיבה לא הליכה ולא עמידה לא עליה ולא ירידה אך כפי חפץ רצונו מראה כבודו וסודו לנביאים וזהו שאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ועוד אמר ז"ל ומה שאמר בספר הקומה א"ר ישמעאל אני ועקיבה ערבים בדבר זה זה שיעור הכבוד הנראה והבורא המנהיג והממלא כל העולמים ושכינת עזו בגבהי מרומים הוא אלהינו הבורא וזו היא האמונה הנאמנה ה' אלהינו ה' אחד הצדיקים רואים פני השכינה כנגדם כי יראו איך ממלא הכל וימשוך רוחם אליו וכשהם עולים נשרפים באש שלפני הכסא ואחר כך הם מונחים בצרור החיים ושם נהנין מזיו השכינה

תוכן העניינים

איגרות הרמב"ם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה