איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא
מסכת יבמות · דף ק: וש"ע אבן העזר
הב"ש מביא בסימן ל"א ס"ק כ"ב וכתב בתשובת מיימוני אם דרין יחד כדרך שדרין איש עם אשתו ולא הי' עדי יחוד דהוי כמו עידי יחוד ובתשובת הריב"ש סוף תשובה ו' חולק על זה וכתב כל האחרונים חולקין על זה ונ"ל להביא ראי' מהש"ס כתשובת מיימוני משום דהנה איתא ביבמות בדף ק' ע"ב דאמר התם תיובתא דשמואל אמר רב שמעיא בממאנת. וממאנת מי ילדה והתנן רב ביבי וכו' משכחת לה בקידושי טעות וכתבו התוס' ביבמות דף ב' ע"ב בד"ה ואי אתה יכול לומר בא"ד הא דשבק קידושי קטנות ונקיט קידושי טעות וכו' אלא משום דההוא סוגיא אליבא דשמואל ושמואל לא ס"ל בקדושי קטנתי וקשה מה מקשה שם וממאנת מי ילדה הא ממ"נ כשר הולד אם באמת הוא לראשון כשר ואם באמת הוא לשני וא"כ לא צריכה גט משום דהא לא ילדה והוי ג"כ הולד כשר והוי הכל ע"י נישואין אך צ"ל דהש"ס סובר דרא כפי ס"ד הוי לאחר י"ב שנים רק מעברה וא"כ בעל לאחר י"ב שניה וא"כ הוי ספיקא מן התורה וחיישינן שמא נשרו הסימנין וקשה אמאי לא מוקי דליכא עדי יחוד א"ו כתשובת מיימון דאם דרו כדרך איש עם אשתו עדי יחוד מקרי וכן מוכח נמי מתוס' דדחיק התוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב וא"ת לר"א תקשי סתם מתניתין וי"ל בדוחק כגון שפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין ואמאי לא מוקי דלא הוי עדי יחוד א"ו כהגהת מיימוני הנ"ל וכן בדף י"ב ביבמות בתוס' ד"ה דאפילו לר"י ודחקו התוס' כגון דבעל בפירש שלא לשם קדושין ואמאי לא מוקי דלא הוי עידי יחוד א"ו כהגהת מיימון הנ"ל ואך על תי' זה יש לדחות משום דכיון דהוי השתא בן וא"כ גזרו דכיון דהוי ביאה דלמא לא ידעי דהוי בלא עדי יחוד משא"כ בכאן בעובדא דידן דלא ידעינן דהוי ביאה כלל:
והנה על הש"ס קושיא הנ"ל יש ליישב משום דהוי עכ"פ קודם המתנת ג' חדשים וא"כ הוי החשש דלמא נתעברה והוי כמו סימנים וא"כ לא מהני מיאון והוי בזנות בשעת מעשה וא"כ הוי בכה"ג גזרו רבנן כמו דאמרינן בזנות גזרו רבנן ובנשואין לא גזרו רבנן ובקידושי טעות אע"ג דלמפרע הוי בטעות מ"מ כיון דבשעת מעשה הוי ע"י נישואין לא גזרו רבנן ה"נ להיפוך אע"ג דאם באמם לא נתעברה מראשון הוי קידושי של השני שפיר קידושין מ"מ בשעת מעשה סבר דלמא באמת כבר נתעברה והוי סבור שהוא בזנות והוי להיפוך מלשם דסבור דהוי נישואין ובכאן סבור דהוא זנות וגזרו רבנן וגם על ראיית מתוס' ר"פ המדיר י"ל משום דה וי בשעת מעשה ספק דלמא יתעבר ויהא (סימנין) אסור דילמא הוי עדי יחוד וא"כ גזרו רבנן דבתוך ג' לא יהא נשאת וא"כ הוי לפי דעתו זנות דלמא יתעברה וגזרו רבנן דסבורין דלמא הוי עדי יחוד דכיון דידעינן דנתעברה ויהא סבורין דלמא נתעברה מראשון אך יש לאסור דהנה הב"ש בסימן מ"ה ס"ק י"ב וב"ח מחמיר אפילו ליכא עדים ששלח לה סבלונות ולא הי' לה עדים אלא המנהג וכו' והוי כמו יש עדים שרקדו בפניהם דקי"ל דהיא בחזקת בתולה אע"ג דא"י אם היתה בתולה מ"מ כאן כיון דרקדו בפניהם וכו' הוי עדות להוציא ממון ה"נ הוי עדות דמוכח כן והנה הא הדין אם נתאלמנה לאחר הנשואין אע"ג דליכא עדי יחוד רק דעכ"פ ליכא עדים דלא נסתרה לא מצי טען טענת בתולים וא"כ צריך ליתן לה הכתובה מנה וקשה דלמא לא הוי נבעלה לבעלה הראשון וא"כ א"צ ליתן לה הכתובה דהא בס"ס אין מוציאין ממון ואפילו אם הוי אשת כהן הוי רק שני ספיקות ועוד דאפשר דהוי הכל שם אחד וצ"ל דהוי חזקה מן הסתם דבעל לאחר הנשואין ומוציאין ממון עכ"פ היכא דליכא ברי להכחיש וא"כ יש להחמיר כהגהת מימון:
והנה משמע מתשובת הגהת מיימוני דאפילו דרין כדרך איש ואשתו דרין אפילו רק יום א' או ב' ימים דלא כמו שנסתפק מי בזה והראי' שמביא דקתני אם בעי שיגדיל משמע אפילו ליום אחד וכן מהראי' שכתבתי לעיל מוכח אפילו רק יום אחד.
והנה דע דמ"ש הב"ש בשם הג"א דכיון דעדים לא ידעו דהוי ש"פ במקום אחר וכן אם הם מסופקין אם קרוב לה או לו לא הוי מקודשת דהוי בלא עדים היינו דוקא בקרוב לו או לה או בספק דהא אם לא נתן לה ש"פ הוי כאלו לא קידש כלל וכן היכא דהוי ספק בקרוב לו וא"כ אם הוי קרוב לו הוי כלא קידש כלל ומשא"כ היכא דהוי ספק בע"א אפילו דהוי ספק לעדים הוי מקודשת והאראי' מכל הספיקות דאם הוי ספק אם הוי קנין פסק הרשב"א דהוי ספק מקודשת וכן בספק בוגרות והיא מקדשה עצמה הוי מקודשת מספק והא עדים לא ידעו א"ו כיון דעכ"פ זאת יודעים העדים דמקדשה רק אפשר דלא הוי מקודשת עפ"י דין חכמינו ז"ל זאת לא איכפית לי' וכיון דעכ"פ מקדשה וכי בעי דעדים יהי' בקיאין בכל דיני קדושין דידעו דהיא מקודשת בזה הקידושין ואם לאו הכי לא יהי' קידושין וראי' דגבי בוגרות דעת (הח"מ דאפי') הב"ש דאם הוא קידשה בעצמה בלא אבי' לא יוד הוי הוי אפילו ספק קידושין וקשה אפילו קדשה אבי' ג"כ אמאי הוי ספק קידושין למיחש לקידשה שקידשה בעצמה הא העדים לא ידעו דקידשה אבי' ג"כ. וא"כ לא הוי אפילו ספק קידושין ונימא דהוי כאלו קידש בלא עדים א"ו כמ"ש לעיל ודלא כמה שעלה על דעת אחד דכיון דעדים לא ידעו אם הוי גדול לא הוי קידושין וליתא כי טעות דמבורר ומוכח הוא והוי ספק קידושין:
והנה באמת אם נימא כסברת התוס' דהוי כאלו התנה דאם ירצה יבטל התנאי וא"כ מש"ה אם מוחל השתא אפילו לא הוי עדי יחוד מ"מ מקודשת בקידושין דמעיקרא וא"כ י"ל דמש"ה צריך התוס' לדחוקי נפשי' דאמרו בפירש שלא בפני עדים וכן בקידושי טעות דמוקי הש"ס דוקא כר"י ולא כרבנן ולא הוי עדי יחוד דהא הוי קידושין דמעיקרא אך אם אמרינן דבאמת מתחיל הקידושין רק השתא ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דמעיקרא הוי כזנות דהא רבנן אסרו להנשא דלמא מהא מעוברת ויהא כמו עדי ביאה וחששו רבנן דלמא הוי סבורין העולם דהוי עדי יחוד וצריך לחלק בין באמת כיון דהוי רק איסור להנשא בתוך ג' חדשים ולא קנסו רבנן לפסלו מכהונה ומשא"כ הא באמת אפילו הוי נתעברה מ"מ הא לא הוי עדי יחוד והוי רק מדרבנן כמו שנתגדלה בלא ביאה דהוי עכ"פ קידושין מדרבנן וא"כ אם עבר ונשאת הא הוי עכ"פ מקודשת מן התורה (מדרבנן) וא"כ לא גזרו רבנן והא ראי' דבאיסור הבחנה אע"ג דעביד איסורא לא גזרו רבנן ובאמת זהו דוחק לחלק בין איסור דהוי איסור דרבנן אסרו מחמת דהוי מקודשת מדרבנן או דהוי אסור מכח הבחנה דלא גזרו רבנן וא"כ שפיר עכ"פ מוכח מהש"ס הזאת כהגהת מיימון הנ"ל דאיש ואשתו שדרין יחדיו א"צ עדי יחוד אך אם אמרינן כמו שכתב הב"ש דגבי קידושין ערוה מדרבנן תופסין קידושי שלהם אלמא דרבנן גזרו דלא הוי קידושין מעליא רק דמדרבנן הוי כמו דאינו קידושין ונ"מ דאם תו קידשה אחר תפסי קידושי שניהם וכמ"ש הב"ש בסי' ט"ו סק"א ואזי א"ש אך לפי סברת הח"מ בסק"א הוי קידושין מעליא אזי נפשט דהדין כהגהת מיימון הנ"ל. והנה אם נימא כפמ"ש דלא הוי קידושין מעליא אזי אין צ"ל דהסוגיא אזלו לפי הס"ד דקודם י"ב שנים אין מתעברה רק דגם כן קודם י"ב שנים אך דבאמת ל"ק דא"כ הוי ממ"נ כשר הולד אך דעשה איסור וא"כ דילמא היא כבר נתעברה וא"כ לא הוי הקידושין מדרבנן קידושין וא"כ הוי כאלו בא בזנות דלא הוי קידושין וגזרו רבנן בהא אך אם נימא דבאמת מדרבנן הוי קידושין מעליא וכהגהת מיימון ע"כ צ"ל דלא כהמסקנא דאפילו בי"ב השנה יכולה להתעבר וא"כ הוי ממ"נ הולד כשר וא"כ אם לא נתעברה לא חיישינן שמא נשרו דהא אפילו אם הוי לי' סימנין הוי שומא דתוך הזמן כלפני הזמן וא"כ אפילו בעל יכולה למאן (וכר"ז אתיא הך סוגיא) אך עדיין הוה קשה מאי מקשו התוס' על ר"א דלמא ס"ל כר"פ אלא ע"כ כמ"ש לעיל דהוי הפי' דבדרבנן עכ"פ לא הוי קידושין גמורין והוי כמו זנות וגזרו רבנן והנה הא דכתב הב"ש דגם בעת קטנותה אין יכולה למאן והוי מדרבנן וא"כ ע"כ צ"ל דהוי לא קידושין מעליא והנה הב"ש מביא שם דעת הרמב"ם דאם הי' הריון בשעת קטנותה לא חשוב אפילו בשעת הריון אפילו לענין מיאון (אך באמת גם לר"א אתי הסוגיא דכיון דלא שכיח):