איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
ליקוטים מדפים הקטנים · דף מא.
תוס' בישראל מומר וקשה אמאי הוקשה קושיות שכבר תי' וי"ל משום דהנה לכאורה קשה מפני מה בשוגג פטור במנסך הא קא מתהני מאסורי הנאה ואם נימא דמשום כדי שיודיע היא דתקנו רבנן כן ויש כח בידם דהא דאוסר של חבירו הוי רק מדרבנן ורבנן תקנו דפטור מלשלם. אך קשה א"כ מסתמא מזיד איירי דומיא דשוגג דאלת"ה ליפליג בין יש עדים לאין עדים ולא בין שוגג למזיד וא"כ קשה האיך מהימן הא אין אדם משים עצמו רשע וא"ל דאמרינן פלגינן דיבורי' דנאמן דנתנסך אבל לא הוא אך אם אמרינן אין אדם אוסר דש"ש תו ליכא למימר פלגינן דיבורי' דהא אחר לא מצי לאסרה רק הוא הואיל דאית לי' שותפות בגווה וא"ל מתוך שנאמן על חבירו נאמן על עצמו הא כתב הט"ז להוציא מהחזקה של היתר אינו נאמן ועוד דהא דנאמן בשל עצמו הוי מטעם מיגו כמ"ש הש"ך בסימן ט"ז ביו"ד ס"ק כ"ג ואין אדם משים עצמו רשע אינו נאמן אפילו במיגו כמו דאיתא בחו"מ אך גבי שותפות בלא"ה א"ש דהא לענין זה אמרינן ברירה דמותר בהנאה דבדבר דרבנן אמרינן ברירה דהא אין עיקר הקושיא רק ממתניתין דהוי סתם. אך גבי אי אמרינן דבישראל אמרינן לצעירי' קא מכוון. א"כ קשה דלא מצי אמר הטעם כדי שיודיע א"כ במזיד לא מהימן וא"ל דפלגינן דיבורי' ולא הוא אסר רק מומר או נכרי קשה בכה"ג לא אמרי' פלגינן דיבורי' כמ"ש התוס' בכתובות גבי אנוסין היינו מחמת נפשות כיון דסתם צריך לפרש דזאת מחמת נפשות הוי הפי' לאנוסים דהוי סתם ה"נ הכא דמאי דאמר נתנסך יינך הוי הפי' מי הוא דלא מצי ישראל להיות מנסך ואמר על עצמו לא פלגינן דיבורי'. ומשני בישראל מומר דבהגבהה נעשה נסך ואפי' נאבד פטור ולא הוי מתהני מאיסורי הנאה ומיושב ג"כ קושית הפ"י דמקשה לימא דטעמא דשמואל דלא אמר כרב דמנסך ממש משום דאין רוצה לאוקמי בישראל מומר וא"כ הא אא"א דש"ש דבאמת כיון דלא ידע מקים לי' בדרבה מני' ולא הוי צריך לאוקמי מכי אגבהה הוא דקניא אין צריך לאוקמי בישראל מומר וע"ז משני הש"ס לשמואל דקים לי' בדרבה מיני' ואפי' אם אגבהה קשה אמאי שוגג פטור הא קא מתהני מאיסורי הנאה וצריך לאוקמי בישראל מומר ושמואל אין רוצה לאוקמי בישראל מומר ומיושב שם קושיית התוס' לשמואל האיך פליג על הך דינא דמדאגבהה קניא דבאמת לא פליג אך אין רוצה לאוקמי במומר כקושיות הפ"י:
והנה בתוספתא דקתני מפני תיקון העולם ולכאורה קשה ל"ל אמזיד תיקון עולם וזה לא שייך לומר דמפני תיקון העולם קאי אחד אשוגג לפטור וחד אמזיד לחייב דא"ל דבאמת התוספתא ס"ל כמ"ד היזק שאינו ניכר שמי היזק וקאי תיקון עולם אשוגג לפטור אכולם משא"כ רנב"י דרוצה לומר דכ"ע ס"ל דהיזק שא"נ לא שמי' היזק וא"כ שפיר קשה הך התוספתא וצ"ל דפליגי אם קנסו שוגג אטו מזיד אם לאו משא"כ המתניתין דהמטמא והמדמע ע"כ ס"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק דאל"כ תקשי סתמא אהדדי דחנן דמצי אמר הרי שלך לפניך דשמעינן דהיזק שא"נ לא שמי' היזק כמ"ש הפ"י בגיטין דהקושיא הוא דסתמא רימיא אהדדי להזקי':
והנה לר"י אפשר ג"כ אפי' אליבא דרב דס"ל דבדרבנן יש ברירה ותחומין הוא דאוריית' כמו דסובר ר"י דהוי חמור וגמל והטעם שם לר"מ משום תחומין דהוי דאורייתא וה"נ לר"י שם ועוד דבאמת ספק תחומין היכי דאיכא תרי ותרי דמוציא מחזקת טהרה אבל בנידון דידן אפי' הוי תחומין דרבנן מ"מ כיון דהוי חזקת שלא עירב לא אמרינן ברירה אפי' בדרבנן משא"כ היכא דליכא חזקה בוודאי אמרינן בדרבנן ברירה.
והנה הך דר' אבין דאמרי' ולבסוף תני המנסך משמע שם שכן הלכה כן כתב הפ"י בגיטין ומש"ה מקשה שם ולא ניחא לאוקמי דשמואל דקי"ל הלכה כשמואל בדיני וא"כ הא קי"ל כר"נ דאדם אוסר דש"ש ובישראל אינו אוסר ומש"ה לא רצה לאוקמי שלא כהלכתא הך דמנסך והנה כמ"ש הט"ז מתוך שאתה נאמן על עצמו נאמן על חבירו מקדשתיך ה"נ הוי הדין דאם אמר נתגיירתי ביני לבין עצמי דאינו נאמן וכתב הש"ך אם בא על בת ישראל לא פסלה דלזה אינו נאמן כיון דאין אדם משים עצמו רשע וא"כ לא שייך לומר מתוך דגם על עצמו אינו נאמן בכה"ג להפסיד לאחרים ה"נ בנידון דידן והנה רש"י פי' בגיטין לצעורי קא מכוון ולהקניטו בא ואי לאו לאודיעי' ל"ל דעביד:
והנה מה שהקשה הכו"פ אמאי לא משני בשותפות דכיון דהוי איסור דאורייתא על חלקו אסרינן מספק דלאו לא כוון לצערו י"ל משום מכח קושיא דהיינו מדמע צ"ל דכיון דהוי מדאורייתא בטל ברובא ממילא שרי למוכרו חוץ מדמי יין נסך שבו וא"כ אח"כ קנה עכ"פ החצי ממ"נ או דקניא בשיני מעשה. וא"כ כיון דהוי מדרבנן שפיר קשה ניחוש דלמא הוי לצעורי' וספיקא דרבנן ולקולא. והנה על תי' קו' התוס' דהיינו מדמע תי' דאי הוי תני מדמע ה"א מנסך קי"ל בדרבה מיני' קשה דהא הפ"י פי' טעמא דקי"ל בדרבה מיני' והוי לא שכיח. והנה הט"ז והש"ך כתבו בסימן ק"י דאפי' נאכל דלא שייך קנס שוגג מ"מ דאי שרינן נאכל יפיל לים א"כ ה"נ הכא כיון דהוה האיסור משום מדמע א"כ אפי' קי"ל בדרבה מיני' והוי ל"ש מ"מ אה פטרינן מדמע ידמע ויתנסך יין ביין נסך אבל אם נימא דבאמת אסר חלקו לגמרי משום דהוי שלו וא"כ הא כיון דלא שכיח לא קנסינן ושפיר צריכנא והקנס של חכמים אפילו שיצרוך לשלם להניזק מ"מ ל"ל למיקם בדינא ודיינא ולהזיק של אחרים. והנה כיון דבידו לחלוק הוי כמאן דחלקה וקניא בשינוי מעשה ואסרה. והנה מה שקשה מאי פריך הש"ס והא מנסך דאורייתא וקא קנים דלמא משום נגיעה דהא ע"כ צ"ל בישראל מומר וצ"ל כסברת רש"י דהמ"ל באית לי' שותפות או דסוגיא קאי למ"ד לא אמרינן לצעורי קא מכוון אך קשה דע"כ הסוגיא איירי למ"ד אין אדם ישראל אוסר דאל"כ קשה קושיות הפ"י דלוקמי בשוגג הטעם כדי שיודיעו אך א"ש דמש"ה צריך לאוקמי בישראל מומר משום הקושיא דהיינו מדמע משא"כ לר"מ דחייב ג"כ שוגג צריך מנסך אע"ג דאיסור דאורייתא קניס שוגג אטו מזיד וא"כ כיון דקתני מנסך סתם משמע בכל ענין דמצי לאשכוחי פריך שפיר ואמאי קנסו לר"מ מנסך: