אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סז · א
משה"ק ח"א הרב מוהר"ל כהן שי' ע"ד הקצוה"ח בסי' ר' בבאור הרמב"ן דליכא מעילה רק בקדושת פה, מהא דשבועות דכ"ד דאיכא מעילה בבכור דקדוש מאליו, ראיתי בס' ראשי בשמים חיו"ד שהרגיש מזה ופלפל דכיון דמצוה להקדישו הוי קדושת פה, ובאמת בודאי פשוט שאין חילוק וגם אם לא הקדישו בקדושת פה איכא מעילה בבכור וגם אם הקדישו כי לא אקדיש מי לא קדיש, ובמקו"א בארתי ד' הרמב"ם בפ"א מהל' נדרים הי"ג שכתב הרי הן עלי כבכור הרי אלו מותרין שאין קדושתן קדושת אדם ואינו יכול להתפיס בנדר שנאמר לא יקדיש איש אותו עכ"ל ועי' בכ"מ שהביא מה שנשאל הרב ר' אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל דהא בגמ' מבואר הטעם משום דלא הוי דבר הנדור וקרא דלא יקדיש ילפינן מיני' שאין משנים מקדושה לקדושה, ואמרתי בהבנת דהר"מ דס"ל במחלוקת דר' יעקב ס"ל דהוי דבר הנדור ור"י ס"ל דלא הוי דבר הנדור דטעם מחלקותם דר' יעקב ס"ל דחשוב מתפיסו בנדר אע"פ דקדושתו מרחם, מ"מ כיון דמצוה להקדישו חל עליו תוספת קדושה ע"י פיו, דאע"פ דאין קדושה חל על קדושה היינו לשנותו משום איסור לאו דלא יקדיש, אבל אותה קדושה חלה, ואפשר דאם נהנה עבר ג"כ משום לאו דבל יחל, ור' יהודא דמתיר וס"ל כי לא מקדיש מיהו לא אקדיש, היינו, דאין מקום כלל לחלות הקדש מחדש ואין הקדש חל על הקדש לפי שאינו שלו, ורק שמצוה לומר ה"ז הקדש כמש"כ הרמב"ם בפ"א מה' בכורות ה"ד מצוה כו' שיאמר ה"ז קודש, וכ"כ התוס' בנזיר ד"ד שמצוה לקדש יעוי"ש, ולא נתוסף בו שום קדושת פה דאין קדושה חל על קדושה, וכמו שאין לשנותו להקדש אחר לפי שאינו שלו, כמו כן אין ביכלתו להוסיף קדושת פה וזהו שכ' הרמב"ם ואינו יכול להתפיסו בנדר שנא' לא יקדיש איש אותו, היינו כמו שאין ביכלתו לשנותו לקדושה אחרת לפי שאינו שלו כמו כן לא ניתפס קדושת פה דקדוש מרחם, רק דמצוה לומר הר"ז קודש, לפיכך לא הוי דבר הנדור, והארכתי בזה. וא"כ למאי שפ' הרמב"ם דלא הוי דבר הנדור ולא נתוסף קדושת פה, וקדוש מרחם, אע"פ דמצוה להקדישו לא הוי קדושת פה.
אולם בפשוטו נראה דשאני בכור דהוי קדשים קלים דעיקר מעילה הוא ע"י זריקת הכהן דמביא לידי מעילה ולא גרע מעשה הזריקה של הכהן מקדושת פה, ולא דמי לד' הרמב"ן דהחצר זכה את ההקדש מאליו, ומה שהביא הקצוה"ח מקדשי נכרים דלהכי אין בהם מעילה משום דלא חשיבי קדושת פה, שאני קדשי נכרים דהוי עולות, ובעולה דישראל הא איכא מעילה משהקדישו לפני שחיטה וזריקה, משא"כ בשלמים קדשים קלים ובכור דרק ע"י הזריקה מעל, א"כ הזריקה מקדש כמו קדושת פה, ומש"כ התוס' בזבחים דמ"ה בד"ה והשוחטן דצ"ל דס"ל כריוה"ג דמביאים אפילו שלמים, ואפי"ה אין מעילה אע"פ דבשלמים איכא זריקה ויש בגוה כמו קדושת פה, צ"ל דהרמב"ן ס"ל כתירוץ השני שם, והתוס' לא ס"ל כהרמב"ן לחלק בין קדושת פה וגם היכי דליכא קדושת פה אית בי' מעילה, ובאחיעזר חיו"ד סי' מ"ה הוכחתי מד' התוס' שם דבהקדש נכרי להתכפר בה ישראל דמקדיש נכרי, מ"מ מועלין עליו דיש לזה דין קרבן ישראל, אע"פ דהמקדיש נכרי יעו"ש, דאל"כ הרי משכח"ל שהקדיש נכרי להתכפר בה ישראל ומשכח"ל לר"ש פיגול ונותר בעולין בכה"ג כיון דאין בו מעילה שאין בו קדושת פה אע"כ משום קרבן נכרי קלישי קדושתו ולפ"ז גם לתירוץ השני יקשה לדברי הרמב"ן, ולולא דברי הקצוה"ח שמשוה קדשי נכרים שאין בהם מעילה מצד קדושת פה הייתי אומר דדברי הרמב"ן אינו אלא בקדשי בדק הבית דבעינן מקדיש, ואי זכה מאליו לא מעל, אבל בקדושת הגוף שיש בו שחיטה דמקדש הדם והזריקה, גם באופן דהוי מאליו יש בו דין קדשי ד' ויש בו מעילה, וגם בפשוטו נראה דשאני בכור דקדשהו שמים מרחם ולא גרע מקדושת פה, וד' הרמב"ן אינו אלא באופן שהי' זכות החצר מעצמו ואין בו מקדיש משא"כ היכא דהתורה קדשהו והוי קדשי ד' וזה פשוט.