איגרא רמה חלק ב· רבי משה משולם איגרא
חידושי אגדות
איתא במס' תענית דף ג' ע"ב בטל לא חייבי חכמים להחזיר למימרא דשל לא מעצר דכתיב לך וכו' ואתנה מטר ואלו טל לא קאמר למימרא דטל לא מעצר וכי מאחר דלא מעצר אלי' אישתבעי ל"ל וכו'. והקשה הראב"ד דה"ל וכי ח"ו אלי' בשיקרא קא משתבע וי"ל משום דהנה זה הטעם שהצדיקים משתבעין כדי שהקב"ה דגזר יעשה כן דהנה הרמב"ם פסק דאם נשבע על אחרים לעשות דבר יש לאחרים לעשותו בכדי שלא יבוא לידי שבועת שוא ומש"ה נשבעים והקב"ה מקיים בכדי שלא יבוא לידי שבועת שוא. אך לכאורה הא איתא דאם נשבע שלא ישתדל בצרכי ציבור הוי נשבע לבטל את המצוה ולא חל שבועה וא"כ אפי' מקיים הוי שבועת שוא וא"כ בכאן שלא ירד המטר הוי אין לך צרכי ציבור יותר מזה ובלא"ה לא חל ואמאי מועיל השבועה אך י"ל דהא כיון דהישראל לא מעליא וא"כ מגיע שלא יוד המטר וא"כ לא הוי לבטל את המצוה אך באמת הא בטל לא מעצר אפי' אם הם לא מעליא וא"כ ע"ז הוי לבטל את המצוה אך הא איתא בש"ע דע"י כולל שפיר חל לבטל את המצוה ג"כ והוי חל ע"י כולל בגשם שחל שלא ידד דהוי הדין כן שלא ירד הגשם הואיל ואינם מעולין אך לבתר דמיתשל אלי' על השבועה אמר לך ואראה אל אחאב ואתנה מטר וא"כ כיון דנעקר הנדר מעיקרא וא"כ לא הוי כולל וא"כ ממילא לא חל על טל דכיון דליכא כולל. והנה בתשובת מהרי"ט כתב דבאמת אם מתחרט בנדר אין צריך לשאלה רק באדם דהוי אין ברירה וכמ"ש הרמב"ן דאדם מלא חרטה משא"כ הקב"ה וא"כ א"ש אך דקושיו' הש"ס ל"ל לאלי' לאשתבועי דהא אלי' אשתבע לקיים מה שכתוב בתורה לאפוקי מאחאב וא"כ לטל ל"ל אישתבעי ומתורץ קושיות הראב"ד:
במדרש והמים להם חומה מלמד שירד סם ואמר רבש"ע לא עבדו ישראל ע"ז במצרים ואתה עושה להם ניסים וכו' מה הללו עע"ז אף הללו עע"ז אמר להם הקב"ה שוטה שבעולם והנה לא עבדו אלא מתוך שיעבוד ומתוך שיתוף ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. והקשה בספר פרשת דרכים למה אמר תרי טעמים ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון וי"ל משום דהנה יש ליתן טעם דבישראל שוגגין פטורין ואין שוגג לנכרי משום דהנה איתא במס' ר"ה האומר ע"מ שיחי' בני ה"ז צדיק גמיר והקשה הש"ס שם ותירץ כאן בישראל דבישראל אפי' אם לא יחי' מ"מ לא יתחרט משא"כ באומות העולם דעושה רק בשביל זה. ונמצא היוצא לנו מזה דאומות עושין רק בשביל לקבל פרס ולא מאהבה משא"כ ישראל עובדין מאהבה. והנה בשלמא בישראל שפיר שייך דהוא רק שוגג ובאמת רצונו שלא הי' עושה כן משא"כ באומות העולם שמה שהם עושין מצוה ואין עושין עבירה הוא רק מיראת העונש וא"כ לא שייך אצלם שוגג דהא אם אין עושין הוי רק מה דאנו עושין הוי רק במעשה דהא מחשבתו אי לאו העונש היו עושין וא"כ י"ל כי עשה שוגג מאי אמרינן דהוי במחשבתו אינו רוצה לעשות ובשוגג עשו דהא שוגג ואונס הוי חדא כמבואר בפוסקים גבי אכילת איסור בא"ח בסימן קצ"ו סעיף ב' בט"ז דשוגג ואונס דין אחד וא"כ הוי שוגג אך על גוף שלא לעשות הוי אונס וא"כ ה"פ אתה דן שוגג כמזיד אצל ישראל ואצל אומות אתה עושה אונס כרצון ומש"ה אין לאו"ה שוגג ומתורץ שפיר. ועפ"ז י"ל מדרש אעברה נא ואראה את הארץ אמר הקב"ה למשה משה אם אעברה נא אין כאן סלח נא ואם יש כאן סלח נא אין כאן אעברה נא. דהנה בתהלים איתא במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך וי"ל דה"פ דהנה תשובה הוי באותו פרה באותו מקום ר"ל דיזדמן לפניו עבירה ולא יעשה. וא"כ מ"ה באם עושה תשובה מיראה נשאר שוגג דהא ממ"נ אם יזדמן לפניו עבירה וא"כ הוי חרטה דאינו רוצה לעשות במזיד היאך הוי חרטה גם על השוגג וזה אמר במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך ר"ל ארחו דעבירה יהיו נעשה זכות לשמור כדבריך וזה אמרו בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך ר"ל דהוא מתפלל דלא יזדמן לו שוגג וא"כ מוכרח דגם על שוגג יש לו חרטה. והנה יש ליתן טעם דמי הקדימנו ואשלם ר"ל דאם עושה מיראה וא"כ אם עושה מיראת העונש כבר שילם לו הקב"ה מה שהוא רוצה שלא יבוא עליו העונש וא"כ לא הקדים משא"כ אם עושה מאהבה. והנה יש ליתן טעם דאין הקב"ה נוטל מצוה בעד עבירה דאמרינין בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד דבאמת מי הקדימנו ואשלם וא"כ ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הא ע"פ הדין א"צ לשלם לו כלל וא"כ רשעים שמהפכים מדה"ר למדה"ד וא"כ בדין אין לו כלל מצוה משא"כ לאחר שעשה תשובה ולבסוף ורב חסד ויש לשלם לו בעד המצות. והנה הפרשת דרכים כתב ישלם ד' אשר באת לחסות דבאמת כיון דאינו מצוה ועושה הוי הקדמה דהא הו"ל בית ואעפ"כ אינו מצוה דבשלמא בנוי שהוא מצוה שפיר שייך דבשביל זה עשה לו הבית יעש"ה. וזהו הפי' שאלו מ"ה כתיב בתורה אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ד' פניו אליך. אמר הקב"ה איך לא אשא פנים לישראל שאני כתבתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין עד כזית ועד כביצה. וי"ל דה"פ דבאמת קושיא שלהם דתשובה נעשה כשוגג ובאומות אין שוגגין ובישראל יש שוגגין. וע"ז תירץ איך לא אשא פנים דהא הם מחמירין על עצמם וא"כ דלא הוי בשביל אונס וא"כ שפיר יש להם שגגה משא"כ באומות. והא דנקט ב"ה משום דמאסו בשלשה ואין בן דוד בא עד שיבקש שלשה ובברכת המזון יש הנהו שלשה אלה ישראל ומלכות בית דוד וב"ה וגם תורה ועוד דהוי הם מוקדמים לפי ס' הפרשת דרכים ולפי סברתי ג"כ דכיון דעושין מיראה. וא"כ שפיר נוטל המצוה בעד עבירה דכיון דמן הדין יש להם לשלם ש"ט:
וא"כ ה"פ דבאמת גבי משה רבינו וכי לאכול מפריו הוא צריך אך כדי לקיים מצות התלויות בארץ אך הא הקשה הפ"י הא הוי חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה וא"כ ה"פ א"ל הקב"ה אם יש כאן אעברה נא דבאמת מה הוי דחישב הא עכ"פ לא עשה א"כ אין כאן סלח נא דהא (לפי סברא זאת) לא מהני שוגג דכיון דעיקר הו עשי' אלא ודאי דעשי' לא איכפת לן דכיון דמחשבתו הוי על טוב דהא ברצונו לעשות ולקיים אך דהם שוגגין עכ"פ מחשבתו מהני א"כ אם אין כאן אעברה נא יש כאן סלח נא דשוגג ואונס הוי חדא מלתא כמו דכתב בט"ז באו"ח סימן קצ"ו סעיף ב' והבאתיו לעיל וזהו הפירוש על שלא ברכו בחורה תחלה דאם הי' ברכו תחלה וא"כ אשר נתן לנו תורת אמת וא"כ הוי הקדימנו דהא דלא הוי הקדמה משום דעשה לך הגוף כדי לעשות המצוה משא"כ אם אני משבח על שנתן לנו התורה וא"כ הוי שפיר הקדמה והי' מחשב נגד עבירה וא"כ זהו הפירוש אתה החילות להראות את גדלך זה המן ר"ל דהוי הקדמה דהא אם אני רוצה לעשות מצות התלויות בארץ אע"פ דיכולין להיות בלא ארץ ולהחיות וא"כ אם ירצה להיות בארץ ולהחיות א"כ הוי הקדמה. וכי לאכול מפריו הוא צריך אלא כדי לקיים אני נותן לך שכר מצוה ולכאורה קשה וכי משה רבינו עביד ע"מ לקבל פרס. וי"ל דה"פ דהנה שכר מצוה מצוה וכתבו המפרשי' דזהו הוי שכר דעושה מצות הבור' (ר"ל דשכר מצוה גופא היא המצוה דזה רצון הבורא להיות שכר מצוה) וא"כ ה"פ כדי שכר מצוה ר"ל דזה שכר מצוה ועושה מצות הקב"ה אני נותן לך שכר כאלו עשית ר"ל דהשתא הוי מצוה שלי וא"כ הוי לך שכר דעושה השתא המצוה מצוה (וגם שכר משכר מצוה יש לך ודו"ק) ובזה א"ש הלשון דאמרינן במס' שבת דיצחק אמר בשעה דהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראו בני וכו' והלשון לפניך פי' דהקדימו קודם דאיתא מי הקדימנו ואשלם וא"כ זה אם עושה מיראה ומשא"כ מאהבה הוי שפיר קדמו לפניך ודייקא לפניך:
במסכת ברכות אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתיב אשר לא ישא פנים וגומר וכתיב ישא ד' פניו אליך אמר להם הקב"ה איך לא אשא להם פנים אני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה והוא מאמר סתום בגמרא שבת רבי דאתא מדוד מהפך ודריש בזכיתי' דדוד וכו' בתהלים. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו וגומר. ביומא האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ל"ל חרי זימנא הא קמ"ל כדרב הונא כיון שעבר אדם וכו' נעשה לו כהיתר דאכתי קשה ל"ל תרי זימנא וי"ל דהנה איתא בשל"ה שכל אדם כשעובר עבירה נראה ממנו שהוא כופר בעיקר כי איך מלאו לבו לחטוא נגד מלכי המלכים שרואה במעשיו ואף נגד מלך בשר ודם החוש מכחיש זה אם לא שכופר בהשגחה ואיתא בשל"ה שאין התשובה מקובלת עד שמעידין עליו בפמליא של מעלה ששוב לא יחטא ולפי דברי השל"ה הראשונות שפיר משכחת לה ששוב לא יעשה דהא החוש מכחיש ולזה נ"ל פירש הפייט אם כבנים וכו' אם כעבדים עינינו לך תליות עד שתחננו וכו' וי"ל דהנה איתא במפרשים העושה תשובה מאהבה הוא במדרגת בן. ומיראה היא מדרגת עבד. וכמאמר הכתוב אם אב אני אי' כבודי ואם אדון אני אי' מוראי ולזה אמר שפיר הממ"נ אם כבנים בוודאי רחמינו:
ואם כעבדים ומספיק התשובה מיראה דהא עינינו לך חליות וא"כ ממילא זה הוי חשובה דהא כיון דאנחנו מצפים לך לקבלות התשובה אנחנו מודים בהשגחה ושוב לא נחטא. וכנ"ל והנה יש עוד תשובה המבואר בכל המפרשים זו תשובת המשקל שבא עבירה לידו ופירש ממנה. והנה איתא בגמרא קידושין און אם ראית בלבי לא ישמע ד' דמשמע דלא מעניש על המחשבה וכתיב למען תפיס כל בם. ומשני דהיכא דלא עבר מעולם אותו העבירה אין עונשין על המחשבה:
דהא כיון דחזינין דלא עשה המעשה אבל היכא דעבר ושנה דנעשה לו כהתר מעונש על המחשבה. דמזה שלא עשה המעשה לא מוכח שפירש דהא נעשה כהיתר לו ואמרינן דלא פירש מחמת יראת המקום רק בלא"ה לא רצה. ע"פ דברינו הנ"ל יש לפרש דברי הגמרא האומר אחטא ואשוב בתרי זימנא אין מספקין כו' משום דהבחינה הראשונה אינו מועיל דהיינו שיועיל התשובה משום שמאמין בהשגחה ושוב לא יחטא וכנ"ל דהא הוא ידע בהשגחה בשעת עבירה דאמר אחטא ואשיב רק ידע רבונו ומרד בו וגם הבחינה השנית אין מועיל דהיינו תשובת המשקל. דהא כיון דאמר חרי זימנא נעשה לו כהיתר ואינו מוכח שפירש מחמת יראה רק מעצמו לא עשה וכנ"ל. ונ"ל דברי הגמרא בחגיגה ע"ז ידוו כל הדווים אשה הפרם וד' יסלח לה מי שעלה בידו בשר טלה וכנ"ל ונראה טעמא דהא עיקר הטעם דאין עונשין על המחשבה משום כיון דלא עשה המעשה וכנ"ל וכאן הוא עשה המעשה ושפיר מענש על המחשבה. ודמי למי שעבר ושנה וזו פי' הפסוק אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו וקאי אמי שעלה בידו בשר טלה. דמ"מ בלב עשה עבירה והשיב על זה הא אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו דהיינו אף שחשב מחשבת עון מ"מ כיון דלא פעל עולה הוי בדרכי' הלכו כמאמר הכתוב הנ"ל און אם ראית בלבי לא ישמע ד' לזה משיב אתה צויתה פקודיך לשמור מאוד היינו וזה הוא היכא שפירש מחמת ציוו המקום אבל לאפוקי בעבר ושנה כו' וכנ"ל וזה טעם ג"כ בעלה בידו בשר טלה דג"כ לא פירש מן העבירה והנה איתא במפרשים דתשובה אינה אלא מצד החסד ומן הדין לא יועיל שום תשובה:
אבל בכה"ג דעלה בידו בשר טלה. ראו להיות שיועיל תשובת המשקל דהא מתחלה כשלא עשה שום מעשה לא הי' מענש על המחשבה משום דלא עשה המעשה וכנ"ל רק בכאן משום דאעפ"כ לא פירש אמנם מ"מ מעשה עבירה לא עשה דהא עלה בידו בשר טלה רק משום דלא פירש מן העבירה ומענש על המחשבה וכיון דפירש אח"כ מן העבירה בתשובת המשקל בוודאי יועיל וזו פי' סיום הפסוק אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך אז לא אבוש וכו' דדוד המע"ה ג"כ וכשל בעלה בידו בשר טלה במעשה דאורי' וסיים אחלי יכונו לשמור חוקך מעתה שאפרוש מן העבירות אז לא אבוש דיועיל לכפר החטא דעלה בידו בשר טלה מכח תשובת המשקל ודו"ק וכנ"ל:
ונ"ל דברי הגמרא הנ"ל אמרו מלאכי השרת וכו' דהנה ידוע דהקב"ה אינו מעניש בר ישראל על המחשבה חוץ מע"ז וכנ"ל ולנכרי מצרף המחשבה. ונראה טעם הדבר לומר משום דאיתא כל המודה בע"ז כאלו כפר בכל התורה וכל הכפר בפ"ז כאלו מודה בכל התורה כולה ומש"ה ישראל מקיים במחשבה כל התורה כולה דמודה בה מחמת שכופר בע"ז ולהכי בע"ז מענש על המחשבה ולאפוקי נכרי דאינו כופר בע"ז אין מנקין אותו ממחשבת און ונ"ל דזה היא הנשיאת פנים נגד ישראל ששאלו המלאכי השרת. שאין עונשין על המחשבה לאפוקי נכרי דעונשין אמנם י"ל כנ"ל מחמת שישראל כופר בע"ז. ונכרי מודה בע"ז אמנם קשה הא איתא בגמרא לעתיד אמרו א"ה כלום כפית עלינו ההר כגיגית. והקב"ה ישיב להם הלא השבע מצות שנצטוותם עליהם לא קיימתם ולפ"ז קשה הא ע"ז לא הוי משבע מצות שאין גוי מצוה על השיתוף והדרא הקושיא אמאי בישראל מוחלין המחשבה ובנכרי עונשין הא לא הוי אלא מטעם דישראל כופרין בע"ז וכנ"ל ונכרים מאמינים בע"ז הא זה הוי מחמת כפי' ונכרי אינו מצוה על השיתוף ולא הוי משבע מצות והנה איתא במדרש אילו בירך אדם הראשון על עץ הרעת לא הוי חטא ופירשו המפרשים משום דאדה"ר כופר בעיקר הי' ואילו בירך ואז הי' מודה בהשגחה ובאחדות לא היו חוטא דחטאו היו דכפר והאמין בשתי רשויות וזה פי' הגמרא דהשיב הקב"ה דהאיך לא אשא להם פנים אני צוויתי ואכלת ושבעת והם מדקדקין לברך עד כזית עד כביצה וכיון דמברכין וזו מורה על אחדות והוי כאלו מודה בכל התורה כולה וזה עושים מעצמם בלי כפי' וא"כ לא הוי נשיאות פנים כלל דראו למחול להם על המחשבה וכנ"ל. ע"פ הנ"ל נראה לפרש רבי דאתא מדוד מהפך בזכותיו דדוד דפריש דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דהנה עפ"י סברת הנ"ל דהטעם דאין עונשין על המחשבה משום דזה הוי כתשובה מחמת שפירש ולא עשה המעשה ועפ"ז בעלה בידו בשר טלה שפיר מענש על המחשבה כיון דלא פירש מן המעשה כנ"ל בפירש דברי הגמרא דעל זה ידוו כל הדווים וא"כ בדהמע"ה דאף דעלה בידו בשר טלה מ"מ הוא לא ידע דיהרג אורי' ותהיו מגורשת למפרע וא"כ נשאר בידו עון אמנם נ"ל דהנה כתיב נושא עון ופשע וחטאה וקשה איפכא הוי לי' לינקוט קודם החטא הקל ואח"כ החמור וי"ל דזה קאי בתשובה דזדונות נעשין כשגגות וחטאה קאי אשוגג הנשאר מן העון דקודם וא"כ מוכח דמתשובה נשאר עכ"פ שוגג וא"כ קשה אמאי כתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ד' אם הוי הטעם משום דפירש הוי כתשובה א"כ ראו שישאר עוד שוגג וצ"ל טעמא אחרינא דאף בלא התשובה אין עונשין כלל על המחשבה וזו רבי דאתא מדוד מהפך ודריש בזכותי' דלשון מהפר דוקא דהיינו מדכתיב להיפך נושא עון ופשע וחטאה וכנ"ל ומוכח דדוד זכותא בלי שום חטא כלל וזהו הפי' באיוב שתים אל תעשו עמדי ר"ל דממ"נ אם אתה רוצה לענוש כדין כופר בעיקר וא"כ ממ"נ מיד שחזר הוי כמו דבודאי לא יעשה זאת והוי חזרה דבוודאי לא יעשה זאת העבירה ואלא דאינו עושה זאת משום כופר. בעיקר וא"כ לא מוכח דשוב לא יעשה וא"כ לא יענש כדין כופר וא"כ שתים אל תעשה עמדי דידין כדין הכופר ותשובה לא יועיל דלא אמרינן דבוודאי לא יעשה זאת וזה שתים אל תעשה עמדי:
בגמרא במנחות דף נ"ז ע"ב אמר ר' יצחק בשעה שחרב בה"מ מצאו הקב"ה לאברהם שהיו עומד בבה"מ אמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו א"ל שמא בשוגג חטאו א"ל עשות המזמתה א"ל שמא מועטין חטאו א"ל רובם הי' לך לזכור ברית מילה א"ל ובשר קודש עברו מעליך א"ל שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה א"ל כי רעתיכי אז תעלוז מיד הניח ידו על ראשו וכו':
ואיתא במדרש רבה אתם כפלנו טובה בני כפוי טובה אני אמרתי למענכם שולחנו בבלה ואתם אומרי' קרא עלי מועד וכו'. במקרא כשבאו הגבעונים ואמרו לדוד מחמת שאמר ה' על שאול ועל בית הדמים אשר המית את הגבעונים ואמרו תנו לנו שבעה אנשים מבני והוקענום לד' בגבעת שאול יצתה בת קול בחיר ד' אשר נשיא יחטא לאשמת העם ואשימם בראשיכם כי ימצא חלל באדמה:
בגמרא בת עמי חגרו שק אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עפ"י דאיתא במס' תענית מאן יחידי' אלו ת"ח עפ"י מ"ד במדרש כי יחיד אני ת"ח שמת אין לו תמורה וזה שאמרינן ת"ח שמח בית מדרשו בטול פי' מה שהוא הי' דורש ולומד אחים אם פדאו דהתם קאמינא:
איתא בצאן קדשים וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא להמית צדיקים בעוון הדור ותירץ דמטעם דאין אדם צדיק בארץ ומדת הדין נותן נפ החטאת תמות אמנם הקב"ה שיתוף בבריאת עולם מדת הרחמים לזאת דן את הצדיק במדת דין ובחטאו מת כדי ששאר כל העולם ידון ברחמים כור ויוכלו להתקיים וזו דהראהו הקב"ה למשה תורתו של ר' עקיבא ומתורר ואמר זו תורה וזו שכרה והשיב שתוק שכך עלה במחשבה ופי' דהיינו דבמחשבתו היו לברוא העולם במדת דין ואח"כ שותף ברחמים ועפ"י זה י"ל פי' הפסוק היצדק אנוש מאלקי ומעושיהו יטהר גבר היינו היצדק אנוש מאלקי דהיינו ממדת הדין אמנם מעושיהו יטהר גבר דהיינו מכפי מה שהו' העשי' של העולם שנשתתף במדת הרחמים ועי"ז יטהר גבר ולא מכפי שעלתה במחשבה לברוא העולם בדין וזו פ' הפסוק בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם נצב סלה ואיש היינו הצדיק והוא מחמת שהבל כל אדם ואין אדם צדיק בארץ וכו' וזו ג"כ פי' הפסוק מכל פשעי הצילנו חרפת נבל אל תשימנו דכאשר תצילנו מכל פשעי אז חרפת נבל אל תשימנו דלא אמית עבור הרשע דקב"ה לא עביד דינא בלא דינא אמנם קשה הא אכתי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב רק בשעה שאמר הקב"ה ונתתי לפניך את החיים והמות הטוב והרע ובמשפט צריך לומר דהקב"ה עתה גוזר על הצדיק דהא עפ"י אשר נשתתף מדת הדין ברחמים אינו מגיע להצדיק שימית אמנם י"ל דאיתא במדרש והנה טוב זה החיים מאוד זה המות שמכפר וא"כ זה איננו רע מיתת הצדיק שמכפר אמנם קשה הא ארבע חלוקי כפרה היו דורש ר"א בן מתיא ברומי ובכולן צריך תשובה או בהדי יסורין או בהדי מיתה וא"כ קשה ממ"נ הא בוודאי הצדיק לא עשה עבירה גדולה מחייבי מיתות וכריתות כי אם עבירה קלה כמו עשה א"כ ממ"נ אם עשה תשובה מועיל ולמה ימות ואם לא עשה תשובה מאי מועיל המיתה. אבל י"ל דזה שעושין ישראל חשובה אחר מיתתו הוי כמעשה לדבר מצוה ומעלה כאילו עשאה וזו פי' המקרא הוי המתאוים יום ד' היום ההוא חושך ולא אור הוי דמתאוים יום ד' דהיינו שידונם הוי ברחמים לבד ואימת הוא הלא תמיד נדונם בשותפות רחמי' ודין וזה אינו כי אם במיתת צדיק אמנם היום ההוא חושך כדכתיב במיתת צדיקי' ויבא השמש בצהרים ואמרינן זו יומו של ישעי' וזו פי' נשים לילות כימים למשים לילות כימים וזו פי' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד דהנה זה אינו ס"ד דהקדושה יהא בעונך לצדיקים ואדרבה האל הקדוש נקדש בצדקה אמנם רק על פני כל העם אכבד דכל העם ידין רק ברחמים וזו הקידוש וכל בית ישראל יבכו השרפה אשר שרף ד' דהיינו שהשם הרחמי' הסכים לזה דבכל מקום המשפט בדין ורחמי' ועפ"ז לא הי' מגיע לצדיקים מיתה ועכשיו אמאי הסכים השם הרחמיו הוא רק למען כל העם וזו פי' המקרא נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עוז עי"ז זה עוז ותעצומות לעם וזו פי' נשים לילית כימים על המשים לילות כימין וכל הלומד בלילה חוט חסד מושך עליו ואדרבה הפכו לרחמיו וכעת נהפך לדין וזו פי' אל תיקרי בכבודי אלא בכבדי דהיינו מה שכבד עם קלני מראשי דבאמת במיתת צדיקים אין קידוש השם רק על פני העם אכבד וכנ"ל. וזו פי' מדרש הי' צריך לראי' וכנ"ל כי ד' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיו ע"ד דשאל אבנימס הגרדי במה נוכל להזווג לאומה זו צא לבתי מדרשות וזו הי' צריך וכו' וב ראיו הוא מחמת שכבר נסתלקו הצדיקים יכול על מגן כקושי' הנ"ל דמפי עליון לא תצא וצ"ל דהמות טוב שמכפר עליו וקשה ממ"נ הא בלא עשה תשובה אין מיתה מכפר וצ"ל מחמת דישראל עושין תשובה עושה לו וזו ד' הוגה שמדאגי' על מיתתו ועושים תשובה. והנה כל זה כשישראל עושין תשובה אחר כן וזו פי' הפסוק גם בכופריך נמצא דם נפשות נקיים אביונים לא במחתרת מצאתם ותאמר אך שב אפו ממנו כי נקיתי הנך נשפט אותך על אמרתיך לא חטאתי דהיינו גם בכופריך נמצא וכשזו מיתת צדיקים שמתים עבורך ותאמר אך שב אפו ממני כי מיתתם מכפר על עון הדור והנך נשפט אותך על אמריך לא חטאתי דכיון שאינך עושה תשובה א"כ בחנם מתו הצדיקים ונמצא בכופריך דם נפשות נקיים. וזו פי' פסוק בירמי' על זאת מתגרת ידך אני כליתי דכיון שאין עושה חשובה נענשו על מדת הדין הצדיקים וזו פי' פסוק בירמי' על זאת סיפדו והלילו ברחובות ובשווקים כי לא שב חרון אף ד' מאתנו דהיינו על זאת סיפדו על מיחת הצדיקים שבאם לאו לא ישוב חרון אף ד' מאתנו וזו הפסוק דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי יגע עד לבך ע"ד כי הצדיקים נקראים לבן של ישראל. עוד נ"ל טעם במיתת צדיקים דכי עביד קב"ה דינא בלא דינא ע"ד דהעולם נידון אחר רובו ובלא"ה כשרובן חוטאי' ממילא ימותו הצדיקים וזו פי' המקרא הי' צרי' לראש וכו' כי ד' הוגה וכו' עוללי' הלכו שבי לפני צר ר"ל היו צרי' לראש וזו בוודאי שכבר נסתלקו הצדיקים קודם מפני מה כי ד' הוגה על רוב פשעי' דהיינו מחמת שהעולם נידן אחר רובן וזו עוללי' הלכו שבי לפני צר דאיתא בגמרא מ"מ בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים מפני שלא בכה על אדם גדול דכיון דלא בכו עליו ולא עשו חשובה לזאת עוללין הלכו שבי וכו'. וזו פי' המקרא בירמי' לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאכם משום דמוסר לא לקחו כשאכלה חרב שלכם אח הנביאים והצדיקים וכנ"ל. וזו פי' על שאול ועל בית הדמים אשר המית את הגבעונים דמקשה הגמרא דמקודם תבע על שאול שלא נספד כהלכה ואח"כ אמר אשר המית הגבעונים וגם מה זה שאמרו בחיר ד' ובאמת הגמרא דיצתה ב"ק ולפני ר"ל נכון דהגבעונים בעצמם אמרו בחור ד' אף דנתכוונו לבזותו דהגבעוני' סברו טעמא דמיתת הצדיקים משום דהעולם נידון אחר רובו וכטעם השני שכתבתי ולזאת אמרו בחור ד' והוכיחו דבודאי שאול לא מת בעון הדור רק בחטאו מת דקשה וכי קב"ה עביד דינא בלא דינא ואי משום דהעולם נידון אחר רובו לזה אמרו בחור ד' ובגמרא מבואר דמלך וציבור מלך נידון תחילה מקמי' דליפוש חרון אף והפסוק אומר כטעם דהצאן קדשים ולזה אומר על שאול שלא נספד כהלכה דהי' ראוי לספדו ולעשות חשובה כעל מיתת צדיקים ואי משום דהקב"ה לא עביד דינא וכו' לזה א מר על שהמית הגבעונים והי' בידו חטא אמנם ע"פ מדת הרחמים והדין לא הי' מת רק מחמת שלקחו מדת הדין לבד וכו' טעמא של הצאן קדשים. ובמקרא באיכה צאו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי ד' ביום חרון אפו ע"ד דאיתא בגמ' האי שתא מלויי מליא כדי שיבא ביום החרון אף בט' באב ואו פי' אם יש מכאוב כמכאובי דהא מפי עליון לא תצא הרעות ואצלי עולל לי ד' שיבא ביום חרון אפו. ובמקרא אמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתר פני על כי פנה אל אלקי אחרים ע"ד דתשובה מיראה נשאר שגגות דהוי כקושי' ותירץ דהקושי' הוי דעל כי אין אלקי בקרבי דעיקר העונש רק על המחשבה וכעת כבר אני מתחרט ושב לזאת אומר ואנכי הסתר אסתיר פני לענשך אף על המעשה הנשאר כהא דאיתא בשבועות מצטער מהו דהיינו שמצטער למה אני שוגג ולזה אומר כי פנה אל אלקים אחרים דהיינו דכיון דעשית המעשה ואינך מתחרט רק מחמת יראת העונש על המזיד ומשוגג אינך שב ובאיכה סילה כל אבירי ד' בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי וכו' על אלה אני בוכי' עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם ר"ל סלה כל אבירי ומוכח כי ד' בקרבי ורוצה בתשובתי ואי משום טעמא של הצאן קדשים קשה הא מפי עליון לא תצא הרעות ובכאן קרא עלי מועד דהאי שתא מלויי מליא וכנ"ל. אמנם על אלה אני בוכי' כי רחק ממנו מנחם ע"ד דאיתא בשל"ה הן אל כביר לא ימאס דתשובות רבים מועיל אפי' מיראה אמנם זה דווקא בארץ ישראל שמגיע להקב"ה לבדו ומוחל על השגגות אבל לא בחוץ לארץ וזה כי רחק ממני מנחם ואינו מועיל חשובה מיראה עוד נ"ל על אלה אני בוכי' שיהי' תשוב' מאהבה שיהי' על אלה אני בוכי' כי רחק ממני מנחם. וזו פי' טומאתה בשולי' לא זכרה אחריתה וכו' דהנה מיתת צדיקים ג"כ מכח שהיו בידם למחות על עון הדור וזה טומאתה בשולי' בגלוי וגם לא זכרה אחריתה שלא הי' מאותם שאמרו אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה לזאת ותרד פלאים זו מיתת צדיקים אין לה מנחם כמאמר דהתחיל מתנחם בעשרה דמיום בחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וזו פי' אילו זכיתם אמרתם אלה מקראי ד' דהי' הקרבנות מכפרים ועכשיו על אלה אני בוכי' זו מיתת צדיקים. וזו פי' המדרש כפוי טובה שאני אומר למענכם שולחתי בבלה וא"כ לא רחוק מכם מנחם ומועיל תשובתם רבים אף בחוצה לארץ ואתם אומרים קרא עלי מועד דהיינו שמפי עליון יצא ח"ו לרעה ואינו כן רק שתעשו תשובה כי גם שם בבבל מועיל תשובה מיראה. ובמקרא נחנו פשענו ומרינו וכו' סכות בענן ופי' ממ"כ מפני מה לא נמחל השוגג משום דהוי חילול השם ושוגג כמזיד וא"כ למה סכות בענן כיון דנענש רק על שוגג הוי כשב על השוגג. ובזה מתורץ הגמ' דעל עזבם את תורתי דהקושי' הוי ממ"נ וכו' ואמר על עזבם תורתי וכפי' הפנ"י דנענש על העשה שלא למדו וזו פי' פסוק עוונתכם הטו אלה וחטאתכם מנעו הטוב וזו פי' המדרש הנ"ל שמא בשוגג חטאו ואמר עשית המזמתה וא"כ לא חזרו מן השוגג עכ"פ כיון שבאמת עשו ואינם שבים רק מיראה א"ל שמא מועטי' חטאו א"ל רבים וא"כ העולם נידון אחר רובו ושפיר לקחתי מהם הצדיקים ולא נשאר אף צדיק א' בירושלים וכמאמר צאו בקשו ברחובות ירושלים אם ישאר איש אמונה ואם לא א"ל די שמא ישובו א"ל רעתיכי אז תעלימי דהיינו שהי' מתכבדין בקלון חבירו וע"ז אינו מועיל תשובה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי שהרגו בת עמי הנני מסיר מירושלים כל משען לחם ומשען מים שר חמשים זקן ונשוא פנים ע"ד כי כל העולם נידון בשביל חנינא בני ושמא תאמר דמת בשביל זה דהן בקדושיו לא יאמין לזה זקן ונשוא פנים דכיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטאו שוב אינו חוטא ובודאי לא מח משום דהן בקדושיו לא יאמין. טבעו בארץ שערי' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון ר"ל הזקנים דבודאי לא מתו משום הן בקדושיו לא יאמין.. כה אמר ד' צבאות קראו למקוננת ותבואנה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנו עינינו דמעה כי קול נשמע מציון איך שודדנו בושנו מאוד כי עזבנו ארץ ומלואה וכי השליכו משכנותינו כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחץ ע"ד כי למה נקרא משכן שהוא משכון על עונותיהם של ישראל ואח"כ הצדיק הם משכון ואח"כ עוללים ויונקים וזה כי עזבנו ארץ דהיינו שכבר אבדנו בעונינו ארץ ישראל וגם כבר השלכנו המשכנות מיתת הצדיקים שמתו בעונינו וח"ו שלא יעלה המות בחלונינו להכרית העוללים ומ"ש בספר של"ה והחי יתן אל לבו דספיד יספוד ונ"ל מבלגיתי עלי יגון עלי ולבי דוי:
בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'
דהנה הספר עוללות אפרים פירוש על הפלוגתא שבגמרא גנוחי גנח ילולי יליל דהנה כל המפרשים פירשו על השופר שמורה על התשובה התקיעה הוא קול פשוט מורה על לידת אדם שנולד בלי חטא והשברים מורה שאח"כ נשבר האדם ונתחלל בחטאים ואח"כ תרועה הוא תשובה שעושה ואח"כ חזר תקיעה שיורה נקי בלי חטא הפלוגתא גנוחי גנח או ילולי יליל תלי דמספקא אם התשובה מועלת אפי' למי שנחשב כמת בחייו או דווקא לחולי שלא הרשיעו כ"כ עד שיחשב למת והוא ג"כ פי' על הכתוב כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ד' אלקיכם וגו' דפירוש דקאי על מלחמות היצר והוא הצר הצורר והרעותם בחצוצרות מורה על התשובה וגם השל"ה פי' על דיני הלכות שופר דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר אחד פסול ר"ל שעשה עבירות הרבה ועשה מהם שופר אחד דהיינו שעשה תשובה אחת על כולם כבחמורה שבהם אפ"ה פסול שאינו קרוי בעל תשובה גמור ולהגיע בעוה"ב אל מדרגה עליונה אם לא שעשה תשובה על כל עבירה ועבירה אם נסדק לרחבו במעטו כשר אפי' עבר על מצות הרבה ע"ד רחבה מצותך הואיל והוא במעטו ר"ל נותן לבו לשוב במעט זמן כשר נסדק לארכו וכו' ניקב וסתמו שלא במינו פסול שהיתה סתימת עברה בתשובה חלא במין החטא כגון אם חטא באכילת איסר והוא שב בתשובה ותפלה אותה התשובה פסולה משום דצריך להיות תשובה המשקל. ועפי"ז נ"ל טעם ופירוש מהא דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא כמו שפירוש העולם דאין מספיקין בידו היינו דאין מניחין אותו רק דאינו מספיק ואין די תשובתו לכפר על החטא כיון דצריך להיות תשובה במין החטא דהיינו אם עבר באכילות איסור ושב בתענית שיהא כפרה על החטא ובזה דמשה מתחילה החטא שיעשה התשובה ראינו שיותר טוב לו תענוג של העבירה אף שיסבול צער התשובה וא"כ התשובה אינה סותמות החטא דהוי נסתם שלא במינו וכנ"ל וזה פי' הפסוק זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה ר"ל שמגונה הרשעים שעושים העבירות דהיינו כסלות ואחריהם בפיהם ירצו שמסתכלים ע"י האחרית על צער התשובה שאומרים אחטא ואשוב וזהו פי' הפסוק בתורה ויהי בשמעו דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום וכו' כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ר"ל בשמעו דברי האלה הנכתב אצלה שמועיל תשובה כמו שפי' העוללות אפרים בפי' הפסוק דאתם נצבים דקאי על התשובה והתברך לאמר בשרירות לבי אלך דהיינו שיעשה עבירות ואח"כ ישוב עליהם בתשובה לזה אומר לא יאבה ד' סלוח לו דאין מספיקין בידו ואף בשאר עבירות עבירה כזה שלא אמר אחטא ואשוב והוא עושה תשובה וראוי להיות שהזדון יהפך לשוגג אין מועיל אצל אדם זה שאמר פעם אחת אחטא ואשוב על עבירה זו כיון שאצלו התענוג של העבירה יותר מנגד הסבל של צער התשובה לזה אמר למען ספות הרוה את הצמאה וע"פ דברי המפרשים הנ"ל שפירושו ששופר היינו תשובה יובן הפסוק דלעיל בחצוצרות וקול שופר וגו' ע"פ דאיתא בכתבים אחורי ארי ולא אחורי אשה דקאי על התשובה שראוי לעשות קודם ר"ח אלול שהוא מזל בחולה לזה אמר בקול שופר היינו בתשובה הריעו לפני המלך ד' ר"ל קודם ר"ה שה' הוא מלך. ואם לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה ולו הכין וגו' ע"פ דידוע דאדם תשע אף מה שעושה טוב נותן כח בסטרא אחרא וידוע הוא דאיתא בקרא אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי חרבי זו תפלה קשתי זו תורה וזו אם לא ישוב בתשובה חרבו ילטוש קשתו דרך זו תורה ותפלה שיעשה לו הכין לכלי מות וכנ"ל וזו פי' קרא בקול רנה ותודה היינו חוגג בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום בקול רנה ותודה שמתפללים ע שים חגים להמוני האומות וזו פי' הפסוק יען כי נגש העם הזה בפיו ושפתיו כבדוני וגו' ואין פירוש נגש לשון קריבה אלא לשון ניגש ולוחץ ופירושו שמה שהעם הזה בפיו ושפתיו כבדוני בתורה ותפלה הוא לנוגש לעם הזה לא הביט און ביעקב וג' לא איש ויכזב ובן אדם ויתנחם וגו' ד' אלקים עמו וגו'. ופרש"י ד' אלקיו עמו אף לאחר שחטאו קטונתי מכל החסדים וגו' ואיתא בגמ' שמא יגרום החטא והקשה מהרש"א דבפסוק לא נכתב כך רק קטונתי וגו' והגמ' פי' שמא יגרום החטא ונ"ל דהנה על הא דאיתא בגמ' שלשה ספרים נפתחים בר"ה וכו' ובשל בינונים לא נקט נחתמים רק נכתבים ופ' הפנ"י דעיקר הטעם דהבינונים תלוי' ועומדים עד יוה"כ משום דבר"ה הוא הכל במשפט ובאמת מן הדין לא ינקו הבינונים לזאת תלוי' עד יוה"כ שהכל בחסד לזאת לא נחתמין שחותמו של הקב"ה אמת וידוע מה דאיתא בגמ' קודם שנחתם ג"ד מועיל תשובה אבל לאחר שנחתם ג"ד שוב אינו מועיל ואין הקב"ה חוזר בו וק"ו למדה טובה שאין הקב"ה חוזר בו לאחר שנחתם וידוע שהקב"ה ברוב חסדו דן את האדם לפי צדקו שהוא עתה צדיק אף שיחטא אח"כ אין צופה על העבירה שיעשה כמו בישמעאל באשר הוא שם ובזה יובן דברי הפסוק והגמ' דיעקב כך אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת והוא בגדר הבינונים ואינו מגיע לו הטובות ע"פ האמת וא"כ לא נחתם ויכול הקב"ה לחזור בו ולזאת ירא שמא יגרום החטא שעשה אח"כ ויחזור בו הקב"ה וזהו פי' הפסוק לא איש אל ויכזב כיון שלא הביט און ביעקב ואינו צופה על העבירה שעשה אח"כ כי אם באשר הוא שם הוא דן אותם לזכות וא"כ נחתם לטובה ושוב לא יחזר בו הקב"ה ולא בן אדם ויתנחם וא"כ ד' אלקיו עמו אף לאחר שחטאו ד' מדת הרחמים עמו עד ד' ד' אל רחום וחנון ופירשו ד' קודם שיחטא שאינו צופה על העבירות העתידים:
בירמי' אני אמרתי דלים הם נואלו לא ידעו דרך ד' משפט אלקיהם אלכה לי אל הקדושים דהנה איתא בגמ' בתשובה מיראה זדונות נעשה כשגגות ואמאי נשאר שגגות ונראה דהנה איתא בגמ' מצטער עליו ואפלה מאי ופי' תוס' דמצטער מפני מה לא הי' שוגג וזה לא הוי שב מידיעתו לזאת בתשובה מיראה כיון שהוא עושה התשובה רק מיראת עונש א"כ הוא מצטער למה לא הי' שוגג ומשום זה נשאר עכ"פ שוגג אמנם זה שייך בעם הארץ אבל בת"ח דשגגות להם כזדונות א"כ אצלם מועיל תשובה מיראה שלא ישאר אף שוגג דהוא בוודאי אינו מצטער על שלא ה' שוגג כיון דאף אם הי' שוגג הי' ג"כ נחשב לזדון וזהו פי' הפסוק אך דלים המה דהיינו שהם בגדר עם הארץ וא"כ נשאר עכ"פ אצלם שוגג ונענשי' בעידן רותחין אמנם אלכה לי אל הגדולים שאצלם יועיל תשובה מיראה שלא ישאר אף שוגג:
והנה דה"פ סתמו שלא במינו דהנה עיקר דבעל תשובה צריך להיות נכנע מאוד וכמאמר התנא מאוד מאוד הוי שפל רוח דהנה באמת שאלה לחכמה נפש חוטאת וכיון לא אמר דלהוי מהני תשובה רק הקב"ה בעצמו וימינו פשוטה לקבל שבים משני דהוא יותר ממה דהדעת נותן:
איתא במדרש חושך זה מעשיהם של רשעים אור זה מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ הקב"ה כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר זה מעשיהם של צדיקים והוא מדרש פליאה. בגמ' דיומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד שנאמר שובה עד ד' אלקיך עד ועד בכלל ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל אינו והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' שובו אלי בית ישראל והקשו כל המפרשים מאין הוכחה יש מהא דדוחה ל"ת שבתורה דעד ועד בכלל ואי משום לישנא דקרא שובו אלי ליקשי מגופה דקרא אר"י ומאי מקשה דידי' אדיד':
בגמ' דשבת בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא מלאכי השרת ותלו לכל א' מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. והקשה המפרשים כיון דעיקר נתינת הכתרים הי' מחמת הקדימה נעשה לנשמע סגי רק בכתר אחד בעד נעשה ולא בעד נשמע כיון דאי לא הקדימו לא הי' אז להם שום כתר:
איתא במדרש בזכות שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ניתן להם ק"ש והוא פליאה. ונראה ליישב המדרש חז"ל הנ"ל דהנה איתא בגמרא חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא משאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה והנה זה שייך דוקא בחישב לעשות מאהבה רק מחמת אונסא לא הי' יכול לעשות המצוה מעלה הכתוב כאלו עשאו אבל בחישב לעשות מצוה מיראה ונאנס ולא עשאה בודאי הסברא נותנת דלא הוי כאילו עשאה כיון דבאמת לא עשה המצוה ואי משום דהמניעה הי' מחמת אונס הא גם המחשבה לעשות המצוה הוא ג"כ מחמת אונס דאלולי היראה לא הי' מחשב כלל לעשותה רק מחמת אונסא דהיראה והשתא דלא עשאה אף דהוי מחמת אונס לא הוי כאילו עשאו:
עפ"ז מתורץ הגמרא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ניתן להם שני כתרים דבאמת מחמת נעשה ונשמע לבד אף בלא הקדמה הי' ראוי ליתן שני כתרים ולמה נקט הקדימו דאי לא הקדימו לא הי' ראוי ליתן להם הכתרים משום דהוי מיראה דהא תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית דאם לא יקבלו ישראל התורה מחזיר העולם לתוהו רק מחמת דהקדימו נעשה לנשמע שפיר מוכח דהוי מאהבה דהנה קשה מאי שייך לעשות קודם השמיעה הא עדיין אינם יודעים מה לעשות אמנם דכוותה הי' דהוי חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו דאמר נעשה שהם רוצים לעשות אף קודם השמיעה רק הם אנוסים דקודם השמיעה דעדיין אינם יודעין מה לעשות ובחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה לא הוי כאילו עשאה רק בעושה מאהבה וכנ"ל ולזה אמרו שפיר בשעה שהקדימו נעשה לנשמע ומוכח דעשו מאהבה זכו לב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ומתורץ קושיות המפרשים הנ"ל (וא"ר דאיתא מי גילה לבני רז שמלאכים משתמשין בו ר"ל דהם רוצים לעשות רק שלא ציוה להם וא"כ הוי שעושין קודם הציווה). והשתא אתי שפיר דברי המדרש שבשביל שהקדימו נעשה לנשמע נתן להם הקב"ה ק"ש דהנה איתא בגמרא בק"ש שחרית וערבית מקיימין והגית בו יומם ולילה והוא מטעם א' המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים והנה הט"ז פי' בא"ח הטעם ופי' דברי א' המרבה וא' הממעיט היינו באחד שהוא אונס והוא ממעיט מחמת אונס וזה ג"כ אינו שייך רק בעושה מאהבה וממעיט מחמת אונס דהוי כמו חישב לעשות מצוה ונאנס אבל בעושה מיראה וממעיט מחמת אונסא לא הוי חשיב כמרבה. ולזה אמר שפיר בזכות שהקדימו ישראל נעשה לנשמע דהיינו שעשו מאהבה זכו לק"ש דמקיים בו והגית יומם ולילה משום דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים דהוי כחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאם וכו'. עפ"י דברינו הנ"ל נראה ליישב הגמרא הנ"ל דמקשה דר' יוחנן אדרבי יוחנן דהנה הכותב בעין יעקב מקשה הש"ס דר"י אדר"י דלמא כאן מאהבה כאן מיראה הוי עד ולא עד בכלל גם בכלל וגם לפי דברינו הנ"ל נראה להטעים הפשט דהנה ידוע למעלה מכסא הכבוד אין שכל אנוש יכול להשיג כי לא יראני האדם רק משכחת שיגיע עד ה' אלקיך מטעם שאנו אומרים קודם התפלה אף שאין בנו כח להשיג יחודי צירופי שמותיך הקדושים יוחשב כאלו השגנו כל הסודות והוי מטעם חישב לעשות מצוה רק דאנחנו אנוסים שקצר שכלינו להשיג וזה הוי דוקא מאהבה לאפוקי מיראה דעיקר המחשבה הוי מחמת אונס וכו' לזה שפיר הקושיא של הכותב דבתשוב' מיראה הוי עד ולא עד בכלל דלמעלה מכסא כבוד אין כבודינו להשיג וכאן מאהבה הוי עד ועד בכלל דאף דאין בידינו להשיג הוי כאלו השגנו דחסרון ההשגה הוי אונס לנו:
והנה התוס' מקשה הוי מודעא רבא לאורייתא ואמאי נענשו ישראל קודם שקיבלוהו בימי אחשורוש ותירצו דנענשו מחמת השלשה מצות שחייבין עליהם בני נח עוד תירצו כיון דתנאי היו במעשה בראשית ע"ע שיקבלו וכיון דלא קיימו התורה ראוי לסלקם מן העולם אמנם לפ"ז קשה דברי ר' יוחנן דאמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה משום הן ישלם איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר מאי ל"ת שייך כאן הא מקודם לא הוי רק בני נח ואמאי לא יועיל תשובתם לד' הא בזה דהלכו לאיש אחר המה אינם חייבי' כל כך קודם שקיבלוה משום דמודעא רבה לאורייתא אמנם י"ל דשפיר מוכיח דדוחה ל"ת שבתורה דממ"נ לא יועילו תשובתם דכאן מיירי בתשובה מיראה וקשה ממ"נ לא יועיל תשובתם אם הם בגדר ישראל מקבלי התורה בחיוב גמור א"כ הוי ל"ת דהן ישלח וכו' והלכה והיתה לאיש אחר ואם יאמרו שהם בגדר בני נח א"כ אינו מועיל תשובתם כלל דהא בתשובה מיראה זדונות כשגגות ובן נח נהרגו על השוגג כמזיד להכי מוכרח לחשבם בגדר ישראל והוי ל"ת שבתורה ומ"מ דוחה התשובה ושפיר אמר ר' יוחנן גדולה תשובה דדוחה ל"ת שבתורה עפ"ז לא קשה קושי' הכותב הנ"ל דכאן מאהב' וכאן מיראה דהא דברי ר' יוחנן דמוכיח מקרא דהן ישלח דדוחה ל"ת שבתורה מוכרח דמוקי ר' יוחנן הקרא בתשובה מיראה וכנ"ל דאל"כ קשה קושי' הנ"ל מכח קושי' התוס' וצ"ל דר' יוחנן מוקי הקרא בתשובה מיראה ואעפ"כ נאמר בקרא שובו אלי היינו עד ד' אלקך עד ועד בכלל עפ"ז מתורץ קושי' המפרשים הנ"ל דבאמת עיקר הקושי' הוא דמגופא דקרא שובו אלי מוכח דעד ועד בכלל רק דבלאו הכי בלא דברי ר' יוחנן דדוחה ל"ת שבתורה לא הי' יכול להקשות מגופא דקרא דהוי אמרינן כקושי' הכותב הנ"ל כאן מאהבה וכאן מיראה רק מדברי ר' יוחנן מוכח דהקרא מיירי בתשובה מיראה שפיר קשה דר' יוחנן אדרב יוחנן:
ומזה יובנו פסוק תהלים הבינינו ואצרה מצות תורתך וכו' הקם לעבדך אמרתיך אשר ליראתיך העבר חרפתי אשר יגורתי וכו' משפטיך טובים דדוד המלך ע"ה ביקש להביניהו ולהכין לבבו לקיום התורה שכוונתו לקיים התורה ואף שאינו מקיים הוי כאילו קיים דדבריו ומחשבתו הנכונה הלז דהוי כחישב לעשות מצוה ונאנס וכו' לזה אמר העבר חרפתי אשר יגורתי היינו אשר הוא עושה מוראה שיעבור הקב"ה ויחשבוהו לעושה מאהבה כי משפטיך טובים פי' שרצונו לקיים התורה מחמת כי המצות בעצמותיו טובים ועושה מאהבה ולא מיראה כ"א נחשבוהו לעושה מיראה בחישב לעשות ולא עשאה לא הוי כאילו עשאה וכו':
בישוב המדרש שהתחלנו בה נ"ל דהנה בגמרא דקדושין על הקרא אמרו לצדיק כי טוב וכי יש לך צדיק טוב או רע ומסיק שם הגמרא וזה העלה מדברי הש"ס עפ"י פי' המהרש"א שם דצדיק שמקדש השם ומלמדין העולם ממעשיו הטובים הוי צדיק טוב ולהפוך ברשע המחלל השם הוי רשע רע והנה איתא במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד והנה באופן אחד צדיק יותר חשוב מבעלי תשובה דבצדיק יכולים העולם ללמוד ממעשיו ההמוני עם שאינם יכולים מעצמם לומדי' ממעשיו אבל מבעלי תשובה אינם יכולים ללמוד ממעשיו כי אותם שאינם יודעים מעצמם הם עמי הארץ ולהם זדונו' כשגגות ואף אם ילמדו ממנו לעשות תשובה בודאיי לא יעשו רק תשובה מיראה כי מאהבה הוא דבר מחשבות הקבוע בלב ומי יכול ללמוד זה ובתשובה מיראה זדונות כשגגות ואצל עם הארץ בלאו הכי זדונות כשגגות א"כ לא יפעלו במה שילמדו ממעשיו לאפוקי מצדיק:
וזה פי' המדרש איני יודע באיזה מהם חפץ הקב"ה במעשיהם של צדיקים או במעשיהם של רשעים היינו בבעלי תשובה לזה אומר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב טוב צדיק היינו שאחרים ילמדו ממעשיו זה אינו רק בצדיק ולא בבעל תשובה מזה מוכח דהקב"ה חפץ במעשה הצדיק יותר מבעלי תשובה:
והנה לפמ"ש לעוי"ל דמה תשובה מיראה עושה אותם שגגה ותשובה מאהבה לא נשאר אפילו שגגה משני דבאמת לא יכול לתקן במחשבתו שאין בנו כח להשיג יחד צירופי שמותיו הקדושי' דכיון דהוי מיראה ולא שייך חושבו נ"ל אך באמת גם החטא למעלה כיון דלא ידע לא הוי החטא למעלה כיון דלא ידע רק עשי' בעלמא בלא הכוונה והוי רק חטא בלא דעת וכונה:
והנה נ"ל ג"כ מדרש הא דאית ר' פתחי' פתח על האלהים בתרועה עלה אלהים בשעה שהקב"ה יושב בדין הוא עולה ד' בקול שופר כישראל אוחזין בשופר הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על מדת הדין והנה ה"פ דהנה איתא בספר מדרש שמואל על מתניתין והוי מחשב הפסד מצוה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות דהנה ישב ולא עבר עבירה מחשב כאילו עשה מצוה וא"כ יש שני בחינות או שיאמר דעבירה חמורה ועונש החמור וא"כ אם לא עשה עבירה וישב הוי מצוה גדולה כמו שעונש עבירה גדולה עד למאוד או וכו' דאי אתה יודע מתן שכרה וכו' וא"כ ה"פ בשעה שהקב"ה יושב בדין ורוצה לענוש על עבירות ואח"כ עשה ישראל תשובה וא"כ נעשה כזכיות דחשובה זדונות נעשה כזכיות וכדאיתא ביומא ונ"ל דג"כ מהאי טעמא דישב ולא עשה עבירה כיון דבהך תשובה נעקר עבירה וחשיב כלא עשה עבירה וא"כ חשוב כאילו עשה מצוה וכו' ע"ש וחשבון המצוה גדולה כיון דעל עבירה א"כ לא עשו תשובה הוי הקב"ה יושב על כסא הדין ורוצה לענוש אותו ומה שעונשו גדולה המצוה גדולה נגד עונש עבירה הוי שכר המצוה וכדלעיל וא"כ נתעלה הקב"ה בדין ר"ל דרוצה הי' לענוש ולעשות דין ע"י כן נעלה השתא ר"ל דהשתא הוי ע"י העונש נתרבה זכיותיהן של ישראל וזהו שסיים המדרש סה"ד ה' בקול שופר דמדת שופר הוי בינה דהוי הדין וד' דהיינו מדת הרחמים נתהוה ע"י בקול השופר ע"י הדין דהיינו נגד הדין שהיו רוצה מקודם לעשות נתהוה השתא מדת הרחמים דהיינו ה' ומתורץ שפיר המדרש:
ואתחנן אל ד' בעת ההוא לאמר וגו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וגו' בגמרא וכי לאכול מפרי' הוא צריך ומשני כדי לקיים מצות התלויות בארץ ומקשה הפני יהושיע דזה סוחר למה דאיתא במדרש מנלן דתפילה עושה מחצה ממה שאמר בענין עלה ראש הפסגא וראה בעיניך דפעל משה בתפילתו מחצה שרצה לכנוס לארץ והרשהו לראות לבד דקשה לפי הגמרא דילן לא הוי כוונתו רק לקיים המצות הנהוגות בארץ וראיית הארץ וביאת הארץ לא הי' צריך:
איתא בגמרא דשבת על הא דכתב ביחזקאל כתוב תו על מצחות האנשים וגו' ממקודשי תחלו מעולם לא חזר הקב"ה מטובה אלא באותו העת שפתח מדת הדין מה נשתנו אלו מאלו הללו רשעים גמורים הללו צדיקים גמורים הי' להם למחות ולא מיחו מיד ויחלו מאנשים אשר סביבות הבית אלו בני אדם שקיימו התורה מאלף עד ת' דקשה למה דווקא מאלו קודם לרשעי הדור י"ל עפ"י דאיתא בספר תורת חיים טעם על הא דבמקום שבעלי חשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד ופ"י משום דבעל חשובה מקיים מצות ל"ת בקום ועשה כשעושה תשובה על מצות ל"ת משא"כ הצדיק מקיים מצות ל"ת רק בשב ואל תעשה לזאת בעלי תשובה חשובים יותר מצדיקים וזה שייך בתשובה על העברת ל"ת אבל בתשובה על מצות עשה אינה חשובה כ"כ כיון שהחיוב הי' עליו לקיים המצוה בקום ועשה לזאת האנשים הצדיקים הנ"ל בעברם על מצות עשה דתוכחה אין מועיל תשובתם כ"כ ישאר עכ"פ שגגות ושגגת תלמוד עולה זדון ואמנם הרשעים בעברם על מצות ד' אשר לא תעשנה מועיל תשובתם כי בהעלם תשובה יהפך לזכיות שיקיימו המצות ל"ת בקום ועשה ובמקום שבעלי תשובה עומדי' לזאת ויחלו מאנשים אשר סביבות הבית:
והנה לכאורה אינו מובן הא דמבואר בגמרא דספק עברה חמור מוודאי עבירה גבי אשם תלוי מה טעם יש בדבר ונ"ל לומר טעם אחר למה במקום שבעלי חשובה עומדי' צדיקים גמורים אינם יכולים דהנה גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה משום דהמצווה ועושה היצה"ר מסיתו שלא יעשה וכובש יצרו והנה עיקר התשובה שעושה גדר ואף על דבר המותר להרחיק מן העבירה וכדאיתא בח"מ סי' ל"ד מאימתי חזרת סוחרי שביעית ושאר בעלי עברה שאפילו בחנם לא יעשה ולזה גדול כח הבעל תשובה כי הצדיק אף אם יפרוש מדרכי העולם ויעשה לעצמו גדרים וסייגים אינו מצווה על הגדרים אמנם הבעל תשובה שמצווה על עשיית התשובה לעשות לעצמו גדרים וסייגים וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה עפ"י זה מובן טעם דספק עבירה חמור מוודאי דהתשובה על הוודאי חשובה יותר דכובש יצרו על הגדרים שכבר מצווה עליהם אמנם ספק עבירה אין היצה"ר מסיתו כ"כ שאינו מצווה כ"כ דדילמא לא חטא ועפ"ז י"ל פי' הפסוק איך תאמר נקיתי וגו' הנני נשפט אותך על אמרתך לא חטאתי דכיון דאתה סובר שלא חטאת אינך מצווה על הגדרים ועל עשיות התשובה וא"כ אף אם תעשה חשובה ותעשה גדרות וסייגים לא יועיל כ"כ דהוי כאינו מצווה ועושה הנה ידוע שמתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וכיון שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין בראה במדת רחמים ושיתף מדת הרחמים ועפ"ז י"ל פי' הפסוק האנוש מאלקי יצדק ומעושיהו יטהר גבר ר"ל האנוש מאלקי יצדק ואיך יוכל איש להצדיק ולהתקיים במדת הדן שם אלקים שהוא דין ומעושיהו יטהר גבר דהיינו כפי אשר הי' העשי' ולא כפי המחשבה יכול להתקיים דהיינו בהשתתפו' מדת הרחמים והנה ידוע גודל הנס דקריעת ים סוף שאמרו עליו בגמרא כמה פעמים על כמה דברי' שקשה לפני הקב"ה כקריעת ים סוף מה זו הפלגת הנס להקב"ה ופירשו המפרשים משום שהי' דין ורחמים כאחד רחמים גדולים לישראל שהי' עמהם פסל מיכה ונעשה להם ניסים גדולים ודין למצרים לענשם בעונשים גדולים וזו י"ל פי' הפסוק במאי דהתחלנו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגבורותיך ר"ל כמעשיך זו רחמים לישראל וכאשר הי' העשי' במדת הרחמים וכגבורותיך זו דין למצרים ומי אל בשמים ובארץ שיעשה כמעשיך וכגבורותיך זו דין ורחמים כאחד כאשר הי' בקריעת י"ס והנה במלת לאמר איתא במדרש מה לאמר שביקש משה שהקב"ה יאמר לו תשובה על תפילתו אם יכנוס לארץ או לאו דקשה מה הי' כוונתו שישיב לו הקב"ה אם יכנס לארץ או לאו הלא הוא לא ביקש רק שיכנוס לארץ ומה יתרון לו כשהקב"ה ישיב לו שלא יכנוס ועפ"י דברינו הנ"ל י"ל דכוונת משה הי' שיהי' בעל תשובה ובמקום שבעל תשובה עומד צדיק גמור אינם יכולים לעמוד ועפ"י הטעם שכתבתי משום דבעל תשובה הוי מצווה ועושה וזאת הי' כוונת משה שהקב"ה ישיב לו תשובה כי עד עתה הי' מסופק בעיניו כי הי' דעתו אולי כבר הועיל תשובתו ותפילתו וא"כ כיון שהוא ספק עון אינו מצווה כ"כ על התשובה ולא הוי מצווה ועושה ואינו צריך לכבוש יצרו כ"כ לזאת שישיב לו הקב"ה תשובה ואף שישיב לו שלא יכנוס לארץ וידע משה שלא הועיל תשובתו על העון ויעשה עוד תשובה ע"י עון ודאי וכנ"ל. והנה נ"ל לומר טעם על מה שנתאוה משה לכנוס לארץ דהנה איתא בגמ' לא תמצא בדוד עון בר ומקשה הגמ' הא איתא חטא דבת שבע ומשני כבר קיבל עונשו ששה חדשים נצטרע דוד וא"כ י"ל לזאת כיון משה כי באם לא יכנוס לארץ א"כ כבר קיבל עונשו על העבירה ואף אם יעשה תשובה לא יהא כמצווה ועושה לזאת ביקש שיכנוס לארץ וישאר בידו העבירה ויעשה תשובה ויהי' כמצווה ועושה ויהי' בגדר בעלי חשובה שבמקומם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד וע"פ הנ"ל נראה בפירוש הגמרא וכי לאכול מפריה הוא צריך וכו' ומתורץ קושי' הפנ"י שהתחלנו בה דהכי פירושו ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר דקשה מה מלת לאמר וצ"ל כדפירשנו שביקש משה שהקב"ה יודיע לו שלא יהי' בידו העון בספק שידע שהקב"ה עדיין לא מחל לו כדי שיעשה חשובה שיהי' כמצווה ועושה שהיצה"ר יסיתו שלא יעשה תשובה והוא יכבוש יצרו. והקשה להגמ' מאי לאמר דהא אף אם יאמר לו שלא יכנס כבר קיבל עונשי' וכנ"ל גבי דוד ע"ז משני וכי לאכול מפריו הוא צריך ולמה מסיתו היצה"ר שלא יתפלל ולא יעשה חשובה על חטאו כי מצוה יש בדבר שיתפלל ויעשה תשובה כדי שיכנוס לארץ וכי לאכול מפריו הוא צריך א"כ אינו מצווה כ"כ ולמה יסיתו היצה"ר שלא יתפלל לזה משני כי בזה גופא יש מצוה שיכנוס לארץ ויקיים מצות התלוים בארץ ושפיר יסיתנו יצרו שלא יתפלל ולא יכנוס והוא יתפלל ויעשה תשובה ויכבוש יצרו ויהי' מצווה ועשה במקום שבעל תשובה עומד' צדיקים גמורים וכו' ומתורץ קושי' הפנ"י ודו"ק. והקשה להגמרא מאי לאמר דהא אף אם יאמר לו הקב"ה שלא יכנוס לארץ לא יהא מצווה ועושה על התשובה כיון דכבר קיבל עונשו שלא יכנוס לארץ על זה משני וכי לאכול מפריו הוא צריך ואלא כדי לקיים מצוה הנהוגות בארץ וזה גופא הוי מצוה שיתפלל לכנוס לארץ ולקיים המצות ושפיר יסיתו ויהי' כמצווה ועושה על התשובה. ומתורץ קושי' הפנ"י דשפיר תפילה עושה מחצה שיראה הארץ שבתחילה הי' העונש שלא יראה כלל הארץ וכאשר יראה לא קיבל עונשו משלם ושפיר הי' קצת בעל תשובה על חטאו והוי בגדר בעל תשובה שאין צדיקים גמורים עומדים במקומם ודו"ק סליק.
סוף הספר