אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סח
לגדול אחד
דרוסקניק, קיץ תרצ"ב
א
ע"ד אשר העיר בשולי המכתב ח"ת משה"ק בקדושין דמ"א מה לתרומה שכן ישנה במחשבה, דהא החידוש דחדשה תורה בתרומה דלא בעינן לבטא בשפתיו, וכמש"כ הרשב"א בקדושין ד"נ, וא"כ גם בקידושין לא בעינן לבטא דהא לר"י דפרקינן כותי' בדבר עמה על עסקי גיטין וקדושין א"צ, וכמבואר ברמ"א אה"ע הל' קידושין סי' כ"ז ס"ג, וביותר קשה לפמש"כ הרשב"א שם, לפרש דהג"מ אף אם נאמר דרבנן פליגי על ר"א בן גמלא דלא מהני בתרומה נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, מ"מ כונת הגמ' דאם נטל ולא קרא לה שם תרומתו תרומה, ואיזה חומרא יש בתרומה מה שאין בקידושין, עכ"ד. בפשוטו נראה דבודאי אף דבקידושין לא בעינן לבטא בשפתים מ"מ בעינן שיהי' ענין מוכח מתוכו שנתינתו הוא לשם קידושין, וד' הרמ"א אפילו נתן לה בשתיקה ולא דבר כלום והוא והיא אומרים שכונו לשם קדושין עי' ח"מ ומקנה הובא בפ"ת שם, דעכצ"ל שעצם המעשה מוכח גם להעדים שזהו מעשה קידושין, ועי' בנדרים ד"ז דיש יד לקידושין ובר"ן שם, אבל בתרומה אם מפריש איזה חלק ולא קרא לה שם, הא אין בהפרשתו שום הוכחה שהוא לשם תרומה רק מעשה שאינו ניכר ואינו מוכיח מחשבתו, הרי ישנה במחשבה דאם לא קרא לה שם תרומתו תרומה, משא"כ בקידושין שצריכים שידעו ויכונו שניהם והעדים, משום דהמעשה מוכיח.
ב
ומשה"ק מעכ"ת על שי' הריא"ז המובא בגליון אלפס בכתובות פ' אלמנה ניזונת, ולא אמרו דברים שבלב אינם דברים אלא במכר וכו', אבל במתנה אזו הולכים אחר דברים שבלב וכו' שהרי שכ"מ אע"פ שנתן נכסיו במתנה סתם הואיל ואנו מכירים שאינו נותן אלא על דעת שימות חוזר ממתנתו, והובא שי' זו ברמ"א חו"מ סי' ר"ז ס"ה, ותמה שהוא נגד גמ' מפורשת בב"ב דקמ"ט דדין מתנת שכ"מ אף במכר אם איתנהו לזוזי בעיניהו וע"כ הא דמתנת שכ"מ אם עמד חוזר הוא משום דהוי אומדנא דמוכח, זהוא באמת תמי' עצומה, ודוחק לומר דריא"ז מפרש דהג"מ בתקף לי' עלמא וכעין מצוה מחמת מיתה דבמכירה בכה"ג מודה הריא"ז דהוי אומדנא דמוכח דמוכר מחמת מיתה, ואם עמד חוזר דאית ליה זוזי, דהא סתמא שכ"מ קאמר.
ג
ולחומר הנושא נראה דשי' הריא"ז עפ"מ שביארתי באחיעזר חיו"ד סי' כ"ב אית ה' הא דמבואר בירוש' פאה פ"ג הל' ז' כתב לזה ומסר לזה רב אמר איננו יכול לחזור ור"י אמר יכול לחזור, דבמתנת שכ"מ בלא קנין ס"ל לרב דא"י לחזור בחליו ולא ס"ל הא דשמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו, וצ"ל דס"ל דגם שכ"מ מקנהו מעכשיו אם ימות וכיון שנתקיים התנאי א"י לחזור בחליו ואם עמד שלא נתקיים התנאי חוזר, דאי נימא דמקנהו רק לאח"מ אמאי אינו יכול לחזור בתוך הזמן בחליו, ולפי"ז פליגי רב ושמואל בעיקר הדין דמתנת שכ"מ דלשמואל סתם מתנת שכ"מ לאח"מ ולכשעמד חוזר לפי שלא הגיע זמן הקנין ומה"ט חוזר במתנתו וגם במתנת שכ"מ בקנין כונתו לאח"מ וע"ז הי' תקנת חז"ל שיקנה מדין מתנת שכ"מ ולרב סתם מתנת שכ"מ דעתו מעכשיו אם ימות ומהני בקנין מצד הדין אם ימות רק דתק"ח דדברי שכ"מ ככוכמ"ד דדברים בעלמא מהני, ואם עמד חוזר דאומדנא דמוכח היא כאלו פירש מעכשיו אם ימות ואם מת ונתקיים התנאי הרי הוא של המקבל למפרע ולא מהני חזרתו בחליו ובזה נתבאר שם פשט השמועה בכתובות דנ"ה דמקשה ורב לא אזיל בתר אומדנא, והא איתמר מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין רב אמר ארכבי, אתרי רכשי שאם עמד אינו חוזר ושמואל אמר שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאח"מ, ורבותינו תמהו בזה דמאי ענין פלוגתא דרב ושמואל לאומדנא, משום דהש"ס ס"ל בפלוגתתם דלהכי לא חייש רב, להא דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' משום דלרב כל מתנת שכ"מ כונתו מעכשיו והא דחוזר הוא משום אומדנא אפילו בקנין (דבלא קנין הוא חוזר מצד הדין דתקנת חז"ל דדברי שכ"מ כוכמ"ד הוא אם ימות ובדין גם אם פירש מעכשיו חוזר משום אומדנא, דבודאי לא נתן רק על תנאי אם ימות ושמואל לטעמו דכל שחוזר אם עמד חוזר במתנתו ולשמואל לאו משום אומדנא חוזר ומבטל הקנין ומאי דס"ל לשמואל בשכ"מ שאינו מקנה רק לאח"מ הוא רק הגבלת הזמן דקנין ככל דברי שכ"מ שמחלק נכסיו לאח"מ וסתמא כפירושו ואין מזה ראי' לדין אומדנא לבטל הקנין ודאי שחל מיד לפיכך לשמואל אם פירש מעכשיו בקנין אף בלא שטר אם עמד אינו חוזר לשמואל, ואין מדין שמואל ראי' לאומדנא לבטל הקנין שחל מעכשיו ע"י אומדנא לומר שסתמא כאילו התנה, ויעו"ש מה שהארכתי בזה דלרב גם מעכשיו בקנין אם עמד חוזר וגם לר"א דס"ל בב"ב דקנ"ו לפי פי' הרמב"ם במתנת שכ"מ בלא קנין מ"מ חוזר אם עמד מצד אומדנא ולשמואל אינו חוזר.
והנה בפי' ד' הגמ' בב"ב דקמ"ט במכר פי' הנמוק"י דמיירי בקנין מעכשיו או בקנין כסף:
דאיבע"ל דלא תקנו דברי שכ"מ ככוכ"מ במכר, ובודאי הקנהו מעכשיו גם לכשיעמוד, או דמ"מ כיון דאיתנייהו לזוזי איכא אומדנא ואם עמד חוזר יעו"ש, והנמוק"י לשיטתו דגם במעכשיו בשכ"מ אם עמד חוזר, דאל"כ הא גם בשכ"מ במתנה אינו חוזר, ודברי הנמוק"י מוכרחים דבקנין איירי. דאם בלא קנין כלל הא בודאי יכול המוכר לחזור, ונראה דהא ודאי במכר מעכשיו או אפילו בקנין כסף מקנהו מיד, דכיון דהלוקח נותן המעות הוא כונתו שיקנה לו מעכשיו וכן כונת המוכר להקנותו מיד שיהי' ביכולתו להוציא המעות אם ויצטרך, ולא דמי למתנת שכ"מ דסתמא כפירושו דאין כונתו להקנותו מיד רק לאחר מיתה, ונראה דבמכר בכה"ג בחליו אינו חוזר ורק אם עמד איכא אומדנא כיון דאיתנייהו לזוזי שאם יעמוד יחזור.
ולפי המתבאר רק לרב דס"ל דאם עמד חוזר מצד אומדנא ה"נ במכר חוזר אבל לשמואל דס"ל דהא דאם עמד חוזר במתנת שכ"מ לא מצד אומדנא ורק לפי שלא רצה להקנותו רק לאחר מיתה כ"ז במתנה, אבל במכר אפילו איתנייהו לזוזי, ולפ"ז בב"ב דקמ"ט דר"י אמר רב ולא פליגו היינו דלדידי' אם עמד חוזר באיתנייהו לזוזי, ובשי' הריא"ז י"ל דס"ל כשמואל דלא אזיל בתר אומדנא (היינו דס"ל דלא הוה אומדנא דמוכח כולי האי או מאיזה טעם אחר) רק דס"ל דבכה"ג הוי דברים שבלב דברים שאין רצונו להקנותו רק לאח"מ, וכ"ז במתנה, אבל במכר דכה"ג אינו חוזר דבמכר דברים שבלב אינם דברים (וראיתי ברי"ף שלפניו הגירסא במכר לכל נכסיו אר"י אמר שמואל.) והנה כתר"ה בתשובתו האריך בזה בדברים נכונים, ולפי שעה לא אוכל לברר הענין, ועוד חזון בזה.