אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סז · ה
ומה שתמה בד' הלח"מ פ"ד מה"ל שחיטה הל' י"ג דהתחיל העכו"ם וגמר ישראל או שהתחיל הישראל וגמר העכו"ם פסולה משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ותמוה במאי איצטריך לטעמא דישנה מתחלה ועד סוף ומפרש הלח"מ לשי' הרמב"ם דרק על מיעוט הסימן שייך לומר אין לשחיטה אלא לבסוף ומהני הסוף, אבל כששחט כל הקנה או רובו אין סימן אחד משלים להשני ועל זה הקשה מהגמ' דחולין שם דמקשה מפרה דאי אמרת ישנה לשחטה מתחלה ועד סוף כו' הא גם למ"ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף ליפלג בשחיטתה, אם אירע פסול בשחיטה בין סימן לסימן עכ"ד, באמת דברי הלח"מ תמוהים דהרי מפורש בזבחים ד"ל דפיגל בסימן אחד למ"ד דמפגלים בחצי מתיר דתלוי בזה אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכן בחולין דל"ו הרי מבואר דגם בסימן שלם תלוי אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף [ואולי כונת הלח"מ רק לגבי היתר אכילה בשחיטה דבעי ב' סמנים כיון שאין סימן אחד מתיר ששחט נכרי אף שאין לשחיטה אלא לבסוף. מ"מ לא נשאר היתר אכילה לזביחה רק סימן אחד משא"כ לשארי פסולים] ופשטות דברי הרמב"ם שכתב דנפסל משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, נראה דהרמב"ם כתב שם בהלכה י"א דנכרי ששחט שחיטתו נבלה משום וקרא לך ואכלת מזבחו וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו אינו עובד ע"ג שחיטתו נבלה יעו"ש ושי' הרמב"ם דהא דהוי נבלה משום ואכלת מזבחו ולא משום דלאו בר זביחה הוא וא"כ כיון דמצד דין זביחה הוא כמו זובח לעכו"ם בודאי דתלוי הדבר בטעם דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף.