אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ג › א

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ג · א

סימן ג

הרמב"ם פסק בפ"י מהל' מקואות מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"ר ובין ברה"י טמאות לפי שהטמא בחזקתו וגבי חבית בפ"ה מהל' תרומות כתב בהי' בודק את החבית להיות מפריש והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק ותמהו ע"ז הרשב"א והריטב"א דהא בריש נדה אמרו מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספיקא משוי לה דס"ל ברה"י תולין וא"כ פסקי הרמב"ם סותרים הדדי דפסק במקוה ודאי ובחבית ספק והמל"מ האריך בזה והעלה בישוב דהרמב"ם דסובר כתירוצא בתרא ואיבע"א דלפי הטעם דסוף טומאה לא גמרינן מתחילת טומאה גם ברה"ר בסוף טומאה עשאוהו כודאי אבל חבית דאיסורא אינו אלא ספק ולפ"ז בכל האיסורים תרתי לריעותא אינו אלא ספק כמו בחבית.

ונראה לתרץ שי' הרמב"ם גם אליבא דלישנא קמא דלכאורה קשה לפי המבואר בכתובות דע"ו בסוגי' דהיו בה מומין רבא אמר רישא כאן נמצא כאן הי' וסיפא נמי כאן נמצא כאן הי' וה"נ במחליף פרה בחמור דאין מחזיקים מרשות לרשות והנה לשי' הרא"ש שם במחליף פרה בחמור ומת החמור דבעל החמור צריך להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת מכירה דאע"ג דעומדת הבהמה ברשות המוכר ממש מ"מ כיון שכבר קנה אותה באחד מדרכי הקני' יצתה מרשות מוכר ונכנסה לרשות לוקח כל היכא דאיתי' וכיון דהעיקר תלוי במעשה הקנין אף דע"י המומין יתבטל המקח אמרינן כ"נ וכ"ה ולפ"ז בהי' בודק את החבית להיות מפריש והולך דהפרשתו מקדשתו וברשות השבט הוי תיכף בהפרשתו א"כ מהראוי לדון בזה חזקת כ"נ וכ"ה וברשות הכהנים איחמוץ ומאי מקשה הש"ס ממקוה לחבית דלא הוי ודאי בחבית משום תר"ל דחזקת טבל והרי החמיץ לפניך דהא נגד זה איכא חזקת היין וחזקה דכ"נ וכ"ה דאין מחזיקים מרשות לרשות וברשות השבט איחמץ והא הנימוקי יוסף ביבמות פ' האשה שלום כ' על דברי הרמב"ן שפירש מטעם כ"נ וכ"ה דהא לא קיי"ל כרבא בהמדיר ומסיק דלגבי איסור מהני לכו"ע משום כ"נ וכ"ה ודוקא בממון פליגי יעוי"ש ואפ"ל דראיית הש"ס דסתמא קתני אף בכהן המפריש משלו ובזה הא לא נתחדש הרשות דמתחלה הי' ברשות בעלים וגם לכשהפריש הכהן עומד ברשותו ובדין שתהי' טבל ודאי כמו בחבית אולם הרמב"ם דקדק בלשונו הי' בודק את דבכל ספק בשחיטה הוי רק ספק נבילה ומהני ס"ס וגם יש להוסיף עפי"ד הרא"ש שכ' להקל בנאבד הסכין בלא בדיקה בטעם הראשון משום דחומרא יתירה לתלות בעור דהא יותר יש לתלות שנפגם בעצם המפרקת ולכן היכא דנאבד הסכין ונוסף עוד ספק שרי ולהכי י"ל דגם כשנוסף עוד ספק שמא כדעת הפוסקים דפחות מחגורת צפורן לאו פגימה היא יש להכשיר ג"כ ואף דלטעם השני של הרא"ש לפי שיצא בהיתר ל"ש זה מ"מ יש לצדד מטעם הראשון ואם כי יש לפקפק בזה משום דרוב הפוסקים מחמורים דבפגימה, כ"ש פחות מחגורת צפורן הוי פגימה ועי' בס' ערוגת הבושם מ"מ הקיל בזה הרב התניא בשו"ע סי' י"ח ועי' בספר תורת יקותיאל וכן הורו כמה גאונים וע"כ הוסכם להקל בהוראה זו באופן שיבוא השו"ב להראות את הסכין בכל פעם להבחין את הפגימה ומש"כ כת"ר כי דבר זה מצוי אצלם דרשתי וחקרתי בזה והוגד לי כי אך מקרה הוא שיבוא לידם אם לא שיכוין מתחלה לחתוך במפרקת או איזה חסרון אומנות בדבר והנני ידידו הדוש"ת.

החבית להיות מפריש לתתו לכהן הרי דבזה קא מיירי ובכה"ג הא איכא חזקת כ"נ וכ"ה ועל כן הוי ספק, עוי"ל בישוב קו' הש"ס על פי שיטת הרא"ש לפמש"כ הרא"ש דלהכי בנולדו מומין ברשות האב צריך האב לה"ר אין הטעם משום דעומדת ברשותו ממש דכיון דנתקדשה הרי יצתה מרשותו דהא נעשה מעשה קנין אלא דבנולדו מומין ברשות האב לא הוי יציאה מרשותו לגמרי כיון דעדיין ברשותו היא לכמה דברים אבל משכנסה או בגרה אע"ג דעמדה ברשותו כיין דכבר יצתה מרשותו ע"י קידושין ונישואין הבעל צריך לה"ר ולפ"ז י"ל דלמ"ד טובת הנאה ממון חשוב דלא יצא מרשותו לגמרי ול"ש לומר כ"נ וכ"ה ובפרט למש"כ היש"ש בחולין דקל"א דאם טוה"נ ממון אם תקפו כהן מוציאין חותי ממנו אף בודאי ולפ"ז י"ל דסוגיין דריש נדה קאי למ"ד טוה"נ ממון ול"ש חזקה כ"נ וכ"ה ולמש"פ הרמב"ם טוה"נ איני ממון ושייך חזקת כ"נ וכ"ה וע"כ הוי ספק.

אולם כל זה לשי' הרא"ש אבל הא הרמב"ם תברא לנזיזי' דלשיטתו אאפ"ל כן דהרי שיטת הרמב"ם בכאן נמצא כאן הי' דתלוי ברשות ממש ובמחליף פרה בחמור חם עומדת הפרה ברשות מוכר אע"ג דכבר יצתה מרשותו במה שמכרה ללוקח בקנין חליפין מ"מ כיון דאיתרע רשותו ממש צריך המוכר להביא ראי' לא אמרו בטבח דצריך להביא ראי' אלא משום דעומד ברשות הלוקח אבל אם עומד ברשות מוכר אע"ג דכבר נקנית היא ללוקח כיון דרשיתו איתרע צריך לה"ר ובעומדת באגם צריך הטבח ראי' כיין דקנה אותו על ידו קנין ואינה עומדת ברשות המוכר ממש וכמבואר כ"ז בחו"מ סי' רכ"ד וח"כ תלוי ברשות ממש ובחבית כיון דעומדת ברשות הבעלים אמרינן כ"נ וכ"ה דהחמיץ מתחלה קודם הפרשה ובעוד שהי' ברשות בעלים וקשה בחבית אמאי הוי ספק וביותר יקשה במאי דמשני הש"ם מאן תנא חבית ר"ש דס"ל דלגבי מקוה נמי ספיקא משוי לה דאפילו לר"ש דס"ל במקוה ספק מ"מ לגבי חבית בדין שתהי' ודאי דהא במקוה ס"ל לר"ש כיון דהספק נולד בהמקוה אם היה שלם מוקמינן להמקוה בחזקתו דמעיקרא היה שלם דעדיפא מחזקה דהשתא דהרי חסר לפניך ואע"פ דאנו דנין לגבי הטמא לטהרו לא מהני חזקת טמא לעשותו לודאי טמא רק דהוי חזקה נגד חזקת המקוה ותר"ל לא ס"ל משום דחזקה דהשתא דחסר לפניך בטילה לגבי חזקת המקוה שהיה שלם משא"כ בחבית דלחזקה דהחמיץ לפניך תצטרף חזקת כ"נ וכ"ה שהיתה חמוצה מקודם א"כ גם נגד חזקת היין יש חזקה דכ"נ כ"ה כמו במומין דיש שם חזה"ג שהיתה שלימה מ"מ מהני חזקה דכ"נ וכ"ה ומכש"כ בהצטרף לזה חזקת טבל ובדין שתהי' ודאי ואפילו אם נימא דסגיין דריש נדה קאי לרב אשי דלא ס"ל כ"נ כ"ה גם באיסור יקשה לרבא משנתינו דחבית אמאן תרמייה ומאי טעמא הוי ספק הא איכא חזקה דכ"נ וכ"ה עם חזקת טבל.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה