אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
תוכן הענינים
סימן א בענין חמץ. מביא ד' השאג"א דביטול מהני רק משום דחמץ הוי אינו ברשותו ומקשה עפ"ז ע"ד הרמב"ן, מישב קו' המקו"ח על השאג"א עפ"ד התו' בפסחים כ"ט ומחלק בין היתר איה"נ שלכדה"נ להנאה דחמץ בשעת ביעורו אלי' דריוה"ג. מישב ד' הרמב"ן עפ"ד המקו"ח דביטול מהני לענין תשביתו מוכיח דגם לר"ש ל"ש ביטול בחמץ שקבל עליו אחריות, וכן גם לשי' רש"י, ודלא כהשאג"א. ביאור בדרש"י ב"מ נ"ו. דוחה ראית השאג"א מק"ו דר"י ומישב קו' לשי' רש"י דלאחר ז"א השבתתו בכ"ד. משיג על חידושו של המקו"ח דחמץ גם לאחר שביטלו בעי שרפה וקבורה. מוכיח דאיה"נ לזמן אין מצותו בשריפה ומישב עפ"ז ד' התוס' ריש פסחים. מפלפל לסתור מ"ש השאג"א דלר"ש לא מהני ביטול קודם זמנו. מביא קו' מפרשי הים מהשוחט את הפסח על החמץ, מוכיח דתי' אינו מספיק לד' הרמב"ם ומישב עפ"ד השאג"א דמיירי בחמץ ש"נ שקע"א. מפלפל בזה בחידושו של המקו"ח דבשעת בעורו מהני ביטול גם לחמץ ש"נ שקע"א. מביא מ"ש השאג"א דר"א דס"ל דטוה"נ ממון היינו דוקא לענין בל יראה ומישב משה"ק ע"ז המקו"ח מהקדש עילוי. מישב קו' השאג"א ומוכיח דר"א ס"ל גם בכ"ד טוה"נ ממון. מביא מ"ש בירושלמי דהא דאי אתה רואה של אחרים ושל גבוה איירי בקדשים שחייב באחריותן ואלי' דר"ש, קו' המהריט"א וביאור העמודי אור. מבאר ד' הירו' בע"א. מביא שי' הצל"ח דקע"א בחמץ של ישראל א"ע בב"י ומבאר שי' החולקים עליו וענין טוה"נ בחמץ, ומבאר עפ"ז הירושלמי במשנה דכיצד מפרישין, משיג ע"ד הט"ז שכ' דלר"ש אין נפ"מ בין חמץ שקע"א לחמצו ממש. מחלק בין גול"מ דחיוב אחריות לגול"מ דקדשים שחייב באחריותן ומישב בזה קו' הקצה"ח משלהי סנהדרין, קו' מהריט"א על הירו', הקו' אמאי לא קאמר יכול יטמין ויקבל פקדונות מן ההקדש, קו' האבן העוזר ע"ד המג"א דנפקד שלא מכר החמץ הוי פושע, וקו' התוס' בדמ"ו אמאי אתה רואה של גבוה והא אי בעי מיתשיל מישב קו' שו"ת מהר"מ מינץ דלא יעבור בב"י משום דאינו ברשותו מחמת איה"נ של שעות דרבנן. מביא מה שנסתפק השאג"א אם חייב בתשביתו בחמץ ש"נ שקע"א, מדחה ראיתו ומשיב ע"ד בשי' הרמב"ם, קו' על הש"א שכ' להוכיח דלא תשחט ע"ח אינו תלוי במצות השבתה דלא כמ"ש התו' בפסחים ד"ה, מביא ד' השאג"א דעובר בעשה דתשביתו גם בחמץ שקע"א, והשגת המקו"ח עליו מהמכילתא שהובא ברא"ש, מצדיק ד' השאג"א עפ"ד הרמב"ן בפ' בא, מפלפל בשי' רש"י בפשט ד' המכילתא, משיג על המקו"ח שכ' דאף דאינו מוזהר בתשביתו מתקן הלאו דב"י ע"י השבתה, מסיק דמסברא איכא מ"ע דתשביתו גם בחמץ שקע"א, מוכיח דחמץ שקע"א אם מוציאו מרשותו תוך הפסח מהני לענין ב"י אבל אינו מקיים בזה מ"ע דתשביתו כמ"ש השאג"א ודלא כהמקו"ח.
סימן ב בענין הנ"ל מביא שי' הגאונים המובא ברא"ש דהמפקיד א"ע בב"י כשהנפקד קע"א ותמיהת השג"א דגם בלא קע"א אין המפקיד עובר, מביא שי' המקו"ח דבנכרי א"ע בכ"ע ובישראל בעי' קע"א ומתמי' על דבריו, מבאר דבלא קע"א הוי גול"מ לגבי המפקיד ומחדש דלהלכה לפמ"ש הר"ן דאבה"נ לאחה"פ מדרבנן שוב ל"ה גול"מ וא"ע גם בלא קע"א, מבאר שי' הגאונים והחולקים עליהם וחילוקי הדינים משום ב"י ותשביתו ומישב ד' המכילתא שהובא ברא"ש, ישוב לשי' הגאונים והמכילתא באופן אחר וישוב לקו' ר"י ע"ד הגאונים, מבאר שי' הרמב"ן דבמוציא מרשותו סגי ומישב משה"ק המקו"ח ע"ז, באור ד' הירו' בפ' כ"ש אית תנא תני אין אתה רואה אפי' בפלטיא.
סימן ג מביא חי' הצל"ח דבהגיע ז"א פסק האחריות ומרבה להקשות עליו ולסתור דבריו, דן לחדש דלשי' החולקים על הגאונים דהמפקיד עובר אין מ"ע דתשביתו על הנפקד שקע"א, מסיק מזה דבטוה"נ דעובר בב"י כבגול"מ ג"כ ליכא תשביתו ומישב בזה קו' השאג"א מהא דכיצד מפרישין על שי' רש"י דמשהה ע"מ לבערו א"ע, מביא משה"ק השאג"א לסתור שי' הר"י דמשהה ע"מ לבערו א"ע ומבאר ע"פ משכ"ל לישב שי' זו, ישוב לקו' השאג"א ע"ז מהא דאמר בדף ה' ש"מ מדר"ע דלי"ל מתוך.
סימן ד הערות בפסחים ל"א. ישוב להקו' בדהג"מ אא"ב למפרע הוא גובה מש"ה מותר בהנאה והא הוי באחריות הישראל עפ"י הירוש' דחמץ ש"נ שקע"א מותר לאחה"פ, ישוב לקו' הק"נ על הרא"ש שם ע"פ הנ"ל, מצדד לומר דבחיוב אחריות שאינו בא מצד החמץ עצמו א"ע בב"י ולתרץ בזה הקו' הנ"ל בדהג"מ ועוד קושיות, ומסיק דבאמת אינו כן, באור ד' הרא"ש שכ' דלרבא צ"ל בהרהינו עפ"ד הר"י הלוי דבמשכון ליכא קנין משיכה, ישוב לקו' גיסו הרב בדהג"מ דנכרי ל"ק משכון עפמ"ש רש"י דכיון דבע"ח קונה משכון לכו"ע למפרע הוא גובה, מקשה במשכון שהרהינו אצל נכרי דיזכה הנכרי בחצרו דהבעלים מתיאשין לכי מטא זמן איסורי', מוכיח דמשכון מיקרי אינו ברשותו ומעיר לישב עפ"ז הקו' הנ"ל מהא דנכרי ל"ק משכון.
סימן ה מביא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד באיסור חמץ ושאור ומה שביארו נו"כ הרמב"ם והאחרונים בזה, ביאור לד' הראב"ד דחייב בשאור אף בנפסל מאכילת כלב, מחדש לד' הראב"ד דדיני בעור אין תלוי באכילה ודמי לטומאה דקיי"ל ט"ח עד לכלב, מבאר שי' הרמב"ם והראב"ד בדין דסרוחה מעיקרא, ומבאר עפ"ז גם מחלוקתם בפ"ד מהט"א, ישוב למשה"ק על הרמב"ם מהתוספתא דמאימתי קרוי שאור משיפסל לאכי' כלב, וביאור הצריכותא דחמץ ושאור בביצה ד"ז אלי' דהר"מ והראב"ד, תמי' על הכ"מ שהגי' בד' הראב"ד דוקא לשיעוריהן ולאכילה, מחדש דגם להראב"ד א"ח על אכי' חמץ שא"ר לאכ"א ועל אכי' שאור שנפסל מכלב ומפ' התוספתא לענין בעור דאין תלוי באכילה לדידי' כנ"ל, מבאר הירו' בנזיר בכזית מצה שחלקו עפ"י חידושו של המנ"ח מי"ט, מוכיח דלא כהמנ"ח אלא דגם בחמץ וגם בשאור חייב אכזית בכא"פ, דוחה עיקר סברת המנ"ח ומישב בזה קושיתו מזבחים ד"ע, מחדש דמאי דבנפסל לאח"ז אפי' מאכי' כלב צריך לבער הוא רק משום מ"ע דתשביתו אבל ב"י אין בו דלא גרע מלגבי טומאה, וע"כ בנסרח בער"פ לאח"ז איסורו מותר בהנאה לאחה"פ, ישוב לקו' המגיה למל"מ על קו' התו' בפסחים כ"א ע"ב בד"ה כ"מ מחולין ק"כ.
סימן ו קו' בשם הגאון ר' אליעזר מטעלז ע"ד הח"י דנפקד שלא מכר החמץ בע"פ נעשה עליו ש"ש מטעם שומר אבדה ממאי דעקרו קנין מעות משום שמא יאמר נשרפו חטיך, מביא בשם גדול א' קו' ע"ז מש"ח שהי' לו לקדם ברועים ומקלות ומש"ח ששמר יותר מחיובו והחידוש שהכריח מזה דכל שהי' ש"ח שוב אינו נעשה ש"ש משום אומדנא כד' התו' בכתובות, ומשיג עליו, ישוב לקו' הגר"א מטעלז דנ"מ טובא בין ש"ש לשומר אבידה, עוד ישוב להקו' מהי' לו לקדם ומסיק דעכ"פ אין חיוב השבת אבדה בזה גדול מחיוב ש"ח, מברר מאימת מתחיל חיוב אחריות בשומר אבדה ומישב עפ"ז הקו' הנ"ל, מוכיח ע"פ ד' הריטב"א דבש"ח שכלתה שמירתו ונעשה הדבר אבוד יהי' ש"ש מטעם ש"א, מתרץ עפ"ד הריטב"א קו' הנתיבות מהשוכר את הפועל לשמור את הפרה דיתחייב גם בשבת מטעם פרוטה דר"י, מביא ראי' דש"ח אינו נעשה ש"ש אלא בקנין או באמירה והסכמה מחדש מדרש"י בב"מ צ"ח.
סימן ז מקשה לד' הסוברים דמתנה ע"מ להחזיר מהני בחמץ למה יוכל הנפקד למוכרו מכירה חלוטה, מביא מ"ש המחנ"א בענין גול"מ בחמץ ומקשה עפ"ז לפ"ד הרמ"א בסי' ת"מ בשם הש"ג, מבאר דחילוק דאיתני' בעיני' ל"ש אלא בגול"מ דחיוב אחריות ולא בגול"מ דלאח"ז. דשם אדרבה עדיף באיתי' בעיני' ודלא כהקצוה"ח בסי' שפ"ו, מוכיח מסוגיא דפסחים ל"א דגם לרבנן שייך ב"י בגול"מ דלאח"ז, מישב קו' המחנ"א ע"פ שי' הראשונים דבמתנה עמ"ל צריך קנין מחדש ועפ"ד התו' בקדושין ד"ו, ומוכיח דבין שכפל תנאו בין שלא כפל הוי תנאי בטל ומעשה קיים, ישוב לקו' הח"י על המג"א דהביא ראי' דמורסן בא לידי חימוץ מדיוצאין בו יד"ח מצה לשי' הרי"ף, קו' בפסחים דל"ה די"ל דהיכא דנתחמץ מכבר אף שאח"כ המחהו ואינו ראוי לצאת בו י"ח מצה מ"מ חייב כרת:
סימן ח בענין עגונה. מוכיח דאף במסופקין אם העיד העד קודם שיצא הקול דמת או נהרג אין לחוש שמא העיד מחמת הקול, מצדד דהוי ס"ס מחמת דבעיקר בדדמי פליגי רבוותא, ול"ש בזה חזקת א"א, מצדד לצרף עדות העד ששמע מפי נכרי ספק מסל"ת דמהני לגבי בדדמי דאאמד"ר, מביא ד' העין יצחק דמבאר טעם המקילים בס' מסל"ת משום דנאמנות פסולים הוא מטעם אפקעינהו והוי ס' בתנאי דעוקר הקדושין ואוקי בחזקת פנוי' משיג ע"ז דבכה"ג הוי בחזקת א"א, ומבאר דטעמם הוא משום דהוי מילתא דעל"ג ונאמנים מה"ת והא דבעי' מסל"ת אאמד"ר והוי סד"ר, מביא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ומבאר דאזלי לשיטתייהו גבי לוקחין ביצים מעכו"ם אם עכו"ם נאמן במילתא דעל"ג, מוכיח דבאומדנא כמו נאבד זכרו בודאי מהני ס' מסל"ת, מצדד לצרף השי' דבשני פסולים ל"א בדדמי, וכן מה שע"י הקול שיצא קודם הגדת העמפ"ע איתרע החזקה ומהימן ע"א מדינא ול"א בדדמי.
סימן ט בענין עגונה הנ"ל. מסתפק אם יש לפוטרה מחליצה אחרי שלא נתברר שנהרג בעת שהי' בנו חי עדין רק מהעד בשם העכו"ם ס' מסל"ת ע"י שאלה, מפלפל בארוכה בענין אי אזלי' במת בתר דהשתא או לא ומשיג ע"ד הש"ש בזה ובענין מחזיקין מאיסור לאיסור, מבאר דנ"ד תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך, מישב קו' הגרעק"א ע"ד התו' ביומא דמחמרינן בזקן שהגיע לגבורות דמשום ערוה החמירו, מבאר ענין חזקה העשוי' להשתנות לאחר שנשתנית וכ"ז דלא ידעי' דנשתנית, מעיר דבנ"ד י"ל דמשעה שהוקפה המחנה ע"י האויב איתרע חזקת חי ואזלי' בתר חזקה דהשתא כמ"ש הנקוה"כ והנוב"י בדהתוס' פסחים צ"א, מביא ד' הרמב"ם דלא כ"כ ומשיג עמ"ש בזה בת' בית אפרים והגר"מ באנעט, מישב ד' הרמב"ם ומביא שי' רבינו ירוחם בבאור ד' הרמב"ם, מבאר דהיכא דאיכא רוב לסלק החזקה אזלי' בתר חזקה דהשתא ומעיר ע"ז מדהתו' בחולין צ"ו, מוכיח מד' התוספתא שפ' הרמב"ם בפט"ו מאה"ט דאף בס' השקול אזלי' בתר השתא, מפלפל ביסוד זה מד' מתני' דפ"ו דטהרות המסוכן ברה"י וכו', מביא מס' בית אפרים שהראה מקור לד' הרמב"ם מב"ב קנ"ג, מסיק להלכה כד' התו' דהיכא דאיתרע חזקת חי הוי כשעת מציאתן ודאי וגם לשי' הרמב"ם אאמד"ר, וגם אי הוי ס' תורה להרמב"ם הוי עכ"פ ס"ס ואין להחמיר בזה במקום לאו דיבמה לשוק, במ"ש האחרונים אי מהני אומדנות שלא מדברי העד בספק מסל"ת.
סימן י בענין עגונה. ע"ד העגונה שנתקבלה לגיסה ידיעה מלשכת שר המלחמה שאחיו נהרג במלחמה, מבאר דהכריעו האחרונים להתיר בערכאות, והספק הוא אי בעי' קברתיו, מביא דלשי' המהרי"ק יש לסמוך אערכאות גם לענין ערוה ולדבריו י"ל דל"א בדדמי, מפלפל בד' המהרי"ק והחולקים עליו ומביא מת' הרמ"ץ שכ' דבערכאות ל"ח בדדמי, מביא מאחיעזר חאה"ע סי"ז לצרף ד' הר"א מוורדין שהקיל במשאל"ס בנאבד זכרו, וה"נ לגבי בדדמי, ומסיק להיתר, מביא משה"ק השואל על שי' הר"א מוורדין ממתני' דשלהי יבמות ומישב בכמה אנפין.
סימן יא בענין עגונה. מביא מה שנחלקו אם גם בנכרי ל"ח מסל"ת באומר אמרו לאשת פלוני, ומבאר דהוי ס' מסל"ת דיש להקל ע"י אומדנא דנאבד זכרו, מוכיח דבע"א במלחמה בעי' קברתיו אפי' במכירו, אלא דבנ"ד יש להקל בזה מכמה טעמים, מפלפל בדהג"מ ביבמות כ"ה בענין אאמע"ר.
סימן יב בענין עגונה. מבאר פרטי הדינים באם סיפר עכו"ם מתחילה ע"י שאלה ולאח"ז סיפר במסל"ת, גם אם מתחילה העיד להתירה ואח"ז הי' מסל"ת, ואם ספק אם מסל"ת קדם או הגדה בבי"ד קדמה.
סימן יג ע"ד חליצה במקום חשש שיתברר שבנה חי, מבאר דברי לי ע"פ אומדנא שאילו הי' קיים הי' בא ל"ש אלא בתרי ותרי לענין אשם תלוי, מוכיח דשאחד"א ל"ש כאן מביא ד' השעה"מ דבמקום שאין בידינו לברר יש להקל שלא תתעגן, מביא מת' גאוני בתראי דל"ש גזירה זו אלא היכא דעל"ג, מפלפל בענין מת בני ואח"כ מת בעלי בד' הב"ש ומד' התוס' ביבמות צ"ד ומסיק להיתרא.
סימן יד בענין עגונות. ע"ד שנים שנדונו למיתה עם נכרי אחד ונמצאו ג' קבורים ביער עם בגדיהם, מוכיח דאין לחוש בכה"ג לשאלה רק לשי' הב"י, מוכיח דבכה"ג יש לסמוך ע"ד המבי"ט דבנאבד יהודי ונמצא באותו דרך הרוג תלי' שזהו שנאבד דקיי"ל כרבי גבי קבר שאבד, וגם י"ל דבכה"ג גם רשב"ג מודה, מברר דלהעיד שנדון למיתה ל"מ נכרי מסל"ת וסותר בזה ד' הקרבן נתנאל ברא"ש פ' כל הגט, מוכיח דבנ"ד דהוי רובן למיתה ליכא חזקת א"א ושוב יש לסמוך ע"ד המבי"ט, מביא מת' שאילות דוד לסייע למבי"ט דיצאה עי"ז מחזקת א"א ושוב ל"ח לשאלה, מסיק להיתר בצירוף עוד כמה סניפים.
סימן טו בענין עגונה. מביא שי' האחרונים בדבר הכרה ע"י פוטוגרפיא, בדבר מה שהעד ראהו מת ברחוק מקום, מפלפל מדברי הגמרא מכות ה' ובד' הפוסקים אם מתרצין דברי העדים שטעו בחקירות, ומסיק דבעדות נשים דהוי כד"מ וביותר בעד או שפיר יש לתלות בטעות ולתרץ דיבורי', מביא חי' התוס' שאנץ במכות דלגבי העדים זוממין עצמן חיישי' לגמלא פרחא ולנהורא מעליא ואין נהרגין, ושי' שאר ראשונים החולקים עליו, מביא שי' הפוסקים אי מהני טב"ע דקלא בעדות אשה, מסיק להיתר מטעם כמה סניפים שנתבארו בסימנים הקודמים.
סימן טז בענין גרושה שגמלה בנה כבן שנה ורוצה להנשא מביא שי' האחרונים אליבא דהר"ש הזקן דמתיר בגרושה גם היכא דנקבע החיוב על האשה, מברר שי' הרמב"ם דצער גופה דוחה חשש סכנה של הולד, מבאר ד' הרמב"ם דלא תקשי מברייתא דלא תאכל דברים הרעים, מחדש דבגמלה את בנה אין האיסור רק עלי' ולא עליו ומיישב בזה מה שדקדק הנוב"י על שנויי הלשונות בהסוגיות דיבמות וכתובות, מסיק דאף לד' הטור יש להקל במקום חולי בכגון זה.
סימן יז בענין עתים חלומה ועתים שוטה. מברר שהדרך היותר מרווח הוא להתיר ע"פ ק' רבנים, אף שיש חולקים שיותר טוב לגרשה בעת חלימותה ולסמוך ע"ד הט"ז. מוכיח שבנ"ד ששומרת א"ע מזנות גם בעת שטותה מעיקר הדין יכולים גם אז לגרשה, וגם אין בזה משום חדר"ג דעכ"פ ל"ה בע"כ ומביא מכמה וכמה אחרונים הכי, וע"כ ראוי לגרשה בעת חלימותה.
סימן יח אם מותר לישא אחות אבי אמו מן האב. מביא דעות הראשונים אי הלכה כאמימר, מבאר טעם היראים שכ' דאזלי' לחומרא משום דס"ל דספק מדברי קבלה לחומרא וס' שניות הוי כעין ס' מד"ק, מביא שי' הרמב"ן דמיקל ומסיק דראוי להחמיר.
סימן יט בענין קדושין. בענין פסול חורגו מוכיח מד' הראשונים דקרובים ע"י אישות פסולים מן התורה דלא כהנוב"י, מוכיח דאיפלגו רבוותא בחזקה דרבא אי הוי ודאי או ספק ומסיק דיש לצרף ס' זה לסניף, מוכיח מד' הראשונים דמהני צירוף הגדה לבטל העדות גם בקדושין, מסכים לד' השואל דבנ"ד יש לדון מצד קדושי טעות, ומוכיח דאף שאין לברר אם מת מחולי זה מ"מ החולי שעלול להסתכן מפ"ז זה גופי' הוי מום, אבל עכ"פ מידי ס"ק לא נפקא כדין קדש ע"ת וכנס סתם, דוחה ד' השואל שצידד להיתר מדרש"י בב"ק קי"א, מברר דבכה"ג דאיירי לענין אי' יבמה לשוק בודאי מהני ס"ס, מפלפל בענין החשש דמטעם קלא ומביא שי' הפוסקים בזה, מביא ראי' דאף היכא דניסת לא תצא מ"מ צריכה חליצה, אלא דהיכא דא"א בחליצה הוי כדיעבד.
סימן כ בענין חליצה. מביא מד' הראשונים דמי שא"י לחלוץ מיבם ול"א כל שא"ע לחליצה וכו' ומסיק דבכה"ג מיבמין גם בזה"ז, מפלפל בדעות הראשונים בפסול דא"י למידחסי' ומאן דמסגי אליחתא דכרעי' ואם הוא מדרבנן או מדאו', מוכיח דבפסול דרבנן י"ל בשעה"ד ע"ד הראב"ן ולחלוץ גם בשמאל, משיג על הנוב"י שכ' דבנחתכה ימינו פסול מטעם דבעי' ראוי לועמד ואמר, ומפלפל בד' הרמב"ן בספר הזכות בזה, מסיק דאם אפשר ביבום עדיף טפי בכה"ג ואם לאו אם אפשר למידחסי' גם בצער יש להקל ולחלוץ גם בשמאל.
סימן כא בענין פנוי' שזינתה. מפלפל בד' הנמוקי בס"פ אלמנה לכ"ג דבהיו קרובים אצלה יש לחשוש למעוט פסולים ומוכיח דאין לחוש לדבריו לפסול בקהל ביותר בנ"ד, מביא דשי' רוב הראשונים דנכרי הבא על ב"י הולד כשר וא"צ גירות ומסיק להלכה דמילתו דוחה שבת.
סימן כב בענין קדושין. מוכיח דהיכא דהעדים אומרים שלא ראו הנתינה אין כאן בית מיחוש אף שיש אומדנא שנתן ואמר ומכש"כ דבכה"ג מהני אומדנא המוכיחה לשם שחוק, מסיק דהיכא דיש אומדנא לבטל גם המתנה כמו היכא שהמשאיל הטבעת נתכוין לשחוק בודאי הוי מקדש בדבר שאינו שלו.
מפלפל בענין נאמנות ע"א נגד רוב ודוחה ראית הכותב מתוס' בריש חולין ומישב בזה מ"ש אחרים רואים אותם ולא סגי בע"א, מדחה ד' הנ"ל בענין נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והפו"פ הכחישוה, בענין קו' הגרעק"א בת' רכ"ב אות י"ח, מביא קו' הגרעק"א בת' סי' ק"ה בדהג"מ ב"ק מ"א ומישב עפ"י יסוד מחודש מהסוגי' דמ"ב דכל שבשעת חיובו הי' ראוי להיות נסקל בעדות הראוי' ל"מ מה שלא נתקבלה אח"כ עדות באופן המועיל:
סימן כג בענין יבמה לשוק. מבאר שי' הבה"ג והשאילתות דשומרת יבם שזינתה כשרה לכהונה דהוא משום דס"ל דל"ה זר מעיקרא ול"מ זונה, מוכיח דאי' זונה אין תלוי באיסור לאו דלא כמהרש"א בסוטה, מבאר החי' בזה בין לרב או לשמואל דפליגי אי קדושין תופסין ביבמה לשוק, מישב קו' הגאון בנו של בעל הפלאה על שי' רש"י ביבמות מ"ט דלרב אין לאו כלל מהא דיבמות צ"ז, מבאר החי' ושי' הראשונים בזה ומסיק דיבמה לשוק אסורה בזנות מספיקא מה"ת, מוכיח דלשי' הרמב"ם דכל ח"ל הוי זונה אף במיוחדת בח"ל עובר משום ל"ת קדשה, קורא תגר על אלה שרצו להתיר יבמה לזר בתורת פילגש בלי קדושין, דעל אי' יבמה לשוק יתוסף גם איסור פלגש לשי' הרמב"ם.
סימן כד בענינים שונים. א) אי מהני אמתלא גם לקבל דברי' האחרונים ושי' האחרונים בזה, מברר דבאמרה נישאת לפלוני ונתנה אמתלא מהני הכחשת הפלוני לד"ה מטעם נאמנות ע"א בלא איתחזק. ב) במשה"ק על הנוב"י והגרעק"א שחידשו דבעדות אשה ל"א עדות שבטלה וכו' מירו' דסוטה פ"ו ובמה שי"ל בפי' הירושלמי, ג) מברר דלד' הרא"ש דאין ע"א נאמן ביבמה גם עכו"ם מסל"ת א"נ ודוחה ראית השואל מגמ' דב"ק קי"ד, מוכיח מהרמב"ן ומת' הרא"ש דגם טעמא דמסל"ת הוא משום דייקא ודלא כהנוב"י. ד) היכא שצריך להוציא זרע לצורך בדיקת הרופאים לענין פו"ר מסיק דהיכא דא"א בגרמא מותר גם בידים ומכש"כ דרך תשמיש ע"י נרתיק ה) מוכיח דגם גרמא להוצאת ז"ל אסור מה"ת לשי' התו' ועוד, אם לא משום פו"ר, מסיק להיתר לשמש במוך משום סכנה וגם ע"י נרתיק, ו) מבאר דגט הבא ע"י בי דואר בלא סימן מובהק ובעי קיום מה"ת מספיק לזה עדות ההרשאה ואמרי' זהו הגט שנשלח, מפלפל בדבר מה שהעידו הבי"ד מפי כתבם שיש נקב בגט ועכשיו כתבו ששכחו לנקב אי שייך בזה כיון שהגיד וכו', מביא דאין שייך כיון שהגיד אלא בעדים ולא בדיינים ומסיק דאין לחוש בנ"ד לכיון שהגיד.
סימן כה בענין עדות מחללי שבת בגט. מפקפק בד' הסמ"ע והב"ח דאינו נפסל מטעם עבירה רק היכא שיודע שנפסל בכך, מברר דמחזיק חנות פתוחה בשבת בפרהסיא ל"ב גם בירור עדות דהוי כאנן סהדי, מביא מת' בנין ציון דכיון דלא משמע להו איסור אולי יש להם דין אומר מותר, מפלפל בענין קא"פ בפסו"ע דרבנן, ובענין הפסול דמזויף מתוכו ומסיק דעכ"פ אאמד"ר ויש לסמוך ע"ד הסמ"ע והב"ח ועוד קולות שיש בדבר בנ"ד.
סימן כו בענין גירות. מפלפל בארוכה אם אסור לישאנה בידוע שבא עלי' בגיותה לשי' רש"י ביבמות כ"ד בטעמא דנטען ומסיק לדינא דאסור לכנוס מברר מד' הראשונים דבגירות בעי' לב שלם וחוששין גם לדברים שבלב, ומה"ט מסיק דאין לקבלו היכא שיש להסתפק אם יש לו כונה לשם ד"א. מוכיח דאיסור נטען אינו רק עליו ולא עליה, ומסתפק אם שייך לגבה לפנ"ע בכה"ג, מחדש דהא דבבא לקבל כל המצות חוץ מדקדוק א' מד"ס אין מקבלין אותו הוא דוקא במתנה שלא לקבל אבל לא במי שבדעתו לעבור לתאבון, מביא ספיקו של הבית יצחק אם בחוץ מד"א ל"ה גר גם בדיעבד ודוחה ראיתו מע"ז ס"ד, מביא הוראת הגר"ש קלוגער להתיר לגייר נכרית שניסת לישראל בנשואי אזרחים כדי שלא ישתמד הבעל ומביא יסוד לזה מת' פאר הדור להרמב"ם.
סימן כז בענין גירות. מוכיח שמי שהי' מוחזק לנכרי א"נ לומר שאמו ישראלית והוא מהול מילדותו, מבאר כמה דיני גירות והחילוקים בין מילת ישראל למילת גר לענין נולד מהול ולענין נימול ע"י נכרי, מביא ד' החת"ס דמילה בישראל סתמא לשמה אבל מילת גר או הטפת ד"ב בגר בעי' לשמה, ומסתפק אם מהני ישראל עע"ג במילת גר.
סימן כח בענין גירות. במה שנהגו באיזה מקומות לגייר נכריות שנישאו לישראל ולא בנישאו לכהן, מברר דבאמת איכא אי' דאורייתא גם בנכרית כיון דקנאים פוגעים בו ואעפ"כ בגירותה חמור יותר מכמה טעמים, מצדד דגם בקטן שהביאוהו אביו ואמו להתגייר אם יתנהג באיסור אפשר דל"ה זכות גמור ויכול למחות בגדלותו, אבל מה שעובר עבירות בגדלותו אין זה מחאה.
סימן כט בענין חליצה. מביא ראי' מסוגי' דיבמות צ"ג דיבמה לשוק הוי דשב"ע, מבאר ד' הריטב"א ביבמות ק"ה ומסיק די"ל לפ"ד דהיכא דהיבם והיבמה מודים שחלצו בפני עדים כד"ת הוי בידם ומהימני, מוכיח דבנ"ד שע"א מעיד שחלצו בבי"ד פלוני דהוי מילתא דעל"ג נאמן עכ"פ באי' יבמה לשוק דהוי ס' דשב"ע.
סימן ל בענין שחיטת עופות עם חתיכת כל המפרקת. מביא שי' האחרונים המקילים בנחתכה המפרקת, מביא ד' התוספתא בפ"ב דחולין דאם נתכוין לחתוך כל הראש בב"א שחיטתו פסולה וכפי פי' האשכול י"ל דאסור בנ"ד, ולא כן פי' הראשונים התוספתא קו' בתוספתא דזבחים פ"ח דבחתך המפרקת לפני קבלת הדם יהי' כמום בין שחיטה לזריקה, קו' כעין זה בשם ח"א בד' הרשב"א חולין כ"ז גבי דלא לשווי' גיסטרא, מסיק להקל בשעה"ד גדול, מדחה מה שר"ל גדול א' בכונת התוספתא זבחים ומוכיח דבכה"ג אם עלה ירד, קו' מדהג"מ דקי"א ע"ד התוס' בדפ"ד, מוכיח דבנשברה המפרקת ועדין מחובר בעור ג"כ מיקרי מחוסר אבר, מביא ד' הנ"ל שר"ל דמחוסר אבר בין שחיטה לקבלה אינו מטעם פסול מום אלא מטעם חסר ואם עלה לא ירד ומוכיח דאינו כן כמשכ"ל, מבאר ד' השמ"ק בזבחים כ"ו דמום עובר לא מיפסל בזה ומביא לזה סמוכין מדהג"מ בכורות ל"ט ומדהתו"ס במנחות ד"ט.
סימן לא אם מותר לתת לחולה שאב"ס דם בהמה שהוציאו ממנה יסוד האיווייס. פשוט דהוי דם שבישלו, אבל רבו הראשונים שפסקו דדם שבשלו עובר עליו מוכיח דיש בדם נבלה איסור משום נבילה דחל על איסור דם מט' כולל ועכ"פ לכשבשלו, מעיר עפ"ד התוס' במעילה י"ז דדם האברים קודם שפירש הוי כבשר ומפלפל בזה, מדחה ד' הכותב דבכה"ג הוי ח"ש באיכות ולא חזי לאיצטרופי, ומסיק דהשעור הוא רק בכמות ולא איכפת לן אם נפרד איזה יסוד כימי, מעלה להלכה דכיון דע"י הפרדה נתיבש ונפסל מתורת אוכל פקע איסורו ומסיק דאפי' בנפסל מאכילת אדם בלבד פקע האיסור, ועכ"פ בכרכו בסיב כנד"ד בודאי מותר לרפואה, מפלפל בענין דם גמור ע"י תערובות בכה"ג.
סימן לב בדבר כתיבת השם בפירוש בלע"ז. מברר עפ"ד הגרעק"א בת' סכ"ה דלשי' הרמב"ם שם בלע"ז הוי ככנויים וע"כ חייב בהם מקלל והנשבע בהם הוי שבועה, אבל מותר למוחקן וגם ליכא איסור במזכיר ש"ש לבטלה וכ"ה שי' הריטב"א, מביא שי' רי"ו ני"ד דחולק ע"ז מסיק דהגמ' בר"ה י"ח דנמצא שם מוטל באשפה היינו משום בזיון דאיכא גם בכנויים ובלע"ז דלית בהו איסור מחיקה.
סימן לג א) בדבר הנשים שאינן מרוצות לגזוז קודם הטבילה את צפרניהן העשויות במאניקיר, מביא דמד' המחבר נראה דצפורן אינה חוצצת ומברר דיש להקל בנ"ד, תי' לקו' הישויע"ק ברוב שאינו מקפיד דהא הוי מקפיד משום דחוצץ מדרבנן, מביא דבר מחודד משו"ת מהרי"א הלוי לתרץ מה שהשמיטו הא דכולו חוצץ מה"ת ודוחה תי' מסוגיא דיבמות ע"ח, ב) בירור השיטות ובענין עשיית מקוה מקונסט-אייז, ג) במש"כ בשו"ת גינת ורדים דטרפה כמת ואינו פוטר מן היבום מוכיח דאינו כן מד' התוס' ביבמות ק"כ וכן מהתוס' רי"ד בשבת קל"ו, מביא מ"ש בתורי"ד שם בשם ריב"ם דחובל בטרפה פטור משום שבת וכ"כ במנח"ח, ומשיג ע"ז ממשנה מפו' בפסחים ע"א ומגמ' דביצה ל"ד, ד) במקוה שהיא מעין הסמוך לנהר ולא השגיחו לדלותה בכלים מנוקבים, מסיק להקל ביותר דל"ה כאן אלא ס' ג' לוגין, חולק ע"ד העונג יו"ט שכ' דבסמוך לנהר ובמי תמצית שלא פסקו יש דין השקה, ה) אם מותר לערב באוכלין או להעמיד באבק הנעשה מעצמות יבשות, מברר דמצד גוף העצמות בודאי אין בהן איסור, וגם אין לחוש משום שבלעו מהאיסור, ו) באשה שאין לה וסת ולא בדקה קודם תשמיש וספק אם ראתה קודם או באמצע תשמיש אי הוי אונס.
סימן לד בענין צואה לצדקה. מברר דאמרי' אמל"ג כמל"ה לאח"מ, אלא דבנ"ד אין המקבל מבורר ומביא ת' מהרי"ט סכ"ב, מוכיח דבצדקה אמרי' מלקד"ה גם בלא הושלש ומביא ד' הר"ן דבקטנים ל"א מלקד"ה, מוכיח דיש בזה כמה ספקות ומכריע עפ"ד כמה מהאחרונים לקיים הצואה, מסתפק אם שייך מלקד"ה בכסף המתקבל לאח"מ מחברת הבטחון, מברר דאמרי' מלקד"ה אף בדשלב"ל ומפלפל בנוגע לנ"ד בדבר חליבה בשבת מסכים בשעה"ד גדול להתיר ע"י קטנים שאינם בניו לתוך אוכלין.
סימן לה בענין מלקד"ה בנכסים שאינם ידועים. מסתפק אם אמרי' מלקד"ה בנכסים שאינם ידועים לבעל, מביא ד' הא"מ בזה ומפלפל בסוגי' דכתובות ע"ח, מברר חילוקי דינים בדין מתנת שכ"מ ומלקד"ה במילתא דאיסורא מוכיח דבנכסים שאינם ידועים שאין לבעל פירות הוי מלוה ראוי ואין הבעל יורשה.
סימן לו מוכיח דכהני חזקה מותרים בהנאת כילוי של תרומה, ומסתפק בלהאכיל לבהמתו להשיטות דזהו בודאי איסור תורה, מפלפל בשיטת הרמב"ם בזה אי הוי איסור תורה, מביא ד' המהרי"ט דלא החמירו בכהני חזקה אלא בעון מיתה ומביא כמה ראיות לזה, מסיק דכיון דמותר להאכיל לבהמתו איכא גם חיוב נתינה.
סימן לז בענין גרמא בנזקין וחיובי שמירה בנכרי. מסתפק אם נכרי חייב בגרמא בנזקין, מביא ראי' דעכ"פ בשוגג פטור, ומישב עפ"ז קו' הב"י בחולין מ"א וכן קו' הגרעק"א בגיטין נ"ג, מפלפל עפ"ז בענין חקירת האחרונים אם נכרי השומר חייב בפשיעה, ומסיק דעכ"פ ליתי' בדיני שמירה לשבועה ומישב בזה הערת השער משפט בסי' ש"א מביא מש"כ הרה"ג מוהרא"ל ליפקין דנכרי יתחייב בשמירה משום כך דינכם, ומשיב ע"ז מד' היש"ש דל"א כך דינכם אלא להחזיק ולא להוציא, מביא סמוכין לשי' היש"ש מב"ק ל"ח, מישב ד' השמ"ק בב"ק דעכו"ם הוא בכלל רעהו, ומישב ד' הרמב"ם בכ"ד עפ"י שי' השמ"ק, מסיק דפטור דנכרי בפשיעה תלוי בפלוגתא דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו ומישב בזה קו' השאג"א בסי' פ"ח ע"ד הרא"ש בפסחים מסיק דגם לשי' היש"ש אמרי' כך דינכם אף להוציא היכא שאין באין לגורעו מישראל, ומבאר שי' הראב"ד בפי' הירו' גבי שור של נכרי שנגח שור ישראל, סותר מש"כ לה"ר לדין שמירה בנכרי מספ"ק דכתובות מהא דקדי לי' לאו בר חיובא לגבי בור, ומההיא דאוונכרי, קו' בד' התוס' בפ' א"נ שהק' למ"ל קרא להתיר גזל עכו"ם.
סימן לח בענין גזילה בקרקע. מביא ישוב לקו' הגרע"א ע"ד התוס' בשבועות ל"ג, מבאר שי' הגרעק"א והנה"מ בענין אינו ברשותו, מישב ד' רש"י בסוכה ל"א עפ"ד הנתיבות בסי' שס"ג, מוכיח די"ל דכל היכא שאינן ברשות הנגזל בפועל חשיב אינו ברשותו אף שאין להגזלו בו קנין, דלא כמו שצ"ל לשי' הגרע"א והנה"מ, ומישב בזה קו' הגרעק"א ע"ד התוס' בסוכה ל"א, מעיר די"ל דתלוי זה בפלוגתא דרב ורבא בסנהדרין דע"ב גבי בא במחתרת, וכן דזהו מה שנסתפקו בגמ' בסוכה ל"א אי קרקע נגזלת הוי גזולה ואי אינה נגזלת הוי שאולה, מקשה ע"ד האור שמח בפ"ח מגזילה שמפרש ד' הגמ' ע"פ הראב"ד בפ"ט לענין עבדים.
סימן לט אי מהני תפיסה בשעבודא דר"נ. מביא ראי' דמהני תפיסה מהא דזה גובה וזה גובה בכתובות ק"י, סותר ראית הנחל יצחק מד' הרשב"א בת', מביא ראי' מד' הרשב"א שאם קדם הלוה ופרע כל החוב לאחד מנושיו של המלוה שלא כדין אינו חייב מצד מזיק שעבודו, ושכ"כ האחרונים בסי' ק"ז, מסיק דלדינא מהני תפיסה.
סימן מ בענין ת"כ וסיטומתא ומי שפרע. בביאור ד' הגר"א ביו"ד סי' רל"ט בענין ת"כ וסיטומתא, מחלק בין כפי' מצד קנין דנחתינן לנכסי' ובין כפי' לקיים שבועתו דלא נחתינן לנכסי' וגם אם תפס הוי גזל בידו, מבאר בזה ד' הרמ"א התמוהים בחו"מ סי' ר"ט עפ"מ שמחדש דבנשבע לקיים הקנין בדשלב"ל נחתי' לנכסי' כיון דאי שמיט לא מפקינן מיני', מוכיח מד' הגר"א הנ"ל ומת' הרדב"ז דבקנה במעות ומת אין מי שפרע על היורשים, מברר עפ"ד הרשב"א בגיטין ד"י והרא"ש פ"ק דב"מ דבנהגו לקנות קנין גמור ע"י סיטומתא בקרקעות מהני, מפלפל להוכיח דליכא מש"פ בקרקעות בת"כ וסיטומתא בלי מעות, אפי' במוכר שדהו מפני רעתה, מסתפק אם סטומתא מהני בלא נתינת דמים כמו בק"ס, מדקדק מל' הרמב"ם בפ"א ממכירה דשכירות קרקע נקנה בכסף גרידא אף במקום שכותבין שטר ובשטר גרידא בלא נתינת דמים, אם לא במקום שנהגו להדיא, או שהקפיד הקונה, בכתיבת הקאנטראקט, מסיק עפ"ד הרא"ש דבאיכא ספק במנהג אם כותבין שטר מוקמי' אד"ת דהוי ספק אומדנא והוי דברים שבלב.
סימן מא בדין נגח ואח"כ הקדיש או הפקיר. קו' אחיו הרה"ג רמ"ל ז"ל על שי' האס"ז בב"ק דפטור דנגח ואח"כ הקדיש הוא במועד ולא בתם ויקשה לר"י דצד תמות במקומה עומדת, מבאר החי' בדין נגח ואח"כ הקדיש בין מיתה לנזקין, מבאר ענין הקדש מפקיע מידי שעבוד והשיטות בזה ומישב עפ"ז באופנים שונים, מבאר שי' הראשונים דס"ל דגם בתם איכא פטור דנגח ואח"כ הקדיש, ומישב דגם נגח ואח"כ הפקיר שייך אף בתם, מבאר בארוכה ענין חיוב מדינא דגרמי מטעם מזיק שעבודו בנגח ואח"כ הקדיש והפקיר ומכר, ומפלפל בביאור סוגית הגמ' ושיטות הראשונים בזה.
סימן מב בענין מכירי כהונה וטוה"נ. מוכיח דבתרו"מ יכול לזכות ע"י אחר ול"ש תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, משא"כ במעשר עני דצריך לזכות דוקא ע"י עני, מוכיח דבמתנות עניים דלי"ב טוה"נ יכול לזכות משלו היכא דליכא איסור דלא תלקט לעני, ומפלפל עפ"ז בד' הירושל' ס"פ כל הגט דפריך וכי יש מכיר לעני, מסתפק אי יכול לזכות משלו בתרו"מ למ"ד טוה"נ אינה ממון ומישב בזה קו' המחנ"א לשמואל דמשני במזכה ע"י אחר והקו' ע"ד התו' בב"ב דמכירי, כהונה הוי כמתנה מועטת, מפלפל בענין אי מכירי כהונה חשיב קנין בסוגיא דשלהי סנהדרין לגבי עיה"נ.
סימן מג תשובות על הערות בס' אחיעזר בענין טבו"י בס"ט ברה"י לענין פסח וביאור ד' הירושלמי בזה, מחלק בין ספק שהוא מדאורייתא לקולא לשי' הרמב"ם לס' דאיקבע דהוי מה"ת, ומישב בזה סתימת פסק הרמב"ם הנסתר לכאו' מהירושל', ביאור ענין ספק סוטה דהוי רגל"ד לר"ש דס"ל ס"ט ברה"י תולין לפמ"ש באחיעזר חאה"ע סי' א'.
סימן מד מחזק דבריו דלא נמצא חולק ע"ד הרשב"א דאיסור אשת אח אינו חוזר וניעור, ומבאר עפ"ד הירוש' בריש יבמות די"ל כן גם לאבא שאול מבאר שי' המהרי"ק דא"א שזינתה נאסרה באומרת מותר משום ומעלה מעל, וענין שומרת יבם שזינתה, מוכיח דלהסוברים דיבמה שחזרה והותרה יש עלי' זיקת יבום בודאי אסורה לשוק.
סימן מה מוכיח דלשי' הרשב"א דלא מפלגי' בחדא ביאה לומר דבהעראה תעשה בעולה ובגמ"ב חללה גם בגרושה לכהן דתחילת ביאה הותרה מט' דחי' אין נעשית חללה בגמ"ב, מביא מש"כ הרב המשיג בביאור ד' הריב"א בתוס' יבמות כ' ומבאר שיטות הראשונים בזה אם יש מצוה גם בגמ"ב ואם הקמת שם הוא לעיכובא.
מוכיח דלגבי מה שצריך ג"ש מדרבנן מהני גם מתנת שכ"מ ומפלפל בד' התו' בגיטין ד"ט, בד' הראב"ד דמפ' הא דשלח רבין דהוא משום בטול השליחות.
סימן מו מוכיח דגם ע"י נקב שאין הדיו עובר עליו לא נתבטלה צורת האות אלא פסולו מטעם דבעי' כתיבה תמה דל"ש בגט, מוכיח דמאי דבעי' כתיבה תמה הוא דוקא בשעת כתיבה, מפלפל בענין גרדומין ומסיק דהוא רק בדבר הצריך שעור, וצ"ע בד' היראים בזה.
סימן מז מבאר בכונת הרמב"ן המובא באס"ז בב"מ צ"א שאין בחסימה לאו דגזילה, אלא שאם אינו משלם אח"כ אז יש בזה ג"כ משום גזילה, מפלפל בד' הרמב"ם בפ"ג מגניבה ובענין אם תשלומין דגניבה וגזילה נדחין מפני לאו אחר, בד' הירוש' בדמאי אמר זו תמורת עולה אינו חוזר אפי' בתוכ"ד כאן במתכוין לחזור כאן במתכוין להוסיף, מבאר בכונת פי' הגר"א שם דהיכא דמבטל הדיבור לגמרי מהני בהקדש אבל כל שחוזר ממקצת לא מהני ומישב עפ"ז ד' התוס' במנחות פ"א, בד' הירוש' פ"ב דחלה דתגרי נכרים מוכרים להם וכרי"ש דאמר לאחר ירושה וישיבה משמע.
סימן מח בענין אם הכשר דרבנן מהני היכא דמדרבנן אסור באכילה, מפלפל בזה בד' הגמ' בחולין דע"ה, חקירה אם בן ח' חי אסור מדרבנן כמפרכסת, מישב בפנים שונים מה שהשמיט הרמב"ם האיבעיא דמהו למנות בו ראשון ושני ופלוגתא דר"י ור"ל, מסיק עפ"ד הרמב"ן והר"ן בענין דם שליל דהא דבן פקועה יש בה דין מפרכסת במחלוקת שנוי' ומישב עפ"ז סוגית הגמ' אף לשי' הרמב"ם דמפרכסת אסורה באכילה מה"ת, וגם מה שהשמיט הרמב"ם הא דבעי' שיאמר ברי לי שלא נגע, מבאר החילוק בין מפרכסת דמטמאה טו"א לבן פקועה דאינו מטמא ומסתפק בבן ח' חי אי מטמא טו"א.
סימן מט הערה במ"ש לה"ר מב"מ נ"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה גם אם אחר הביטול ישאר איסור דרבנן, איזה השגות ע"ד העונג יו"ט חאו"ח סי' ל"ד ול"ה, מוכיח מד' התוס' בכ"ד דלא ס"ל כשי' המרדכי דבנולד האיסור בתערובת לא בטל.
סימן נ בענין אם רשע ומומר לעבירות פסול לעבודה, קושיא בד' הר"ר אפרים בתוס' זבחים ט"ז, מחזק דבריו דמחשבת ע"ז הוי עבירה אף שאינו חייב ע"ז וע"כ הוי מומר מעת קבלת התראה משא"כ בשאר איסורים דאין במחשבה שום עבירה, בענין ידיעה בלא ראי' לענין פרהסיא, מסיק דבחשב להכשיל אף שאינו חייב ע"ז חשוד מיהא הוי.
סימן נא מוכיח דאף לד' הירו' דבעגלה ערופה צריך לערוף ברוב שנים אין זה מדיני שחיטה וגם עיקור כשר בה, מפלפל בשי' הבבלי בזה עפ"ד הגמ' בכריתות כ"ה ומסיק דבעג"ע היכא דהחזיר סימנים לאחורי העורף וערף בסכין כשר מותרת משום נבילה, מישב קו' ע"ד רש"י בזבחים ד"ע מבהמת עיה"נ.
בדין פיגול במיעוט בתרא, מפלפל בד' התוספתא דמירק שלא לשמו כשר ובשי' הרמב"ם שהשמיטה, מחלק בין פיגול לשלא לשמו לענין אין מפגלין בחצי מתיר כמ"ש האו"ש ומסביר כמה חילוקי דינים בזה, מישב מה שקשה לכאו' מזבחים ד"ט לשי' רש"י דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא ולפמש"כ התבו"ש דהוא משום סברת רע"ק בזבחים כ"ט דאע"פ שהוכשר חוזר ונפסל מחלק בפסול במיעוט בתרא בין לגבי היתר אכילה או פסולים אחרים,--- מסיק דאם המתכפר ישראל יש לו דין קרבן ישראל לכל מילי. --- איזה חילוקי דינים ביוצא מן החי.
סימן נב במה שחידש באחיעזר דפסול מתעסק הוא דוקא בשחיטה ולא בשאר עבודות שבזה מיושב קו' הגרעק"א במהדו"ת סי' ס"ד, מדחה משה"ק ע"ז מגמ' דזבחים ד"ס ומתוס' בדכ"ו. סותר מה שרצה גדול א' לה"ר מהרמב"ן במלחמות בר"ה כ"ח גבי מצוות צריכות כונה, ומבאר ד' הרמב"ן בין אם נימא דסוגיא דפ"ק דזבחים בשוחט קדשים לשם חולין פליגא אסוגיא דדף מ"ו ובין אם נימא דלא פליגי, מבאר ד' הרא"ה המובא בר"ן בר"ה שם, מבאר ענין יש להם מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ודוחה תי' של הנ"ל על קו' הגרעק"א מחרש ושוטה. מפלפל בד' הגמ' דזבחים ד"ס ונשאר בצ"ע ע"ד הגמ' בדט"ו דנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר.
סימן נג בענין הקושי' לשי' הרא"ש דבהתיר א"ע למיתה הוי מומר מ"ט אם הרגו לפני גמ"ד נהרג הא במומר מורידין ולא מעלין, סתירת התי' דהוא גזה"כ מעד עמדו לפני העדה למשפט, מחלק בין מתעסק בקדשים דכסבור שהוא חולין למתעסק בשבת ובשאר איסורים, בישוב הקו' על ה"ר אפרים בתוס' זבחים ט"ז.
סימן נד בענין שוחט ונמצא בע"מ אם צריך שריפה, מחדש לחלק דפסולו בקדש דטעון שריפה הוא שאירע הפסול במקדש ואינו תלוי בנתקדש בכלי כמו לענין אם עלו לא ירדו, ודלא כדמוכח מתוי"ט פי"ב דזבחים במ"ש באחיעזר לד' הרגמ"ה במנחות ד' דאין מחשבה פוסלת במי שאינו ראוי לעבודה בחושב ע"מ שיזרוק חוץ לזמנו, והקו' ע"ז מד' התוספתא בפ"ב ופ"ג דזבחים, מישב ד' הרגמ"ה עפ"מ שמוכיח דזה תלוי אם שלא במקומו כמקומו דמי או לא, ומישב עפ"ז ג"כ מה שהשמיט הרמב"ם התוספתא הנ"ל.
סימן נה בשי' הכ"מ דבגדלו בחו"ל ונגמר בא"י חייב מה"ת ובד' הירושלמי תרומות ז"א אין משלמין מפירות חו"ל על פירות א"י, מחלק בזה בין חלה לתרומה בענין הפרשת אפטרופוס והפקר בי"ד תורם משלו על של חבירו וגנב וגזלן שתרמו. בענין אם אתנן הוי מקח שנעשה באיסור לענין מי שפרע, מחלק דבמקום שכותבין את השטר אף להסוברים דאיכא מי שפרע לא סמכא דעתי' ע"ז דהלה לא יקבל מש"פ בשי' הרמב"ן בריש חולין דס"ט ברה"ר לא מהני בקדשים דבעי שימור. הערה בענין אין גירות לחצאין.
סימן נו בהקדיש א' מהשותפין אי קדוש קדוה"ג, בשי' הרמב"ם בתמורה באבר שהנשמה תלוי' בו אם פשטה קדושה בכולה, בחצי' קדש וחצי' חול לענין תמורה וישוב ד' התוס' בדכ"ו דלא תקשה מהתוספתא. מביא מה שחידש באחיעזר דהא דאין בכח הבעלים להקדיש את הקרבן קדושה אחרת הוא לא משום שאינו שלו אלא מגזה"כ, ומישב משה"ק ע"ז מקו' הגמ' בבכורות נ"ג מוקדשין לאו דידי' נינהו בענין מ"ש באחיעזר באומר בגמר זביחה הוא עובדה שתאסר מתחילת השחיטה מדין מחשבין מעבודה לעבודה.
סימן נז בדין מתעסק. בענין מתעסק בחו"ע חייב שכן נהנה אם הוא דוקא בהנאה הבאה לתוך הגוף, מוכיח מד' הר"נ פגה"נ דל"ש בכלאים הא דשכן נהנה, ומ"ש בזה הגרע"א בת' סי' ח', מביא הכרח לס' העמודי אור (שכ"כ גם במג"ש) דמתעסק בדבר שהותר בתורת דחי' לא מיקרי מתעסק דהיתירא מכריתות די"ט דמשני הנח לתינוקות וכו' ומפסחים ע"א שחטו ונמצא טרפה, מביא שכ"כ ג"כ בשמ"ק בכריתות שם, קו' בהך דהנח לתינוקות וכו', וישוב לזה עפ"ד התוס' בסנהדרין ס"ב, ישוב הגמ' דכריתות לפי שי' רש"י שם, מפלפל בענין מזיד בספק, מביא הכרח לשי' רש"י במתעסק, בענין מתעסק בכה"ת, מוכיח דלאביי לא משכח"ל ומפלפל בזה בפלוגתא דמקלקל בחבורה והבערה, מישב ד' הרמב"ם בדין דהחותה גחלים בשבת ומישב משנה דתינוקת לרבא, מבאר דנחלקו בזה אי מתעסק הוי ממילא גם דשא"מ ומישב עפ"ז ד' הרמב"ם בפ"י ממעילה מקו' הגר"מ אויערבאך.
סימן נח מפלפל בשי' האחרונים בענין שין של ראש דבוקה מברר ומסיק להלכה דבנקרע האות ונשתנית צורתו לא מהני תיקון ע"י דיבוק הקלף.
סימן נט בענין איסור תחומין במקום מצות מילה. מברר דבספק תחומין יש להקל ביו"ט לצורך מילה בזמנה דהוי סד"ר, מוכיח מד' התוס' דהיכא דא"א לברר אין להחמיר בסד"ר מטעם ספק חסרון ידיעה, מסתפק בודאי חוץ לתחום ביו"ט שני, מברר דמילה שלא בזמנה אסור ביו"ט מה"ת ומעיר ע"פ הירוש' דל"ש בזה מתוך.
סימן ס בענין הדלקת האלקטרי' בשבת. מוכיח עפ"ד הרמ"ה בסנהדרין דגם אם בסיבוב הכפתור מסיר הגשר שבין שני החוטים והם מתחברים מאליהם הוי מלאכת הבערה בידים דהוי כח ראשון, מפלפל בענין גרמא במלאכת שבת ומסתפק דגם בהבערת אלקטרי ע"י גרמא י"ל דהוי חיוב תורה.
סימן סא אם מותר להכניס לחולה ביוהכ"פ אוכלין לתוך הגוף דרך החלחולת. מוכיח דגם ביוהכ"פ בעינן גם הנאת גרון עכ"פ, ואף אם נימא דחייב ביוהכ"פ גם שלכדר"א, משיג ע"ד החת"ס והמנ"ח דביוהכ"פ בעי' הנאת מעיו.
סימן סב בענין קדשים שחייב באחריותן ובענין קדשים קלים אלי' דריוה"ג. בביאור ד' השמ"ק בב"מ ל"ד דלא דמי חיוב שמירה לחיוב אחריות לענין גול"מ, מוסיף הסבר בזה ומישב קו' הקצה"ח מהסוגיא דסנהדרין ע"ד רש"י בפסחים, ביאור החילוק בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב לענין גול"מ שבסנהדרין שם, מוכיח דבקדשים קלים אלי' דריה"ג הוי ברשותו ג"כ, מבאר דלענין מכירה יש לתלות בפלוגתא דרש"י ותוס' אם חלק הבעלים הוי שלו גם לאחר שחיטה, מחדש דלריוה"ג י"ל דגם אמורים הוו ממון בעלים לענין רעהו וסותר ראית המלבושי יו"ט בזה מבכורות נ"ג, בענין קו' הגר"ח מבריסק בשלמים שהזיקו.
סימן סג מבאר דל"א מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אלא לענין ממון השבט ולא לענין איסור ומחדש לישב בזה ד' הרמב"ם בפ"ד מה' תרומות שהשמיט האוקימתא דשוי' שליח ע"פ שי' הירוש' דבכלך אצל יפות נעשית תרומה מכאן ולהבא בדין מזיק מת"כ או שאכלן, מישב קו' השעה"מ והשאג"א ע"ד הרמב"ם בפ"י מה' תרומות דיש חילוק בין היכא שנתכוין לגזול דפטור משום דמת"כ נגזלות להיכא דאכל בתורת מת"כ דחייב משום משתרשי.
סימן סד הערות בענינים שונים קו' בד' התוס' ספ"ק דב"ק דנחש הוי רגל אף דכונתו להזיק, קו' בחולין דע"ב אמאי גזרי' שמא יוציא ולד ראשו מת הא גם בהוציא אין עליו טומאה, קו' במנחות ס"ט בבעיא דשתי הלחם מהו שיתירו שלכ"ס, מפלפל בדין חדשה שבשה"ל ובדין איסור חדש במקדש, קו' להשי' דלקוח לאחר מירוח פטור מפסחים ט' גבי חבר שמת, קו' בחולין ה' בענין מיעוט למומר בשעת החטא ומומר בעת הפרשת הקרבן, קו' בד' התוס' ב"ב נ' ד"ה רא"א שניהם אינן בדין יום או יומים.
סימן סה בענינים שונים. בענין מסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אם מותר לזרוע בתחילה לר"י ור"ש דא"א אוסר דשא"ש, מביא ראי' דאסור וחייב ע"ז ממתני' דיש חורש תלם אחד מפלפל להוכיח דתבואה שהביאה שליש בששית מותרת גם בעבודת שדה בשביעית, מפלפל לישב שי' רש"י בברכות כ' דאין בקרובים ובמת מצוה לאו דלא יטמא כלל ובמ"ש הרמב"ן בתורת האדם בשי' רש"י, מעיר לחדש לשי' רש"י דרק לאו דלא יטמא ליכא בהו אבל עשה דקדושים יהיו איכא, מחדש דהלאו אינו תלוי באם נטמא עי"ז ומפלפל עפ"ז במ"ש הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת לכנס באהל המת מט' ס"ס, מסתפק במטמא את הקטן ומפלפל בס"ט ברה"ר לענין איסור כהונה, סותר ד' המנח"ח בענין לכנוס לאהל המת קרוב במקום שיש רחוק, בענין לפני עור באיסור דרבנן, בענין הקושי' האיך מהני מאמר לב"ש ביבם אחד דבל"ז ג"כ אסורה אכו"ע, במל ולא פרע אי בעי אח"כ הטפת ד"ב, ואם פריעה כשרה בכלי, מוכיח דגם בגברא קטילא כמו טרפה יש דין דחיי שעה לחלל עליו השבת, בענין אם יש איסור מה"ת להרוג עובר.
סימן סו במ"ש בשמ"ק במנחות ה' בפגימת מזבח, מקשה עפ"ד הרגמ"ה שבשמ"ק שם ע"ד הרמב"ם ומישב עפמ"ש באחיעזר חיו"ד דמאי דבעי' בפגול קרבו כל מתיריו הוא רק לענין כרת אבל עכ"פ הוי פסול ולוקה בענין ישראל ונכרי שהקדישו קרבן אם יש בו מעילה, מברר דל"ש כאן התפשטות ומצדד דאף בחלק הישראל אין מעילה, מוכיח דקדושה מכח התפשטות או מיגו דנחתא הוי קדושת פה ויש בה מעילה, בישוב ד' תוס' הרא"ש שכ' דכלים הנעשים מעור ועצמות עופות מקבלים טומאה.
סימן סז ביאור בד' הרמב"ם שכ' בטעם דמתפיס בבכור מותר משום דא"י להתפיסו בנדר שנא' לא יקדיש, מוכיח דבבכור ושאר קדשים קלים יש מעילה לאחר זריקה גם לשי' הרמב"ן דמעשה כהן לא גרע מקדושת פה, גם מצדד דד' הרמב"ן אינם אלא בקדשי בה"ב, מוכיח דאין יורש יכול להרשות להמיר למ"ד יורש אינו ממיר, מכריע דבכל הרוצה יבוא וימיר שייך הקרבן להממיר וגם יוכל לצאת בזה י"ח נדרו, מוכיח דגם בנכרי שייך חיוב אחריות אף דליכא בי' בל יחל משום דהוי קנין וחיוב באמירה, מכריע דשותפות נכרי גם בפחות משו"פ פוטר מן הבכורה ומעיר מדרש"י בסוכה כ"ז ביאור בד' הרמב"ם פ"ד מה' שחיטה הי"ג ותמי' על הלח"מ שם.
סימן סח מבאר דבקדושין אף דל"ב לבטא בשפתים מ"מ בעי שיהא מוכח משא"כ בתרומה, במשה"ק ע"ד הריא"ז המובא ברמ"א חו"מ סי' ר"ז דבמכר שכ"מ אינו חוזר מגמ' מפו' בב"ב קמ"ט מישב עפמ"ש באחיעזר חיו"ד לבאר דרב ושמואל פליגי בעיקר דין מתנת שכ"מ ומסיק דלשמואל אה"נ דאינו חוזר במכר.
סימן סט בישוב ד' המהריט"א שכ' דלריו"ח ס"ט ברה"י אין הנזיר מגלח עליו, בישוב ד' הרמב"ם בפ"י מה' נזירות שכ' בנמצא המת צף שחזקתו שנגע, בע"א בס' סוטה שאומר שהי' ג"כ באותה סתירה וראה שנטמאה בישוב ד' הרמב"ם שפ' דשומרת יבם שזינתה מותרת להתיבם ואעפ"כ חשב שו"י בין הנשים שאינן שותות ונאסרו, מביא סמוכין מד' המאירי בסוטה למ"ש בזה בס' בית הלוי, מפלפל בקו' הראב"ד בהא דאמר רב דסוטה פטורה מן החליצה ובמ"ש בזה הרמב"ן בס' הזכות, בענין היכא דאירע לכהן ס"ט ברה"ר והקריב קרבן אי הוי בעל הקרבן ספק מחוסר כפורים.
סימן ע מישב משה"ק מקדושין נ"ד ע"ד הר"ש בתרומות דאומר מותר מעל עפ"מ שמחדש מד' התוס' ב"מ קט"ו דבאומר מותר לא הוי מזיד לענין מה דס"ל לר"מ דהקדש דוקא במזיד מתחלל, בענין מעילה דהוצאה מרשות אם יצא לחולין גם קודם שנתחייב בקרבן מעילה וכן בפחות משו"פ אם יצא לחולין. מפלפל במש"כ לישב ד' הרמב"ם בפ"ו מה' יבום שכ' דצרת איילונית מותרת ולא תני נמי צרת ערוה איילונית, מתמיה על מ"ש בס' יד המלך לחדש דאיילונית אינה אסורה משום אשת אח.
סימן עא בענין הסופר שהי' חותם בעד בגיטין ונודע שהי' מוכר סת"ם פסולין בחזקת כשרים מישב קו' הנוב"י ע"ד הרמב"ם שלא כתב בחטאת הגזולה דאינה מכפרת משום מהב"ע כמ"ש גבי אין מביאין מנחות ונסכים מן הטבל עפמ"ש הרמב"ן ביבמות והטו"א בר"ה, מפלפל במשה"ק בישועי"ק על הסוגיא במכות דבנשבע שלא אחרוש ביו"ט הוי ג"כ כולל דבעפר הראוי לכיסוי לא מחייב אחרישה משום הואיל, מישב עפמ"ש בטו"א בביאור הגמ' דפסחים ומישב בזה מה שהשמיט הרמב"ם האוקימתא במתונתא.
סימן עב בדבר ביהכ"נ שנחרב ואין תקוה לחזור ולבנות, מסיק דיש להתיר למכור העצים ע"י זט"ה במא"ה, בענין העצים הגדלים בביה"ק דהנתלשים מעצמם יש להקל לעשות מהם גדר לביה"ק. מוכיח דמותר לחתוך עובר משום סכנת אשה גם לולי טעם רודף משום דעובר ל"ה נפש ומש"ה בודאי דמותר אף טרם שהיא מקשה לילד. מוכיח דאסור לשרוף מתים מדין תורה משום דמבטל בזה מצות קבורה, מצדד דבאפר המת אין בו מצות קבורה אלא דראוי לקוברו משום תקלה דאסור בהנאה.
סימן עג בענין חזקה שליח עושה שליחותו. אם אמרי' חזקת שע"ש במשלוח מנות שהוא מדברי קבלה, מבאר ד' השמ"ק בנזיר י"ב ומישב בזה משה"ק בישועי"ק או"ח סי' ת"ט ומשה"ק התוס' בעירובין, מסתפק בשולח בשכר באופן שיש עליו חיוב ממון לקיים אולי אמרי' בזה חזקת שע"ש אף בשל תורה, מוכיח דמשום שכר מצוה בברכה שביטל מהמשלח ל"א חזקה שע"ש, בביאור ד' הגמ' בענין ספק עירוב, מוכיח דרובא דליתי' קמן מהני גם בדשיל"מ.
סימן עד בענין מודה בשטר שכתבו מפלפל במשה"ק בב"מ ד"ז בשנים אדוקין בשטר, מעיר לחדש דבשנים אדוקין בשטר מהני פרוע גם בלא מיגו דמזויף דליכא חזקה דשטרך בידי מאי בעי, מקשה לפ"ז בגמ' דב"ב ק"ע ומישב עפ"מ שר"ל בת' רעק"א סי' קמ"ט לענין לא לויתי, מישב הקו' באופן אחר ומישב בזה קו' השע"מ על רש"י שם וקו' האס"ז שם, מישב ד' הגר"א בסי' ס"ה.
סימן עה מישב ד' הרמ"א בסי' ע"ה דברי ע"י נוגע בעדות ל"ח ברי לחייב היסת, מישב משה"ק בזה לד' תרוה"ד מסוגיא דשליח נעשה עד ומוכיח דאדרבה משם ראי' לד' תה"ד, מישב מ"ש הרמב"ם דשליח חייב שבועת המשנה ממשה"ק עליו הרשב"א מסוגיא דקדושין ומישב עפ"ז גם ד' התרה"ד, ונשאר בצ"ע לפ"ז מד' הרמב"ם בפ"י מהל' שאלה גבי מפקיד בעדים, מקשה מסוגיא דקדושין לפ"ד הרמ"א דב' שקבלו פקדון אינם ערבים זל"ז ומפלפל בזה.
סימן עו מפלפל בענין שנוי שם האבות בגט ומוכיח דעכ"פ לכתחילה צריך לפרש כל השמות של האב, בירור הלכה בשנוי שם המתגרשת ואימתי בעינן הוחזקה ל' יום בשם שנכתב בגט, מפלפל בד' היש"ש בפ' השולח סי' י"ט.
סימן עז בענין גרושה מחרש שניסת לכהן. מוכיח דע"י קדושין וגט דרבנן הוי חלל מדרבנן ומכש"כ דתצא מכהן, מתמיה ע"ד הא"מ שחידש דבקדושין בפחות משו"פ דאאמד"ר ל"א תצא מזה ומזה.
סימן עח מפלפל במשה"ק ע"ד התוס' בגיטין י"ב דאי בעי זריק לי' ג"ש ספק קרוב לו ס' קרוב לעבד, מסיק לחדש דהיכא דאינו יכול להשתעבד בו מטעם ספק לא מיקרי אין רשות רבו עליו, מצדד לומר דאף דאינו ברשותו לענין ממון יכול לשחרר דלא כמו שנקיט בפשיטות הגרע"א בגה"ש, מפלפל בזה בענין הגדילו התערובות ובקו' הגרי"פ בגיטין מ"ב.
סימן עט בענינים שונים. מוכיח דאין להקל לשנות המזרח שהוא נגד הלכה פסוקה בגמ' ובשו"ע מברר דאין למחות ביחיד המקיל למכור ס"ת דהוי ספיקא דדינא וסד"ר להקל, בענין שומן דגים שכלה טעם הדגים ע"י מלח ושוועפל זויער אם מותר לאוכלו עם בשר. בדין נטל"פ בסכנתא, בדבר קבר ע"ג קבר בהפסקה, בענין נדר עד"ר במקום שקיום הנדר יוכל להביא לידי מחלוקת ובענין שבועה וחרם ע"י חתימות, מסיק דיש להקל לשנות ממותר הכנסת הת"ת לבנים לצורך בי"ס לבנות, אם אמרי' אין שטר לאח"מ היכא שהשטר הרשמי מתחיל זמנו לאח"מ, מצדד בכמה סברות דמהני, במה שנחלקו הסמ"ע והט"ז בנתחככה בחבירתה והזיקה אי הוי קרן.
סימן פ בד' הנמק"י בריש מכות דעדים זוממין שאין נמכרין בע"ע לוקין אף דאם יש להם משלמין עבור עדות הגניבה, ובד' הרמב"ם בזה, מפלפל בשי' התוס' רי"ד בב"מ דכל היכא דמשלם ואינו לוקה אם אין לו לשלם לוקה, במ"ש הגרז"ס שפירא זצ"ל בישוב הקו' דלר"א הא לא שייך גזירה דשמא יעבירנו בשופר ולולב, בענין משה"ק מגמ' דנזיר למ"ש רש"י בכריתות דבמליקה ליכא חולין בעזרה, מתרץ דתלוי בזה אם המליקה טהרה מידי נבילה, מבאר מה שלא הביא הרמב"ם התוספתא דחטאת העוף הבאה עה"ס מטמאה בביה"ב מספק.
סימן פא בענין קטן אוכל נבלות. ביאור ד' התרה"ד המובא בחת"ס חאו"ח סי' פ"ג וישוב כמה קו' ע"פ שיטתו, מפלפל בשי' הרשב"א בגיטין די"ל דס"ל כשי' התרה"ד דלא כמ"ש החת"ס, מישב קו' הגרע"א בת' סי' ט"ו ע"ד הרשב"א ביבמות, מישב משה"ק ע"ד הר"ן יומא שה"ר מנדה מ"ו דבאיסור דרבנן ספינן בידים מביא כמה סמוכין לד' התה"ד, סותר החידוש שכ' בבית הלוי דאיסור ספי' לקטן אינו אלא היכא דהאיסור ישנו אצל הגדול. מבאר גדרי לפנ"ע ולא תאכילום, תמי' בד' הרשב"א נדרים ט"ו, מחדש דבי"ד מצווין להפריש הקטן כדי שלא יעבור הגדול שספה לו ומישב בזה ד' הרבינו ירוחם שהובא בחת"ס שם, מסתפק בקטן חולה אם לשחוט עבורו בשבת או להאכילו נבילה, מסתפק אי שייך בקטן נפשו ש"א חותה מהאיסור לענין חיוב תשלומין בעד מה שנהנה מהאיסור וכן בב"נ, מבאר דאף אם אין איסור ספי' מה"ת מיקרי קטן בר זביחה דלא כמשה"ק הנובי"ת או"ח סי' א' אי שייך איסור ספי' במאכיל לקטן ח"ש או שלכדר"א, בביאור ד' הרשב"א שהק' אהא דאין מערבין בטבל דהא חזי לקטנים כמו מערבין לגדול ביוהכ"פ ותי' דיוהכ"פ איסורא דיומא קגרים ובמ"ש הגרעק"א ע"ז בחי' עירובין, מבאר ד' התוס' בעירובין ד"ל עפ"ד הרשב"א הנ"ל ומישב בזה דרש"י בפסחים כ"ג, ביאור ד' הגמ' ככר זו עלי אין מערבין לו בה דהוא משום דהוי איה"נ ואינו שלו, ביאור ד' המחנ"א הל' זכי' מהפקר סי' ד', אי שייך איסור הנאה של כלוי בספי' לקטן:
ואם כהן ערל אסור בהנאה של כלוי, ביאור ד' הרשב"א בהא דקטן שבא לכבות אין שומעין לו וישוב קו' הכתנת פסים, ביאור שי' הרשב"א בשבת קנ"ג דבקטן העושה ע"ד אביו עובר משום לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך, סותר מ"ש בזה בס' אמרי בינה, בענין אם יש איסור לספות לקטן ספק איסור דאורייתא, בישוב קו' הגרע"א בת' סי' ה' על הר"ן ברפ"ח דיומא, בדין אונאה בקטן, בדין חמץ של קטן שעה"פ.
סימן פב מפלפל לישב קו' הש"ך מסוגיא דב"ק צ"ח עמ"ש היש"ש דדוקא גזלן יכול לומר באיסה"נ הרי שלך לפניך ולא שומר, מסיק דיש לתלות זה בהא דמוכח בתמורה דפליגי אביי ורבא אם שנוי קונה מסברא או מגזיה"כ, מפלפל לישב מה שיש להקשות על היש"ש מחולין דמ"א, בד' הרא"ש בפ"ק דמכות בדין מלוה לעשר שנים, בישוב משה"ק בשו"ת שאג"א החדשות ע"ד הלח"מ גבי ע"מ שאין לך עלי אונאה וע"מ שלא תשמטנו שביעית, בישוב ד' הרמב"ם שפ' דאם הוציא ש"ר על נשואין הראשונים פטור וכל הפטור אם רוצה לגרשה מגרשה, בישוב משה"ק הגרע"א בשבת דס"ט לפמש"כ התוס' דאלי' דרבי גם לריו"ח בעי שישגוג בלאו וכרת, ישוב לקו' הגרע"א ביבמות ל"ג בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל.
סימן פג במ"ש בטעה"מ דבמצוה דרבנן לא נפטר מטעם טעה בד"מ, מחלק בגדרי טעה בד"מ בין היכא שמעשה האיסור הוא גופי' הוי קיום המצוה או שאין הטעות אלא בהכשר מצוה אי שייך טעה בד"מ היכא שאין המצוה מחויבת כמו בשחיטה ובציצית, בביאור ד' הגמ' בפסחים כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי ובד' התוס' שכ' דבמעילה לא מחייב שלכדרה"נ דילפי' חטא חטא מתרומה, קו' בגמ' דסוטה ט"ו.
סימן פד מוכיח דיש להנהיג הניקור אף במקום שלא נהגו ניקור עד עתה, דעכ"פ ל"ה אלא ספק בדין דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור דאאמד"ר וספיקו להקל, וגם עפ"ד תשו' הרא"ש.
אחיעזר חלק שלישי